מותחן האימה האפוקליפטי "דפיקה בדלת" הוא סרטו הטוב ביותר של מ. נייט שמאלאן זה שנים. בניגוד לסרטיו האחרונים - "ספליט", "מיסטר גלאס" ו"זמן" - שסייעו לו לכבוש מחדש את לב מעריציו ולבצע קאמבק מרשים אחרי רצף ארוך של כישלונות קופתיים וביקורתיים (על אף שלא היו מוצלחים במיוחד, בלשון המעטה), הפעם שמאלאן נמצא בכושר שיא.
המתח והאימה שנבנים על המסך באיטיות וביעילות מתכתבים באופן מיטבי עם אירועי העולם האמיתי (מגיפות, אסונות טבע וכו'), ושמאלאן מפגין שליטה מוחלטת ומרשימה במתרחש (דבר שלטעמי לא קרה מאז ימי "החוש השישי" ו"בלתי שביר", שני הסרטים שהפכו אותו לכוכב על בתחילת האלף).
בהתבסס על ספר מאת פול טרמבליי, "דפיקה בדלת" מגולל את סיפורם של אנדרו ואריק (ג'ונתן גראף ובן אלדרידג'), זוג אבות הומואים, שנופשים בבקתה מבודדת ביער יחד עם בתם המאומצת וון (קריסטן קוי המצוינת).
את השלווה מפרים לפתע ארבעה זרים חמושים - שני גברים ושתי נשים - שטוענים בתוקף וברצינות גמורה שהם הגיעו למקום על מנת להציל את העולם. הדרך לעשות זאת, לטענתם, היא לגרום למשפחה הקטנה והאוהבת להקריב את אחד מחבריה. אם יסרבו לעשות כן, האפוקליפסה תתרחש.
אנדרו ואריק ההמומים מתנגדים, כמובן, ומנסים להימלט יחד עם בתם. אבל ארבעת הזרים לא מוותרים. מנהיג החבורה, לאונרד (דייב בטיסטה, "שומרי הגלקסיה"), מסביר להם שוב ושוב בצורה סבלנית ואמפטית שאין להם ברירה של ממש, וככל שהסרט מתקדם אנחנו מבינים שהוא אינו מתלוצץ. אבל האם הוא באמת מצפה שניקח את דבריו ברצינות?
"דפיקה בדלת" אולי אינו סרט גדול, והסוף שלו (שאינו תואם את סוף הספר שעליו הוא מבוסס) אולי קצת מתקשה לספק את הסחורה המצופה. אבל כאמור, את מה שהוא עושה הוא עושה כמו שצריך, ואין ספק שהוא עובד.
מי שאחראי לכך - מלבד שמאלאן, כמובן - הוא דייב בטיסטה, שסוחב את העסק כולו על כתפיו החסונות ומגיש הופעה משכנעת ומלאת נשמה. המתאבק לשעבר ממשיך להוכיח שהוא שחקן מצוין ומגוון שאינו חושש מתפקידים מורכבים ומאתגרים, והנוכחות האימתנית-עדינה שלו כאן משדרגת את הסרט בכמה רמות, ולטעמי גם מהווה את הסיבה העיקרית לצפות בו. איפה הוא ואיפה דוויין ג'ונסון.
ציון: 7
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו