אחרי שחרכו את האינטרנט עם שרשרת ארוכה של להיטי פופ ויראליים (כמו "עור ברווז", "ככה זה אצלנו" ו"אח שלנו מתגרש"), שלישיית הנונסנס הפרודית "ערוץ הכיבוד" מסתערת כעת על יעד נוסף: הקולנוע. התוצאה היא "עולה לראש", קומדיה מוזיקלית פרועה, קרועה ומאוד-מאוד מצחיקה שאותה יצרו חברי הלהקה (דור מוסקל, עומר ריבק ורותם קפלינסקי) יחד עם הבמאי דניאל אדר.
העלילה המופרכת שולחת את שלושת החברים - לידוי, שקד ואסתמה - ללהקה צבאית כדי למתג את עצמם מחדש כפטריוטים, לאחר שהתבטאות אנטי צה"לית אומללה שנקלטת בעדשת סמארטפון מאיימת לשים סוף לקריירה המשגשגת שלהם ככוכבי פופ. תוך כדי עליהם להתמודד עם זמרת צעירה ואופנתית בשם אדל (נאיה בינשטוק, "פלמח") שזוממת לתפוס את מקומם בפסגה, ולהתגבר על יריב מעורער מהעבר (איתי זבולון) שמבקש לסגור עמם חשבון ישן. משתתפים נוספים בקאסט כוללים את ערן זרחוביץ', רותם סלע, תום יער, עדן סבן, אבי דנגור, עלמה זק, אורלי זילברשץ ועוד.
זהו הפיצ'ר הראשון של אדר בן ה-42, שהגיע לפרויקט לאחר שנים רבות של עבודה בטלוויזיה ובפרסום. לפני כחמש שנים, הוא מספר, עבד עם עומר ריבק על פרויקט אחר, ושמע ממנו על הסרט שהוא זומם לעשות עם חבריו לערוץ הכיבוד. כשריבק הציע לו להצטרף כבמאי, אדר לא חשב פעמיים. "קפצתי על זה תוך שנייה", הוא מספר. "עוד לפני שסיפרו לי על מה בדיוק מדובר. פשוט אמרתי להם 'מה שזה לא יהיה שאתם עושים, אני רוצה לעשות את זה איתכם'. מעבר לזה שהם מאוד מצחיקים אותי, הם גם באים עם המון אהבה למוזיקה ועם המון לב. הם לא באים ממקום של רק לבוז. נדלקתי עליהם מההתחלה".
איך בעצם עושים את המעבר הזה, מסרטונים ויראליים של כמה דקות לסרט באורך מלא שאמור גם הוא, בסופו של דבר, להיות ויראלי?
"הרצון העיקרי היה לשמר את הדנ"א של השפה שלהם. אבל בגלל שזה סרט, לא יכולנו שזה יהיה רק אוסף של רגעים מצחיקים. צריך סיפור, דמויות, קונפליקט. צריך קולב שיהיה אפשר לתלות עליו את הטרפת ואת הנונסנס. אז השקענו הרבה מאוד זמן ומאמץ בכתיבת התסריט וניסינו להכניס גם קצת לב ורגש".
מאוד אהבתי את טווח ההשפעות שלכם. מצד אחד, הרגשתי את הנוכחות של שלישיית Lonely Island ושל פרודיית הפופ הנפלאה שלהם "Popstar: Never Stop Never Stopping". מצד שני, אי אפשר שלא לחשוב על "הלהקה", של אבי נשר.
"'Popstar' בהחלט היה הדבר הראשון שצץ לכולנו לראש, אבל לא רק. סרטים נוספים שלקחנו מהם השראה הם 'זולנדר' ו'סופרבאד', וגם מהקולנוע הישראלי, כמובן. גם 'הלהקה', אבל גם הסרטים של בעז דווידזון, למשל. אני גדלתי על הקולנוע הישראלי. אמא שלי (השחקנית יהודית סולה; י.ק) השתתפה בסרטים של אורי זוהר, אבא שלי (המפיק, הבמאי והמסעדן רפי אדר; י.ק) עבד עם חבורת לול..."
אורי זהר גם היה הסנדק שלך, לא?
"כן. במובנים רבים אני דור שני של החבורה הזאת. הדברים האלה טבועים עמוק בתוכי. היה מאוד חשוב לנו שהסרט שלנו יהיה מכאן. בסופו של דבר זה משהו שקורה פה. שמדבר את השפה של הרגע".
יש בסרט סצינת מחווה מבריקה לסרטי הצבא הכי מפורסמים של הקולנוע הישראלי. לא חששתם קצת לגעת בסרטי פולחן כמו "גבעת חלפון" ו"ספיחס"?
"לא. הרגשנו שאנחנו נותנים כבוד למי שהיו לפנינו ושאנחנו מתייחסים לעובדה שאנחנו חלק משרשרת, למרות שאני לא בטוח שהקהל הצעיר יזהה את כל הרפרנסים. אולי את 'גבעת חלפון' כן. אבל את 'עזית הכלבה הצנחנית' ו'יוסי וג'אגר' אני לא בטוח. יהיה מעניין לראות את התגובות".
באופן נדיר לקומדיה ישראלית, הסרט הזה מתאים לכל הגילים. ממש בידור לכל המשפחה. אבל זה לא מרגיש כאילו שהתפשרתם על משהו כדי להגיע למקום הזה.
"בעיקרון הרעיון היה לעשות סרט קיץ שיתאים עבור הקהל הצעיר. אבל אני לא באמת יודע לעשות דבר כזה. אני יודע לעשות את מה שמצחיק אותי, אז יוצא שזה מדבר גם לגילים יותר מבוגרים. כמה אנשים כבר אמרו לי בהקרנות 'אני אמנם בומר, אבל מאוד צחקתי'. אבל זה לא הגיע ממקום שאמרנו 'בוא ננסה לקלוע לכל הגילים'. ההומור של ערוץ הכיבוד הוא באמת כזה. לא מעניין אותם לעשות הומור בוטה רק בשביל להיות בוטה. אין להם את הממד הוולגרי. זה לא באופי שלהם כנראה".