"אלביס": רכבת הרים של קיטש

הדרמה הביוגרפית המוזיקלית "אלביס", שסוקרת את עלייתו ונפילתו של "המלך" אלביס פרסלי, היא רכבת הרים מטורפת של קיטש וגוזמה. אם אתם מכירים את הסרטים של הבמאי האוסטרלי ההיפראקטיבי באז לורמן ("מולין רוז'", "גטסבי הגדול", "רומיאו ויוליה"), אתם אמורים לדעת למה לצפות. הקצב מסחרר, העריכה תזזיתית, המצלמה לא נחה לרגע, העיצוב מרהיב, הצבעים קופצים מתוך המסך, התלבושות מתחלפות בזו אחר זו, והכל זז לכל הכיוונים, כל הזמן, ללא הפסקה, בתיאום מושלם עם מחרוזת הלהיטים המתבקשת והלא נגמרת.

אבל בשעה שהמעטפת נוצצת, מבריקה ומלאה בהסחות דעת ויזואליות, המצב מתחת לפני השטח מסחרר ומבריק הרבה פחות ובעיקר כולל צרור של קלישאות בלתי נמנעות וסצנות היסטוריות מאוסות שאף ביוגרפיה מוזיקלית תקופתית שמכבדת את עצמה אינה שלמה בלעדיהן (הרצח של האחים קנדי, הרצח של ד"ר מרטין לותר קינג, הרצח של שרון טייט וכו'). 

בנוסף, הבחירה של לורמן לספר את הסיפור כולו מנקודת מבטו של האמרגן המניפולטיבי והנצלן של אלביס, הקולונל טום פרקר (טום הנקס), מונעת כל אפשרות לקבל הצצה אינטימית אל תוך חייו של הזמר ולראות אותו כישות עצמאית. לא תמצאו כאן, למשל, אפילו סצנה אחת שבה אלביס אשכרה יוצר מוזיקה.

אוסטין באטלר, שזהו תפקידו הקולנועי הגדול הראשון, עושה עבודה טובה בתור אלביס ובאמת שקשה לבוא אליו בטענות. הדמות שלו אמנם לא התברכה בעולם פנימי, אבל באטלר ניחן בשפע של כריזמה והוא צולל אל תוך התפקיד התובעני (והטובעני) בגבורה שראויה לציון. הנקס, לעומת זאת, מגלם את פרקר כקריקטורה של חזירות. הוא מגיש את שורותיו במבטא דרומי/אירופי בלתי אפשרי שמשלב בין הדמות שגילם ב"להרוג את הליידי" לבין הנבל ההולנדי המרושע גולדממבר מסרטי "אוסטין פאוורס", והתוצאה היא אחת ההופעות התמוהות והמגוחכות בקריירה המפוארת שלו.

למרות שבלתי אפשרי לקחת את "אלביס" ברצינות, בהחלט אפשר להפיק ממנו הנאה. הנאמברים המוזיקליים מתוזמרים בכישרון ניכר ובהיסטריה בלתי מבוטלת, והעובדה שלורמן מלביש את הסיפור בתחפושת של סרט גיבורי על ("המוזיקה הייתה כוח העל שלו!", הוא המסר שחוזר שוב ושוב) צפויה לסייע לדור הצעיר להתחבר ולשתף פעולה.

עם זאת, למרות שהסרט נמשך כמעט שלוש שעות, אין בו טיפה של עומק. חלק ניכר מהסצנות הדרמטיות נראות כאילו נלקחו היישר מהפרודיה הגאונית "Walk Hard", בכיכובו של ג'ון סי. ריילי (אם לא ראיתם, אתם חייבים), וגם המקסימליזם הבלתי פוסק של לורמן הופך למתיש בשלב מסוים. בשורה התחתונה, "אלביס" הוא גם יותר מדי, וגם לא מספיק.

"אלביס", ארה"ב/אוסטרליה 2022

ציון: 6