ספר חדש שנוטה לצד הג'יימס בונדי של עולם הריגול מתגלה כאקטואלי באופן מצמרר

בכל ספר נוסף שהוא כותב, מקרב את עצמו יונתן דה שליט (שם העט של איש מערכת הביטחון לשעבר, שגם כותב במוסף זה) לגורו הספרותי שלו, ג'ון לה קארה. "ריקוד מלחמה", ספרו האחרון שאותו כתב עם רפי טופז, הוא כבר בעל ניחוח בינלאומי ממש. כמו אצל לה קארה, גם כאן מי שמניעים את העלילה הם אנשי הביון הרוסי. אלה כבר לא קג"ב, אלא היורשים, ה־סו"ר, והישראלים הם, בעצם, היעד של פעילותם. לא נעדרים כאן גם אנשי CIA אמריקנים, סוכנים כפולים ומוכפלים ועוד.

ב"ריקוד מלחמה" מתוארת רשת ריגול רוסית שמתמקדת בישראל ומבקשת להשיג לעצמה מקור ישראלי. כך, ג'ים, בכיר בשגרירות האמריקנית בישראל, שמשמש במקביל גם מרגל עבור רוסיה, ומארק, המפעיל הרוסי שלו, טווים רשת מתוחכמת סביב דן פלג, יועץ צעיר ומבטיח לשר האנרגיה - ומשכנעים אותו "לעזור לארה"ב" ולספק לה כמה פיסות מידע שישראל מסתירה מהם. דן מאמין שהוא עושה מעשה פטריוטי בכך שהוא עוזר לידידתנו הגדולה ביותר. איש לא יופתע מכך שהבקשות התמימות בראשית הדרך הופכות בהמשכה למשימות חשובות וקריטיות יותר, ודן, שנדחף יותר ויותר על ידי אשתו, שירלי, הולך ומסתבך.

על הרצף שבין ג'ורג' סמיילי האפרורי של לה קארה לג'יימס בונד, נוטה הספר לצד הג'יימס בונדי של עולם הריגול. נתח נכבד מהעלילה מתרחש באווירה נוצצת; בתי מלון מפוארים, בוטיקים לאלפיון העליון, אתרי נופש יוקרתיים. הדרך לגיוס סוכנים עוברת כאן דרך פיתויים חומריים בוטים שמסחררים את ראשי גיבורינו - רחוק מאוד מהמרגלים האידיאולוגיים של המלחמה הקרה, חליפותיהם האפורות והמהוהות ונעליהם השחוקות. כאן קונים לאחת הדמויות שמלה ב־20 אלף שקלים, למשל.

לקוראיו הוותיקים של דה שליט הספר הזה יכול לתפקד כמעין הקדמה לספרו הראשון, "בוגד". בוגד התמקד בחשיפת סוכן כפול שהגיע לצמרת הפוליטית הישראלית. "ריקוד מלחמה" מתאר את הדרך לגיוסו של דן ולטיפוחו לאורך זמן, כדי שיגיע לצמרת. הכינוי של הסוכן הכפול ב"בוגד" היה קוברה, הכינוי של דן פלג הוא "ויפר" (Viper) - נחש צפע. זה אולי לא הפריקוול הרשמי, ולפער השנים יש משמעות, אבל זה גם אינו צירוף מקרים.

עם כל הקִדמה הטכנולוגית, הנה דבר אחד שלא השתנה: "חפש את האישה" זו תמיד עצה נבונה כשמדובר במותחני ריגול

נקודה מעניינת המועלית כאן היא ההבדלים בין סוכנויות הביון הרוסיות לדורותיהן. הסו"ר המודרני מול הקג"ב מטיל האימה מהעבר. נכון שמדובר ברומן בדיוני, אבל אפשר לסמוך על ניסיונם של המחברים ועל המידע שמצוי ברקע. ומתברר כי שיקולים שונים, מערביים וליברליים באופיים, מסתננים גם אל דיוני ארגוני הביון הרוסיים, שבעבר תוארו כבלתי חדירים לנושאים הומניים או לדעת קהל. אפילו להם אין אפשרות לעשות כל מה שעולה על דעתם, בלי להתחשב בשום דבר.

הרעיון המוצג כאן, עד כמה קל לגייס סוכן כפול וכמה מהר האדם הסביר עלול ליפול במחילת הארנב הזאת, מעורר צמרמורת. המסקנה המתבקשת היחידה היא שאסור לסמוך על אף אחד. דן פלג הוא לכאורה מטובי בנינו: צעיר מבריק ובעל יכולות, שאוחז במשרה מצוינת. יש לו זוגיות טובה והוא ניצב על סף המראה לקריירה מזהירה. ולמרות כל נתוני הפתיחה, הוא נופל בפח בעיניים פקוחות וברצון.

כאן מתואר כמה מעט משפיעות על גיבורינו סוגיות מוסר וערכים. נראה כאילו זה הפסיק להיות פקטור, ואנחנו רואים את זה גם בחיי היום־יום שלנו: קחו, לדוגמה, את חשיפתם לאחרונה של הסוכנים האיראנים הרבים בישראל. לפני זמן לא רב לא היינו יכולים אפילו להאמין שזה ייתכן. אני זוכר עדיין את ההלם שליווה את חשיפתו של אודי אדיב וחבריו לרשת הריגול עבור סוריה בראשית שנות ה־70. והנה, היום זה נראה כמו עניין שבשגרה.

סוגיה נוספת שעולה היא סוגיית הפייק ניוז. עד כמה בעולמנו עתיר המידע קשה לנווט בין אמת לשקר, והמציאות שבה אנו חיים חמקמקה יותר מתמיד. הרשתות החברתיות מנגישות את המידע האינטימי ביותר שלנו לכל מי שמעוניין בכך, והמחברים עושים עבודה מצוינת בתיאור מנגנוני המעקב והאיסוף של האינפורמציה הזו, והמניפולציות שעושים מנגנוני הביון באינפורמציות הללו לצורך סחיטה. כבר אין צורך בטכנולוגיות מתוחכמות מבית היוצר של "קיו"; יש מוצרי מדף טובים לא פחות, והמידע כולו מצוי בקצות אצבעותינו.

ועדיין, עם כל הקִדמה הטכנולוגית, הנה דבר אחד שלא השתנה: "חפש את האישה" זו תמיד עצה נבונה כשמדובר במותחני ריגול. לנשים ב"ריקוד מלחמה" יש תפקידים מרכזיים בפיתולי העלילה. חלקן משלמות ביוקר על מעורבותן באירועים. אהבה היא תמיד מניע חזק, חזק מאוד, אבל היא לא בהכרח נושאת בכנפיה עתיד ורוד. אם לשפוט לפי הריקוד המתואר כאן, לפחות בעולם הריגול אולי ההפך הוא הנכון.