"שלוש־עשרה דלתות, זאבים מאחורי כולן" הוא סיפור חניכה המתרחש בבית יתומים קתולי בשיקגו, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. זהו גם סיפור רוחות רפאים - של מי שהיו בחיים ומתו, וגם של אירועים ורגשות שפעם היו ממשיים ומוחשיים, ושבחלוף הזמן הפכו להדי עבר.
במרכז הסיפור שתי נערות: הראשונה היא פרנקי, שהושארה מאחור אחרי שחייה הגיעו לקיצם סימבולית - אביה נטש אותה ואת אחיה כשהתחתן מחדש לאחר מות אמם, ואחיה, ויטו, נשלח למלחמה. הנערה השנייה היא פרל, שהושארה מאחור אחרי שחייה הגיעו לקיצם מילולית, והפכה לאחת מרוחות הרפאים שרודפות את המקום.
שתיהן פוקדות את מסדרונות בית היתומים הקתולי "המלאכים השומרים", ולאורך הספר הן יתבגרו, יגלו את נשיותן על רקע החינוך הנוקשה של הנזירות שמנהלות את המקום, ויתמודדו עם אפליה מגדרית ועם מעמדן כנשים צעירות בחברה האמריקנית באותה התקופה. סודות מעברן ייחשפו, ופרל תבין איך הפכה מלכתחילה לרוח רפאים.
הספר שלפנינו הוא חצי־ביוגרפי: לורה רובי, הסופרת, נשואה בחיים האמיתיים לבנה של פרנקי, וכתבה עליה את הסיפור. כל הפרטים על פרנקי, ממשפחתה ועד לבית היתומים, הם פרטים ביוגרפיים אמיתיים. ועדיין, אף שהספר מבוסס על אירועים אמיתיים, אשליית ההצצה אל ההיסטוריה נפגמת מול השקפת עולמה העכשווית של רובי, שלפרקים מנתקת את הקורא מהעלילה. כמעין "רוח ספרותית", רובי רודפת את ספרה שלה, ושותלת במחשבותיהן של הדמויות ביקורת שאופיינית למאה ה־21, בהיבטי דת, גזענות, פמיניזם, זכויות להט"ב ועוד.
למשל, בספר יש זוגות מעורבים, כמו גבר לבן ואישה שחורה או גבר סיני ואישה לבנה. בשלב מסוים האישה השחורה מוזמנת לכנסייה לתה עם אישה לבנה, כאילו מדובר בדבר רגיל לתקופה. כדי לשים את הדברים בהקשרם ההיסטורי - בשנים שבהן מתרחשת העלילה מרטין לותר קינג עוד היה ילד. בחלק מהאירועים המתוארים הוא טרם נולד.
רובי שוזרת לתוך העלילה שלל סיפורי־עם ויצירות ספרותיות ידועות כמו "כיפה אדומה", רפרנסים מ"ההוביט" ואזכורים לסיפורי־עם אפריקניים. דווקא דרך הבדיה נחשפות האמיתות הכי עמוקות - גם אלה שפרנקי, פרל ודמויות אחרות אולי היו מעדיפות להשאיר קבורות או סגורות מאחורי דלתות.
לאורך הסיפור גם משובצים תיאורים אנקדוטליים של זוג הומואים וזוג לסביות, ולאף אחת מהגיבורות זה לא נראה חריג. ובכלל, נראה שפרל ושאר רוחות הרפאים שרודפות את בית היתומים - שביניהן רוחות שהיו לבנות, שחורות, איריות ואסיאתיות - מאופיינות בליברליות יוצאת דופן לתקופה וחיות יחד באחווה ובטבעיות. פרנקי, שגדלה בבית יתומים קתולי, אפילו לא מנידה עפעף. הקטעים הללו, שלא באמת תורמים לעלילה או מפתחים אותה, מעלים בעיקר תחושה של מס שפתיים ושל צדקנות ליברלית ברוח ארה"ב של ימינו.
נקודה לחיוב נמצאת במשחק המבני שנוצר לאורך הספר: הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטה של פרל, רוח הרפאים. פרל מתפקדת כמעין "מספרת יודעת־כל" שמספרת לנו על עולמה, וכן על עולמה של פרנקי. הקורא, שמתבונן מהצד, יכול לזהות סיפור נוסף, רביעי, שמכיל בתוכו את כל הסיפורים יחד - של פרל, של פרנקי ושל רובי - ששוזרת את מחשבותיה דרך עיניה של פרל. כך נוצר ספר על סיפורים. אלה שאנחנו מספרים לעצמנו, אלה שמספרים לנו ואלה שאנחנו מספרים לאחרים.
רובי גם שוזרת באלגנטיות לתוך העלילה שלל סיפורי־עם ויצירות ספרותיות ידועות כמו "כיפה אדומה", רפרנסים מ"ההוביט" ואזכורים לסיפורי־עם אפריקניים, ודווקא דרך הבדיה נחשפות האמיתות הכי עמוקות - גם אלה שפרנקי, פרל ודמויות אחרות אולי היו מעדיפות להשאיר קבורות או סגורות מאחורי דלתות.
פרל מתארת: "הספר שקרא נקרא 'ההוביט'. כמו בסיפורי האגדות שאהבתי כילדה היו בספר הזה מפלצות וגובלינים וחידות, אבל כאן היה גבר מבוגר שקרא את הספר בפומבי ובגלוי, כאילו הוא בכלל לא חושש שהמוח שלו יתמוסס או שעקרונות המוסר שלו יושמדו. כמה נחמד להיות גבר, להיות חופשי לקרוא ספר על מפלצות בפומבי בלי שמישהו יחשוש שאתה בעצמך תהפוך למפלצת".
"שלוש־עשרה דלתות" הוא ספר נוער יוצא דופן, חציו ביוגרפי וחציו על־טבעי. הוא מהלך על הקו הדק שבין מציאות לפנטזיה, בין נעורים לבגרות, בין אירועים היסטוריים כבדי־משקל לחיים הפשוטים של נערות שהושלכו הצידה. זהו לא סיפור רוחות רפאים קונבנציונלי, ואין בו כל אלמנט של אימה. למעשה, הרכיב העל־טבעי שזור בכתיבה במידה שתאפשר גם למי שלא חובב פנטזיה להתחבר אליו. זה ספר שלא מפחד לגעת בצדדים האפלים ביותר של החברה האנושית. אין בו נבלים במובן הקלאסי של המילה, והוא יתאים למי שמחפש ספר נוער שונה בנוף הז'אנרי, יותר בוגר והרבה יותר מורכב.
"שלוש־עשרה דלתות, זאבים מאחורי כולן", לורה רובי. מאנגלית: יעל ענבר. הוצאת עוץ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו