אנשי פינות
אסתי ג. חיים (כנרת זמורה ביתן)
ספרה החמישי של הסופרת אסתי ג. חיים ממשיך את קו הכתיבה הרעיוני של ספריה הקודמים: לאומיות ומגדר, דור שני לשואה, קשרים משפחתיים סבוכים, ועל רקעם נוצץ קשר נשי בין דמות חזקה ומלאת קסם אישי לדמות צעירה לא מעוצבת. הספר חוזר אחורה בזמן לשנת 1969: דבורי שטרן כותבת את קורות משפחתה, משפחת מהגרים תלושה מהונגריה, המקבלת לחיקה את אסתר־נייני, אחות סבתה של דבורי, מרשימה ואקסצנטרית, המשפיעה מן הקצה אל הקצה על חייה של המספרת. זהו רומן חניכה מיינסטרימי במובן הטוב של המילה.
קולות של עשרות רגליים זעירות צועדות בכעס על אדמת כדור הארץ
אדם קומן (עם עובד)
אדם קומן הוא שם מוכר לחובבי סצנת האנדרגראונד התל־אביבית. הוא הנהיג את להקת הנויז האייקונית "המיותרים" וחתום על שלל פרויקטים מוסיקליים ניסיוניים מרתקים. כעת מתפרסם רומן הביכורים שלו, וכצפוי מדובר ביצירה פרועה, סוחפת ומסעירה. ראשית הספר היא במאמר נרגן שפירסם "אדם קומן" על דימוי העיר ברלין בתרבות התל־אביבית העכשווית. אלא שהמאמר מוליד תגובות נזעמות ומתפתח לשרשרת של עימותים ושערוריות פיקרסקיות. קומן מלהטט בלשונו החדה ומשלב בין הגבוה לנמוך, בין הרהורים קיומיים לרצון להצליח עם בנות ובין שירים של שיכורים למסות אינטלקטואליות.
לגרגר זפת
יאכים טופול (אחוזת בית)
רבים ממנהיגי העולם הצליחו להחמיץ את המסר הבסיסי "מלחמה זה רע". לכן "לגרגר זפת" הוא ספר חשוב כל כך. מדובר ברומן מופרע ומתעתע, רב סתירות ורמיזות היסטוריות ותרבותיות, המערבב בין ריאליזם לפנטזיה, בין אירועים היסטוריים מתולדות צ'כוסלובקיה לבדיה מוחלטת, בין שפה גבוהה לנמוכה ובין טכניקות סיפוריות יוצאות דופן. איליה, אחד האנטי־גיבורים הכריזמטיים בתולדות הספרות, הוא ילד צ'כי יתום, הגדל במוסד המנוהל בידי נזירות. עם השתלטות הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה, נמלט איליה למסע הישרדות מטורף. הוא עורק ומצטרף לשיירת טנקים של הפולשים הסובייטים, ואז מחליף ללא הרף צדדים, נאמנויות וערכים. אחרית הדבר המרתקת שהוסיף המתרגם פאר פרידמן מאירה את חשיבותו ואת סוד קסמו של אחד הסופרים הייחודיים שיצאו מצ'כיה.
דושינקא, נשמה
איריס אליה־כהן (הקיבוץ המאוחד)
ספר הביכורים של אליה־כהן, "מכתוב", התקבל בהתלהבות על ידי המבקרים והקוראים, שהסכימו פה אחד: מדובר בכישרון בעל קול חייתי ואמיץ. ספרה השני והחדש, "דושינקא, נשמה", ממשיך את התנופה ואך מגדיל את רוחב היריעה: ארבע דמויות, לכולן פצע שורשי הקשור לעברן האישי־משפחתי, וברקע מתחלפים הנופים בין חיפה הפריפריאלית, מרוקו ואוקראינה. כוחה של אליה־כהן מצוי בתחושת הדחיפות של מילותיה: הן פוצעות אך חומלות, מלאות רוך ואלימות בו בזמן, תוך כדי שהיא עוסקת, כמו בספרה הראשון, בשאלות אתניות־מעמדיות־מגדריות מורכבות.
הגבעה
אסף גברון (עליית הגג)
אסף גברון כבר גרף על הרומן הזה ביקורות חיוביות לרוב. בשורה התחתונה ברור כי הוא, גברון, ראוי להיכלל ברשימת הסופרים הטובים בישראל כיום, לפחות אלה היודעים לספר סיפור. כי "הגבעה", המגולל את קורותיו של המאחז הלא חוקי חרמש ג', מציג, לצד דמויות ישראליות עכשוויות שהן הפנים של השעטנז החברתי שנוצר בתוך ומעבר לקו הירוק, גם יכולת הנדסית מרשימה של בניית רומן. כמו עמיתיו האמריקנים, שנראה שהוא ניזון מהם לא מעט, גברון יודע לתרגם תחקיר מעמיק לראייה הומוריסטית ומפוכחת על העובדות בשטח. אז יש פה "מלכוד 22" ויש פה "התיקונים" של פראנזן. אבל גם אם המימד האינטלקטואלי לוקה מעט בחסר, גברון ראוי לשבח על הניסיון ליצור ספרות ישראלית רצינית הבוחנת את המציאות להווייתה – לא עניין של מה בכך לסופרי ארצנו.
לימונוב
עמנואל קארר (בבל)
עמנואל קארר נהנה לצעוד על קו התפר שבין ספרות לתיעוד. כמו ב"חלום רוסי", הרומן הקודם שלו שראה אור בעברית, גם ב"לימונוב" הוא מתחקה אחר עבר סובייטי אפל, הפעם באמצעות גיבור אמיתי שהוא "גדול מהחיים" – אדוארד לימונוב. הפלייבוי הכריזמטי נולד בגורקי ב־1943, דילג בין חראקוב למוסקבה, חבר לקבוצות אנרכיסטיות, חי בניו יורק ובפאריס, כתב, נלחם ובעיקר הרגיז. הוא נבר באשפתות אך גם נסק לקוקטיילים מהודרים, ומ־1991 הוא מנהיג את המפלגה הנציונל־בולשביקית ברוסיה ומתגרה בשלטונו הכוחני של פוטין. קארר כותב עליו ביוגרפיה לא שגרתית. הוא מזדהה עם לימונוב אך גם סולד ממנו, ובין השורות פורש מציאות גיאו־פוליטית סבוכה, רווית מתחים בין מעמדות ולאומים. זו כתיבה עכשווית, פופית, נאו־ז'ורנליסטית. לפעמים הרומן מזכיר כתבה ארוכה ומרתקת, ונראה שאין בכך שום דבר רע.
החתול של שרדינגר
אילן עמית (אריה ניר)
בעלה של ענבל, ביולוגית צעירה, רוצה להיפרד. זאת נקודת הפתיחה של ספרו החדש של אילן עמית, "החתול של שרדינגר". בדומה לספרו הקודם והיפה, "אישה אחת נפלה" (הקיבוץ המאוחד), גם כאן בחר עמית במעשה הלא מובן מאליו – סופר גבר הכותב תודעה נשית. המשבר בחיי הנישואים של ענבל מקרב אותה לעברה בלא פתור: יחסיה עם אמה ועם אחותה, היעלמות אביה כשהיתה ילדה וכן ההתמודדות עם הפרעת האכילה שממנה היא סובלת. מכאן יובל הקורא למעין מסע העצמה נשי, מאוד אנושי ומוכר, שלמרות הנושא השחוק מצליח להיות אמין וקולח.
עשתונות
אופיר טושה גפלה (כתר)
קצת פחות מעשור מאז הוציא את ספרו הראשון, אופיר טושה גפלה הוא כבר תופעה ספרותית רשמית, המטפחת קהל קוראים אדוק וסגנון מובהק וייחודי. "עשתונות", ספרו החמישי של טושה גפלה, עוסק באיבוד ובשחזור של זיכרון. במרכזו עומד אריק, העובד במעבדת מחשבים, שבעקבות ביקור של קליינט חידתי במעבדה נחשף למסע נפשי מוזר שמקומות, זיכרונות וקולות מהדהדים בו כל העת. גם הרומן הזה, כך נראה, יחזק את הפולחן סביב הכתיבה של טושה גפלה - המשוואה הלא פתורה של הספרות הישראלית העכשווית.
גוף בלא נחת
רוני הלפרן (הקיבוץ המאוחד)
האם כתיבה נשית היא חוויה ייחודית? האם בישראל 2013 השאלה הזאת עדיין רלוונטית? ד"ר רוני הלפרן, ראש התוכנית ללימודי מגדר במכללה האקדמית בית ברל, מאמינה שכן. בספרה "גוף ללא נחת: ספרות הנשים הישראלית 2005-1985" היא נדרשת לניתוח מעמיק של שבעה רומנים, פרי עטן של סופרות ישראליות, פורצות דרך לטענתה, בכתיבה נשית בישראל, ובהם "לילי לה טיגריס" של אלונה קמחי ו"סמטת השקדיות בעומריג'אן" של דורין רביניאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו