פסטיבל המשוררים ה־16, שייערך במטולה לפני חג השבועות ובמהלכו (16-13 במאי), יעמוד השנה בסימן שתי מחוות מרכזיות. הראשונה היא לרגל יום הולדתו ה־90 של חיים גורי, אך השנייה, והמרגשת לא פחות, היא במלאות 100 שנה להולדתו של אברהם סוצקבר המנוח - מהחשובים במשוררי היידיש במאה ה־20, חתן פרס ישראל, פרטיזן ששרד את השואה ועסק בה בשירתו עוד מימיו בגטו וילנה, לצד נושאים רבים, מגוונים ומורכבים.
בעוד שירתו של חיים גורי שזורה באופן הדוק בתרבות ובאתוס הישראליים, רק מעטים מקוראי השירה בישראל הטו אוזן במשך השנים אל יצירתו של סוצקבר, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים, בגיל 97.
"הוא היה וירטואוז לשוני שאין שני לו", מסביר חוקר הספרות והמתרגם רועי גרינוולד, שישתתף בערב המחווה לצד שותפיו לחבורת מענטש - גלי דרוקר ברעם, בני מר, יעד בירן, ערן טורבינר ומוטי אוורבוך. לדברי גרינוולד, "נוסף על השנינה ועל החוכמה שאצורות בשיריו, יש בהם גם מוסיקליות צרופה וחרוזים מופלאים. וכמו עם כל משורר בעל יכולות כאלה, קשה מאוד לתרגם אותו".
אחת השאלות שעליהן ינסו להשיב משתתפי הערב היא מדוע רק קוראי עברית מעטים נחשפו לשירתו של סוצקבר, שזכתה לתרגומים רבים, בין השאר מאת לאה גולדברג, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, בנימין הרשב ודורי מנור. "זאת אמת מורכבת", מתייחס לכך גרינוולד, "סוצקבר ככלות הכל הוא משורר מאוד ידוע. מצד אחר, ליידיש יש סיפור מיוחד בישראל. זו היתה שפת אמם של אנשים רבים שהגיעו לארץ, והיתה מגמה של ילידי המקום לשמור שלא תהפוך לשפה דומיננטית מדי. זו שפה שנתפסה כקשורה לגלות וכאיום על כור ההיתוך הישראלי".
פסטיבל המשוררים, בניהולו של בית הקונפדרציה (המנהל האמנותי הוא אורי הולנדר), יעמוד השנה בסימן "בחינה של רב־לשוניות בשירה העברית החדשה: משוררים שנקרעים בין עולמות לשוניים שונים, ויוצרים שחוויית הגלות, העקירה או הנדודים תופסת מקום מרכזי בעולמם השירי".
פואמה לבן־גוריון
אף על פי ששיריו וסיפוריו נכתבו ביידיש, הרי סוצקבר, שעלה לישראל ב־1947, הוא מייצג מובהק של הדילמות המרתקות האלה. הוא נולד ב־1913 בעיר סמורגון שבקרבת וילנה והחל לכתוב שירה כשהיה בן 13. תחילה בעברית, אך עד מהרה עבר ליידיש.
בעת הכיבוש הנאצי בווילנה הבריח סוצקבר מאות ספרים וניהל את הערבים הספרותיים בתיאטרון שפעל בגטו. בהמשך הצטרף עם אשתו פריידקה אל כוחות הפרטיזנים. על גדולתו הספרותית מעידה העובדה שהוא חולץ מיערות הפרטיזנים בבלארוס ב־1944, במטוס שסטלין בכבודו ובעצמו שלח להצילו. לאחר המלחמה העיד במשפטי נירנברג. הוא ביקש להעיד ביידיש כדי "לדבר בשפתו של העם שהנאשמים עמדו להכריתו יחד עם לשונו", אולם נדרש להעיד ברוסית.
לאחר שעלה לישראל מילא סוצקבר תפקיד מכריע בקיומה של תרבות היידיש בישראל. הוא ייסד ב־1949 את כתב העת "דיגאָלדענעקייט" (שרשרת הזהב), שאותו ערך במשך 48 שנה.
"סוצקבר כתב רק ביידיש ולכן מעט מאוד מהיצירה שלו הצליח להגיע לקהל הישראלי, אם בכלל", מסבירה נכדתו, השחקנית הדס קלדרון, הפועלת מאז מות סבה רבות להנצחתו בתרבות הישראלית. לפני כשנתיים העלתה קלדרון מחזה ששמו "התאומות", המבוסס על סיפור קצר של סוצקבר, ובחודש הבא, ב־20 ביוני, היא תעלה ערב נוסף לציון יום הולדתו ה־100 בבית ביאליק בתל אביב, בהשתתפות חמי רודנר, ערן צור, ששון גבאי ואחרים.
"סוצקבר כתב ביידיש מתוך שליחות", מסבירה קלדרון, "הוא היה פרטיזן, שכתב עוד בתקופת השואה, והרגיש שהוא ניצל רק בזכות השירים. פעם הוא שלח לדוד בן־גוריון פואמה, ובן־גוריון שאל אותו: 'אבל למה לא בעברית?' בתגובה שלח לו סוצקבר את השיר 'יידיש', שבו הוא מתאר שלבקש ממנו לשנות את שפתו זה כמו לעקור את לשונו ולהפשיט את עורו".
הוא שילם מחיר כבד על הבחירה לכתוב בישראל רק ביידיש?
"ללא ספק. אילו הוא היה בוחר, בדומה לאלתרמן ולאחרים, לכתוב בעברית, הוא היה היום חלק מהחבורה הזאת".
יש כיום עניין גובר והולך של צעירים ביידיש. זה היה משמח אותו?
"אני חושבת שכן. הוא תמיד רצה שאלמד יידיש ואמר לי שעד שלא אעשה זאת, לא באמת אוכל להבין אותו. הוא צדק. רק אחרי שיצאה האנתולוגיה 'כינוס דומיות' ב־2005, שאיגדה את כל התרגומים לעברית של שיריו, התאפשר לי להכיר יותר לעומק את מה שהתחולל בנפשו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו