המאהב הגדול של הלשון העברית, ששליטתו בה עוררה קנאה. הוא היפך בה ככדור משחק כדי ליצור ספרים מופלאים, למבוגרים וילדים כאחד, כמו "רומן רוסי", "עשו" או "גומות החן של זוהר". ספרים שזמן לא רב לאחר צאתם לאור הצטרפו לקלאסיקות של הספרות העברית המתחדשת.
המאהב הגדול של התנ"ך, שתוכנו היה שגור על פיו, מהחל ועד כלה. אהבתו זו לא באה לו מן ההפקר. הוא ינק אותה מאביו המשורר יצחק שלו בשחר ימיו ונטל אותה עמו לכל אשר הלך. אין זה מפליא אפוא שחלק מספריו הוכתרו בדמויות וצירופי לשון מקראיים כמו "עשו", "כימים אחדים" או "שתיים דובים" (כך בתנ"ך, ולא כמו ה"ידענים" שמיהרו "לתקן" אותו ל"שני דובים"...).
מי עוד כמוהו, המאהב הגדול של התנ"ך, היה יכול לשבץ בסיפור לילדים קטנטנים על "הילד חיים והמפלצת מירושלים" דימויים מקראיים דוגמת "נחש בריח", מפלצת "גבוהה כארזים וחסונה כאלון", את "עירנו שחוברה לה יחדיו", "ירושלים הבירה שצהלה ושמחה", ואת הדוקטור "המומחה למפלצות, שרצים ואזובי הקיר"? או לקרוא לאחד מחיבוריו הראשונים והמחורזים "משכב לצים", על משקל "מושב לצים" המקראי, לתאר את "משבריה וגליה" של אישה בעלת מידות, או את זו שעשתה מניקור ו"קרעה עיניה בפוך", ולספר על "מעבר היבוק" שנאלצו הוריו לעבור בדרכם לארץ המובטחת.
המאהב הגדול של ארץ ישראל כולה, מירושלים ועד נהלל. על הריה ונחליה, עמקיה ומדבריותיה. הוא שוטט בהם תדיר עם הג'יפ שלו, חייה בהם ומהם את ריחם ונופם, אווירם ואווירתם המיוחדים, והעניק אותם מתנה לכל קוראיו.
המאהב הגדול של עבודת האדמה, שידע אותה לא רק מקריאה בספרים אלא ממלאכת יומו. לצד עבודתו הספרותית (שגם היא יצאה נשכרת ממנה בדמות ספר יפהפה, "גינת בר" שמו), וכפלאח אמיתי, בן למשפחה שורשית מעמק יזרעאל, זרע ונטע, שתל והשקה, עדר וניכש, אחז מזמרה ולפת ידית של חרמש, דש וניכש במו ידיו, ובא בסודם המשכר של ריח החלב הנחלב מעטין ורוד, זבל הפרות ולשלשת העופות.
הוא סלד מה"כיבוש" (כך, לשיטתו) והעדיף על פניו את כבישת המלפפונים, שימר פירות, רקח ריבות, לש בצק והתפיח ממנו גם סיפורים מעוררי השראה.
כמו במעשה בראשית, מעל הכול ריחפה על מעשה יצירתו רוחם הגדולה של בת שחוק מלבבת כמו גם ביקורת נוקבת, גלויה וסמויה. במאות מאמריו האקטואליים שחט לא מעט פרות קדושות, לא אחת בנוסח עוקצני, חריף ומפולפל, רווי סרקאזם מר כלענה. אבל ניכר שכתב את הדברים מדם לבו, ולא מתוך מחשבת זדון.
קולו המיוחד יחסר בנוף הישראלי - לסולדים מהשקפותיו הפוליטיות ולאוהביו כאחד, כמו גם לאוהבי יצירתו הרבים. יהי זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו