במאמר שצירפה מריה רוסו, עורכת מדור הספרות לילדים של ה"ניו יורק טיימס", למדריך המצוין "איך לגדל קורא ספרים", שפורסם במגזין לאחרונה - טמונות כל התשובות וכל הבעייתיות הכרוכה בתשובות הללו גם יחד. מתוקף תפקידה, שיתפה רוסו, פונים אליה לא מעט הורים בקול רווי דאגה ובהנמכת קול בשאלות שלכולן מכנה משותף - איך להפוך את הילד שלי לאוהב קריאה?
בדיוק למטרה זו הכינו רוסו ועורכת מדור ביקורת הספרים, פמלה פול, מדריך מעמיק ונרחב, שתכליתו ללוות את ההורה וילדו למן היותו פעוט ועד לגיל הנעורים. לצד עצות כלליות לכל גיל טרחו רוסו ופול על חלוקת הספרים לקטגוריות, במטרה לייצר קצת סדר בגלקסיה הגדושה והשופעת שנקראת ספרי ילדים ולהקל על ההורים להבחין בהבדלים, ביתרונות ובייחוד הטמון בז'אנרים ספרותיים שונים, כגון קומיקס ומאנגה, ממואר, קלאסיקות טובות לכל עת או ספרי הרפתקאות. לצד זאת, בכל שלב במהלך הגדילה הן מייעצות אילו הרגלים כדאי לחזק ומאילו יש להיזהר.
כל אלה הופכים את המדריך ליעיל, נגיש ונעים, אך בהיבט מסוים הוא מתחוור כמנותק מעט: ממש מתחת לכותרת המשנה מופיעה עצה באותיות דגושות: "אם אתה רוצה לגדל ילד קורא, תהיה אף אתה קורא".
ברור שילד שגדל לתוך משפחה קוראת, גדולים סיכוייו להפוך לאדם קורא בעצמו. שפתו עשירה יותר והספרות היא בת בית בעולמו. אך בעידן שלאחר המחאה החברתית אי אפשר להתעלם מהעובדה שהורים רבים גדלו הרחק מספרות ומשפה עשירה.
ישראל, כמו ארה"ב, היא מדינת מהגרים ורבים מההורים לילדים צעירים כיום הם עולים או בנים לעולים שנקרעו משפת אמם ולעולם לא יסגלו את העברית לעומקה. הורים רבים גדלו בפריפריה, למדו בבתי ספר מקצועיים, ועל כן חסרים לא רק השכלה ספרותית כי אם עיונית ובכלל, והורים רבים עובדים מבוקר ועד ערב, ולאו דווקא בעבודות נוצצות. מדריך שמסתפק בעצה מעין זו בלי להתייחס למגבלות של הורים כה רבים, אפילו כמס שפתיים, ממילא מכוון לאוכלוסייה שתסתדר לא רע גם בלעדיו.
ובכל זאת יש כמה עצות במדריך שכדאי לכולנו כהורים לאמץ, ללא קשר לרקע, למצב כלכלי או לזמן פנוי.
התחילו מוקדם: רבים מן ההורים סבורים שאין טעם להתחיל בשגרת קריאה לפני שהפעוט מתחיל למלמל את מילותיו הראשונות, אך אפילו תינוקות בני חודשים ספורים ייצאו נשכרים מסיפור שנקרא ברקע, טוענות רוסו ופול. קראו מדי יום, בקול, ולא משנה איזה ספר. קראו את מה שמעניין אתכם. העיקר הוא הצליל של המילים הנשמעות. ממחקרים אחרונים התברר שככל שהתינוק נחשף לאוצר מילים רחב יותר, אוצר המילים שלו עצמו עתיד להתרחב. העניין כאן הוא שהשפה חייבת להיות חיה, ישירה ומכוונת אל התינוק; לפתוח את הטלוויזיה ולצאת מהחדר לא ממש נחשב.
לא רק לפני השינה: קריאה לפעוט שכבר מתחיל לדבר היא חוויה מופלאה. אפשר לראות במו עיניכם כיצד הדמיון, ההומור והאישיות הייחודית של ילדיכם מתחילים להתעצב כשהוא סופג לתוכו צבעים, חיות, הפכים או צורות. הורים רבים מקריאים סיפור לפני השינה - שגרה מרגיעה שמקשרת את הספרים עם קולכם האהוב. אך כדאי לקרוא יחד גם בשעות אחרות של היום, כשמתאפשר. זו דרך נפלאה להרגיע ולפקס אותם כשצריך, זו פעילות מקרבת ומעל הכל, זהו מסר שספרות אינה מוגבלת ותחומה אלא עשויה להיות חלק מכל רגע.
כבדו את הבחירות של ילדיכם: רובנו מופתעים מהדעתנות שהילדים מסגלים לעצמם בשלבים מוקדמים כל כך. לפתע פתאום אכפת להם מאוד מה הם לובשים או אוכלים. באותה מידה, הם יכולים להעדיף ספר שתחושו כלפיו זרות על פני ספר שקראתם בילדותכם וייחלתם לקרוא אותו יחדיו כעת. מצב עניינים זה ייתכן שימשיך, כשתגלו שבגיל הנעורים הם חובבים של דיסטופיות וספרי פנטזיה, שלא נחשבים ספרות בעיניכם. חשוב שתביעו את טעמכם שלכם ותכבדו את טעם הילדים; שני הצדדים ירוויחו מגישה זו.
קריאה היא כיף: קריאה שמלווה אותנו כל החיים אינה עבודה ואינה מבחן. ילדים שעוד אינם מדברים כהלכה אולי יבקשו להקריא לכם ויטעו בהגיית המילים או ימציאו סיפור משלהם. ילדים מסוימים יתחילו לקרוא מאוחר מחבריהם. חלקנו מפתחים חרדות לאור זאת, ומבקשים "לתקן" את הילדים בזמן הקריאה המשותפת. אבל קריאה כאורח חיים היא חוויה אינטימית, מהנה, משוחררת. אם ברצונכם שהילד יאהב לקרוא, שחררו את הקריאה מתחושות כמו כישלון והצלחה. ברגע שאלה נכנסים לתמונה, הקריאה הופכת לעול ולא תישאר הרבה זמן בסביבה. קריאה היא גם לא מטלה: "אם תקראי חצי שעה תוכלי לשחק באייפד" הוא משפט פסול, כי הוא מבהיר מעל לכל ספק מה הכיף ומה העונש במשוואה הזו.
קריאה היא גם נושא לשיחה: "מה את קוראת?" כשאלה קבועה, או "מה אתן קוראות?" כשחברות באות לבקר. קריאה אינה רק פעילות יחידנית אלא גם נושא לשיחה, לוויכוחים או לצחוק.
ספרים בכל מקום: גם אם אתם חולי סדר, אפשרו לספרים להיות על תקן יוצאים מהכלל. ספרים שפזורים בסלון, במטבח ואפילו באמבטיה הם כאלה שהילד ירים בספונטניות ויקרא. אדרבה, אפשרו גם לעיתונים ולמגזינים לצוץ בכל מיני מקומות.
עיבודים: שנאתם את העיבוד האחרון של "האסופית" לטלוויזיה? בכל זאת, סרטים, סדרות או הצגות שנוצרו על בסיס ספרים הם דרך נפלאה לערב את הילדים. הם מעודדים אותם לקרוא, הם נושא מצוין לשיחה והם מפתחים את הדמיון ולא פחות את חוש הביקורת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו