"חמישה רומאנים קצרים וסיפורים אחרים": אומללות שמחה בחלקה

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה", כתב לב טולסטוי, ונדמה שהסופרת האיטלקייה נטליה גינצבורג היתה חותמת על אבחנתו בלי לפקפק. כשקוראים בקובץ של חמש נובלות ("רומאנים קצרים", כינתה אותן הסופרת) וחמישה סיפורים מאת גינצבורג, פוגשים הרבה אומללות ומבינים שהיא מכירה אותה ממקור ראשון.

גינצבורג, שנולדה לאב יהודי ואם קתולית, העידה כי ילדותה בצל אב סמכותני לא הסבה לה אושר. את הקביעה המפורשת - "חושבים שבית, שבו יש הרבה ילדים, הוא בית מאושר, אבל אני לא יכולתי למצוא שום דבר מאושר בביתי" - היא תשים בפיה של אחת הדמויות שלה, אך גם בלעדיה מנשבות ברומאנים הקצרים רוחות של אכזבה, סבל ועצבות, שהיו מנת חלקה גם בחייה הבוגרים. כשנה לפני מותה הודתה גינצבורג שכאשר היא מנסה להמציא סיפורים, זה לא מצליח - האוטוביוגרפיה שלה אורבת לה ומשתלטת על העלילה.

במהלך השנים שחלפו מאז פרסום "הדרך ההולכת אל העיר", הרומאן הראשון שלה, שראה אור ב־1942, כאשר שהתה עם בעלה הראשון בגלות בכפר קטן הרחק מרומא, גינצבורג פיתחה קול ספרותי ייחודי, חרישי ומאופק, נטול סנטימנטליות ונעדר כל ממד דידקטי.

אפילו אם ביקשה לטפל בסוגיות כבדות משקל ולבקר את דרכה של ארצה במאה ה־20, עשתה זאת בלי לקרוא לילד בשמו, ובמקום לדבר גבוהה־גבוהה העדיפה לשרטט את דיוקן החברה באמצעות קשרים אישיים, ובעיקר יחסי משפחה.

ברומאנים הקצרים שלה, מעמידה גינצבורג במבחן את החיבורים הבסיסיים בין בני זוג, ומפשיטה אותם מן הניצוץ הרומנטי. היא מתחקה אחרי שורשי האומללות ומעסיקה את עצמה - ואת הקוראים עימה - בשאלה מדוע אנשים אינם מסוגלים לחיות באושר, מה פוער את הקרעים ביניהם ולמה הם נדונו לבצע מעשים שינפצו את חייהם לרסיסים. מעבר לפן הפסיכולוגי, מחקר האומללות שלה נטוע במציאות החברתית, כפי שנראתה בעיניה, עיני אישה שהתהדרה בהשקפה שמאלית וייצגה בשנותיה המאוחרות את המפלגה הקומוניסטית בפרלמנט האיטלקי.

במבט של היום קשה שלא להבחין בגרעין הדוגמטי בכתיבה של גינצבורג, ומשהבחנו בו - קשה להתמקד בערכים הספרותיים של יצירתה. עלילות הנובלות שלה משרתות את הקו האידיאולוגי היטב. הגיבור של "ולנטינו", למשל, מתעתד להתחתן עם אישה רק בגלל היותה בעלת רכוש, ודמותו כה פלקטית עד כי ברור שנוצרה במיוחד כדי לאפשר לסופרת לבקר את חוליי העולם הבורגני ממרום עמדתה המוסרנית. מה הפלא שהיחסים שנוצרו בחטא הרכושנות יובילו לחיי אומללות, רומזת גינצבורג ושוכחת שהאומללות אינה רק מנת חלקם של הבורגנים או של הכפריים הרוצים להפוך לבורגנים, ושהאושר אינו רשום על שמם של אביונים ודלים.

שלא במפתיע, חיי הזוגיות של הדמויות הראשיות יעלו על שרטון גם ברומאן "ככה זה קרה" וגם בסיפורים הנוספים של גינצבורג. דרכי האומללות תשתכללנה, אולם בהתאמה גמורה לדברי טולסטוי הדבר לא ישנה את התוצאה. בסיפור "בעלי" משאילה גינצבורג מטולסטוי לא רק את הפואנטה, ומתכתבת ממש עם העלילה של "השטן" מאת הסופר הרוסי הגדול. שניהם מטיפים לערכי מוסר נעלים ומבקרים את הסטייה מהם, אך לטולסטוי בכל זאת שמורה הראשוניות.

"כאשר כתבתי את 'ככה זה היה'", נזכרה גינצבורג בערוב ימיה, "הרגשתי אומללה: לא היו לי לא כוח ולא רצון להוקיע מישהו". את האומללות הזאת תמצאו לאורך ולרוחב של "חמישה רומאנים קצרים", ולא תשתחררו ממנה במהרה.

נטליה גינצבורג / חמישה רומאנים קצרים וסיפורים אחרים; מאיטלקית: מירון רפופורט, יונתן פיין, מנחם פרי, הקיבוץ המאוחד, 428 עמ'