פול ג'יאמטי חורך את המסך בתפקידו הטוב ביותר: "מקסים שאנשים מתחברים לסרט"

20 שנה אחרי ששיתוף הפעולה הקודם שלהם הניב את "דרכים צדדיות" הנפלא, פול ג'יאמטי והבמאי אלכסנדר פיין מאחדים כוחות בשנית כדי להגיש את "נשארים לחג" - דרמה קומית מלנכולית ומחממת לב, שמאמצת את הטון ואת הסגנון של הקולנוע האמריקני של שנות ה־70. התוצאה: אחד התפקידים הטובים ביותר שג'יאמטי בן ה־56 עשה אי־פעם.

הסרט, שמועמד לחמישה פרסי אוסקר (ובהם קטגוריות הסרט, השחקן הראשי והתסריט), מתרחש בפנימייה תיכונית יוקרתית בניו אינגלנד, סביב חג המולד של 1970. ג'יאמטי מגלם את פול האנאם - מורה מיזנתרופ ומריר להיסטוריה עתיקה, שנדרש להישאר בבית הספר ולהשגיח על הילדים שלא יוצאים הביתה כדי לבלות את החופשה עם משפחתם.

בין אלה שנשארים עם פול בקמפוס במהלך החג ניתן למצוא את אנגוס (דומיניק ססה, בתפקידו הקולנועי הראשון), בחור חכם, מרדן וכריזמטי שמגיע מבית לא מתפקד, ואת מארי, מנהלת הקפטריה השחורה, שעדיין מתאבלת על מות בנה בווייטנאם. כפי שאתם יכולים אולי לנחש, בתקופה הקצרה שבה יבלו יחד, השלושה יעברו כמה חוויות משמעותיות שישנו את חייהם לנצח.

"אלכסנדר הוא הבמאי הטוב ביותר שעבדתי איתו בחיים", מהלל ג'יאמטי את פיין במסיבת עיתונאים מקוונת שמתקיימת לרגל עליית הסרט לאקרנים. "יחסי העבודה בינינו מושלמים. האווירה על הסט מאוד אינטימית, ידידותית ומהנה. אנחנו לא מדברים יותר מדי על הדברים. הכל מאוד פשוט: הרעיונות, הוראות הבימוי. אלכסנדר אוהב שחקנים".

איך היתה חוויית העבודה איתו הפעם לעומת הפעם הקודמת ב"דרכים צדדיות"? 

"כל סרט הוא אחר. 'דרכים צדדיות' היה סרט רופף ומאולתר יותר. כיוון ש'נשארים לחג' הוא סרט ברוח שנות ה־70, זה מאוד השפיע על העשייה. הקצב היה מהיר יותר וספציפי יותר. הסאונד היה מונו. צילמנו רק במצלמה אחת בכל פעם".

"עם זאת", הוא ממשיך, "יש כמה נקודות דמיון בין שני הסרטים. אני בהחלט חושב שהם מנהלים דיאלוג. לא התייחסנו לזה באופן ישיר, אבל זה ריחף באוויר. פול הוא קצת כמו הדמות מ'דרכים צדדיות' 20 שנה מאוחר יותר. אבל אני עדיין חושב שהדמות הזאת שונה.

"לפול יש יותר עמוד שדרה. הוא לא מרחם על עצמו. יש לו חוש הומור ברוטלי. לא אכפת לו אם אוהבים אותו או לא. הוא שמוק שנהנה להיות שמוק, אבל מתחת להכל הוא אדם טוב. אני אוהב אותו הרבה יותר מאשר את הדמות שגילמתי ב'דרכים צדדיות'".

בצעירותך למדת בפנימיית בנים כמו זאת שמוצגת בסרט, ומאוחר יותר גם למדת באוניברסיטת ייל. עד כמה החוויות האישיות שלך השפיעו וסייעו לך בעיצוב דמותו של פול?

"קודם כל, כל המשפחה שלי מורכבת ממורים, אז זו היתה השפעה אדירה כמובן. אבל גם מורים ספציפיים שהיו לי ומורים שהוריי עבדו איתם סיפקו לי השראה. זה מצחיק, כי חבר שהיה איתי בתיכון כתב לי כדי להחמיא לי על הסרט, והוא אמר שזה לגמרי ברור שביססתי את הדמות של פול על הספרן הראשי מבית הספר הישן שלנו. הוא צודק, אבל בכלל לא שמתי לב לכך.

"הדמות כפי שהיא נכתבה בתסריט אמנם סיפקה לי כיוון ברור, אבל היו הרבה אלמנטים פיזיים שהשלימו את ההופעה שלי. הדרך שבה נשאתי את עצמי, הבגדים, העובדה שלפול יש עין מזכוכית - כל הדברים האלה התחברו כדי ליצור את הדמות, ומתברר שהמון מהרעיונות האלה הגיעו אלי באופן לא מודע". 

"נשארים לחג" מקבל אהבה רבה מהקהל ומהמבקרים, ורבים גם מקטלגים אותו לצד סרטי חג המולד הגדולים ביותר שנעשו. הרגשתם תוך כדי הצילומים שאתם עושים משהו שעומד לזכות בהצלחה כזאת?

"אתה אף פעם לא יודע מראש. אלכסנדר תמיד נותן לכולם הרגשה שאנחנו עושים משהו מיוחד, ואתה כמובן תמיד מקווה שהצופים ירגישו אותו הדבר. זה מקסים ומשמח שאנשים מתחברים לסרט. יש בו אנושיות בסיסית.

"גיבורי הסרט מרגישים אמיתיים. הם מעניינים ומורכבים, ולעיתים קרובות גם מצחיקים. אפשר להזדהות איתם. העולם מטורף כרגע מכל כך הרבה בחינות. כיף לי שדרמה אנושית פשוטה על אמפתיה ועל דאגה לזולת מצליחה. זה יפה בעיניי".