"הגבר בודק וחוצה באגרסיביות את הגבולות": תערוכה מיוחדת בעקבות האונס הקבוצתי באילת

אישה צעירה נוסעת בתחבורה ציבורית. ככל שהנסיעה מתקדמת, הזר שיושב לצידה מפשק את רגליו ופולש למרחב הפרטי שלה. בתגובה, היא מנסה להצטמק בכיסא שלה.

זהו נושאו של הגיפ שיצרה ענבל גרוסמן, אחת מבין עשרה אנימטורים מקבוצת "לופים" (LOOPIM) שהשתתפו בפרויקט למניעת אלימות מינית בקרב בני נוער, ויוצג בתערוכה "שלא יישב לי על הלב" בשבוע האיור בין ה-18 עד ה-27 בנובמבר, שאוצרים בן מולינה, נופר אלפסי ועידו הרטמן. הפרויקט - בשיתוף המחלקה לתרבות בעיריית ירושלים ונעמת סניף ירושלים וסניף תל אביב - נולד בעקבות האונס הקבוצתי של בת ה-16 במלון באילת שזעזע את המדינה.

"סרטון הנסיעה בתחבורה הציבורית מציג דוגמא אחת להטרדה ואלימות מינית. הגבר בודק וחוצה באגרסיביות את הגבולות, וכשהצעירה מתרעמת הוא שולח מבט נעלב 'כאילו, מה עשיתי?'. המאיירת ענבל גרוסמן מתארת מחוויותיה האישיות, אך זה כמובן יכול לקרות לכל אחת", מסביר מולינה.

בגיפ של עידו הרטמן וטמיר אהרוני מובאת הזווית הגברית במפגש בעל פוטנציאל אינטימי בין נער ונערה. כשראשה הרומנטי של הנערה מתנתק מצווארה ויוצא מתוכו פרח, ראשו של הנער אינו מצליח לעשות זאת בעצמו. "הקצר בתקשורת יוצר ניתוק. הנער, שאינו יודע לדבר את השפה הרגשית, נעשה אלים כלפי הנערה שנפתחת אליו, ונותן לה 'כאפה'", אומר מולינה.

בגיפ של ענת רימון, שני נערים מאיצים בחברם להתחיל עם נערה שדוחה אותו ב"סורי, לא מתאים לי עכשיו". "אל תהיה אפס", הם אומרים לו. מתוקף הלחץ החברתי, הוא דוחף אותה באלימות מהצוק. "הקבוצה הופכת לכלי התקפי ומנרמלת הטרדות מיניות ואלימות", מסביר האוצר. "בנערותי זה היה נורמטיבי בין בנים לדרג בנות מ-1 עד 10 לפי המראה שלהן, לכנות אותן בשמות כמו 'כוסית' ו'שרמוטה'. היום אני לא נוהג לעשות את זה ומעולם לא נהגתי באלימות כלפי בנות זוג. כיום אני זהיר יותר", הוא אומר. "יש שאומרים שאנחנו מוותרים על הספונטניות והרומנטיקה, אבל אני מעדיף לעצור ולשאול את בת הזוג. ניקוי האורוות עלול להימשך עוד 20 שנה. אבל המגמה חיובית ואני אופטימי".

"שלא ישב לי על הלב"

אוצרות: נופר אלפסי, בן מולינה, עידו הרטמן

המרחב החברתי | רח׳ אלנבי 43

בימים: א׳-שבת 19:00-10:00

שבוע האיור השמיני (17-28 בנובמבר) תל אביב יפו

בשיתוף "פורטפוליו"

 illustrationweek.co.il