אהבה בימי קורונה: החיבוק וחסרונו

עם התפרצות גל התחלואה הרביעי של הקורונה, עולים בזיכרון ימי החרדה והבידוד שאפפו אותנו בגלים הקודמים, אלה שניתקו אותנו מהעולם ומיקירינו. קשה במיוחד היה מצבם של בני ובנות הגיל השלישי - ההורים והסבים שלנו - שהוגדרו כ"קבוצת סיכון" ונשלחו אל בין ארבעת קירות בתיהם. חסרונו של הקשר היומיומי עם בני משפחה, כל שכן חיבוק חם מנכדים אהובים, הורגש ביתר שאת, לצד התובנה העמוקה שהיעדר מגע וחיבוק בזמן מגיפה עלול להפוך לסכנת חיים של ממש.

החיבוק וחסרונו הוא נושא התערוכה "מחובקים" של האמנית מיכל זכאי, שתיפתח ב-6 באוגוסט בגלריה "המשרד" בתל אביב.

"נקודת המוצא לתערוכה הייתה המחשבה על הריפוד והחיבוק החיוניים כל כך בראשית החיים. המגע העוטף והמחבק של ההורים מתווך בין התינוק לעולם, ומהווה תשתית להתפתחות ולגדילה", אומרת האוצרת רחל סוקמן.

בתערוכה מוצגים 12 ציורי שמן המתכתבים עם הסגנון האקספרסיוניסטי ואמנות הפופ, ומובאים בשתי סדרות: הסדרה הראשונה, "התהוות", כוללת תשעה ציורי שמן קטנים שמתעדים את תשעת חודשי ההיריון. "התבססתי על צילומי אולטרה-סאונד המראים את התפתחות העובר בחודשי ההיריון, ובהם גם צילומי אולטרה-סאונד של אחת מנכדותיי", משתפת זכאי.

הסדרה השנייה, "מחובקים", כוללת עשרה ציורים גדולים, בחלקם קולאז'ים של דמויות מחובקות ו-וריאציות שונות של החיבוק. "הציורים מופשטים וכוללים ידיים וראשים עם תנועה זורמת לעבר חיבוק", אומרת האמנית.

חלק מהדימויים בציורים מבוססים על אימאז'ים שזכאי נחשפה אליהם באתר של "חיבוק ראשון", עמותה שחברותיה המתנדבות מטפלות בתינוקות שננטשו על ידי הוריהם בבתי החולים.

בימי קורונה התגעגעה מיכל זכאי לחיבוק המתוק של שלוש נכדותיה, געגוע שהיווה גם הוא השראה ליצירה האמנותית. "הריחוק מהנכדות, לא לפגוש אותן ולא להתחבק היה קשה, במיוחד בסגרים הראשון והשני כשהיינו שרויים בפחד ובחוסר ידיעה באשר לקורונה. כמי שהורגלה לבלות עם הנכדות כמה פעמים בשבוע, חסר לי הקשר והחיבוק גם פיזית וגם רגשית", היא משתפת.

"המחסור בחיבוק ובמגע בקורונה היה הנושא המדובר ביותר בין חברינו. ידוע גם שאנשים מבוגרים שחיים לבד חוו את החוסר ביתר שאת וסבלו מחרדה רבה יותר. הם הלכו ונסגרו ולא מיהרו לצאת גם כשאפשר היה לצאת.

"מאז הקורונה אני מתחבקת עם אנשים רק ב'חיבוק סמלי'. ועם הנכדות חזרתי להתחבק ב'חיבוק בטן אל בטן'".

יש הבדל בין הצורך הפיזי והרגשי?

"במשמעות הפיזית, המגע והחיבוק לתינוק וגם לאדם מזדקן מרגיעים ומעוררים את מערכות הגוף לתנועה ולתגובה, והם גם מסמנים לו את גבולות הגוף. תינוק שאינו מחובק יסבול מקשיים בהתנהלות במרחב. וכשמחבקים אדם זקן, הוא מזהה את מיקומו במרחב.

"במשמעות הרגשית, מגע וחיבוק הם ריפוד וקשר עם אנשים, והעברה של חום ואהבה שכל אחד זקוק להם ואוהב לקבלם".

זכאי (71), בת קיבוץ שמיר ופיזיותרפיסטית במקצועה, מגלה כי ההחלטה להתמקד בתערוכה בנושא החיבוק לאחר סגרי הקורונה נשענת גם על שני מקרים מילדותה בחינוך המשותף שבקיבוץ.

האחד קרה כשאושפזה בבידוד בגיל שלושה חודשים בשל זיהום וחום גבוה בבית חולים "העמק" בעפולה. אמה, שהייתה אחות הקיבוץ, הגיעה פעם בשבוע לבקר אותה בבית החולים והאחיות הראו לה את התינוקת דרך החלון. בשובה מבית החולים נשלחה התינוקת הרכה לבית התינוקות.

בפעם השנייה, כשהייתה בת שנתיים וחצי, חלתה זכאי בפוליו ושוב נשלחה לבידוד בבית החולים. "אמי סיפרה לי על כך לראשונה כשהייתי בת 60. זה המם אותי. פתאום התחלתי להבין דברים על עצמי, על האופי שלי, והקושי ליצור קשר קרוב".

אך למרות האמונה כי הטראומה שבחוסר החיבוק נחרטה בה באופן לא מבוטל, זכאי לא כועסת. "הוריי היו אנשים טובים ובוני הארץ שהאמינו שהחינוך הקיבוצי הוא לטובת הילד. אבל החסך במגע ובתמיכה כנראה משאיר משקעים בנפש".

"מחובקים", תערוכת יחיד של מיכל זכאי

אוצרת: רחל סוקמן

פתיחה: יום שישי 6 באוגוסט ב-11:00

נעילה: 1 בספטמבר

גלריה "משרד"

זמנהוף 6, תל אביב

שעות פתיחה: ג'-ה' 10:00-17:00

שישי: 10:00-13:00