מעצב האופנה שחוקר את המעבר לחיים הדיגיטליים: "עדיין יש יצר שרוצה לגעת ולחוות"

גופיית סבא עשויה משוקולד לבן, ז'קט עור שכשמחבקים אותו הוא מפנק בעיסוי, סט בגדים שמכסה רק את חלקו הקדמי של הגוף ונעליים עשויות עוגה. אלה הם חלק מהאימג'ים שיצר טל מסלבי לקולקציית הגמר שלו בשנקר במסגרת המחלקה לעיצוב אופנה, שמככבים בשבוע האופנה בבית האמנים בתל אביב.

הקולקציה שרקח מסלבי חוקרת, במילותיו, את "הצורך האנושי במגע ובאינטראקציה, והאם הוא יכול לחפות על הקלות שבה הפקענו את חושינו במעבר לחיים הדיגיטליים?" במילים אחרות - לנוכח העובדה שהאנושות חווה תהליך של מעבר לחיים וירטואליים יותר ויותר, האם היא פיתחה דרכים לפצות על היעדר המגע האנושי?

לדעת מסלבי, התשובה ברורה והיא מתחברת לתופעת ה-ASMR - תחושת עקצוץ נעימה או צמרמורת שמורגשת באזורים כמו הקרקפת או עמוד השדרה, ואשר מגורה על ידי רעשים כמו לעיסת מלפפון אל מול מיקרופון. בשנים האחרונות הפך ה-ASMR להיט בקרב חובבי תענוגות בסיסיים ברשת (וגם לגימיק באחת ממערכות הבחירות של 2019. חפשו ברשת את הסרטון שבו דוד ביטן מקריא את רשימת הליכוד כך - או בפרשנות שלו למושג).

"בשנה ג' מצאתי את עצמי יושב וצופה במיליון סרטוני ASMR של אנשים חותכים סבון ובוחשים בדברים, והייתי חייב לקרוא על זה עוד. הכל היה תחת 'האשטאג: סאטיספקשן', רק לספק ולספק", הוא מספר. "המפעל הזה שנקרא ASMR עצום ומגלגל מיליונים מכיוון שיש בו פן רפואי, מדיטטיבי. מה שאותי מרגיע היום, וזה מצחיק, זה סרטונים של ניקוי שטיחים ורכבים, אבל אני צופה בזה גם ממבט ביקורתי ולא רק כזומבי. ואז הבנתי שזה מין מקום מפלט לחושים שברחו. עדיין יש איזשהו יצר אנושי שרוצה לגעת ולחוות, אבל בתוך מגבלת דור המסכים. ה-ASMR לא אשם. הוא רק איזו בריחה ופיצוי על אובדן מגע של הדור הזה".

דור שאומרים עליו שהוא מקיים יותר אינטראקציות וירטואליות ופחות יחסי מין, נניח.
"בדיוק! עבדתי כמלצר ואחד הצעצועים הכי נפוצים שילדים הביאו איתן למסעדות, פרט לטלפונים, היה פופ-איט, שזה משחק שקשור במגע. יש בו נקודות צבעוניות שלוחצים עליהן, והוא הפך להיות פופולרי מאוד בקרב ילדים. ואז אתה מבין שיש פה איזשהו חסך, וכל הזמן יש פיצויים לחסך הזה. זה לא מקרי שהפופ-איט הוא צעצוע כל כך טרנדי. פעם חשבתי ש-ASMR הוא גחמה. 'אוי, גל גדות אוכלת במבה מול מיקרופון'. היום אני כבר מבין שזה לא עומד להיפרד מאיתנו כל כך מהר".

ואיך העברת את העולם הזה לתחום האופנה?
"זה היה אתגר גדול. השיח שלי עם המנחה שלי היה איך באמת אני יכול לתרגם חושים לאופנה. אז יש בתערוכה למשל בגדים שנלבשים באופן דיגיטלי. מצטלמים איתם, ובכלל לא לובשים אותם פיזית. זה כבר קורה, יש חברות שקונים דרכן בגדים דיגיטליים. אם נעבור ליקום הווירטואלי של מטא, נצטרך את זה".

כלומר, בגדים שהאווטאר שלך לובש.
"או אתה עצמך, כמו שיש פילטר של כלב על הפרצוף. זו דוגמה מופלאה לבגד שנעלם, שאין לו קיימות כבר".

אחד מפריטי האופנה הבולטים (והקיימים) שעיצב הוא נעלי עוגה. מדובר בזוג נעליים שחורות ומבריקות, שחלקו הקדמי מתגלה כעוגה שנגסו בה או חתכו ממנה. האימג' הפך כמעט אייקוני בחוגיו, ולדבריו, הם כבר פחות עוסקים ב-ASMR ויותר בתחושה הסוריאליסטית שבה כבר לא ברור מה אמיתי ומה וירטואלי בעולם היום.

"בשנים האחרונות התחיל טרנד ברשת של '?Is It Cake' (משחק רשת שהפך גם שעשועון טלוויזיה, שבמסגרתו נדרשים משתתפיו לזהות אם חפץ יומיומי הוא אכן כזה או שמא מדובר בעוגה במסווה; ע"פ)", הוא מספר. "אני מרגיש שזה לא קורה סתם. השכבות של העוגה הפכו עבורי סמל לעולם הלא אמיתי שאנחנו חיים בו, לתחושה שכבר אי אפשר לדעת מה אותנטי ומה לא, עם כל הפילטרים.

"כשיצרתי את הנעליים הצלחתי להביא אותן לאיזו רמת ריאליסטיות שעבדה, כי אנשים גם עכשיו לא מבינים איך זה נוצר ואם זה פוטושופ. הנעל באמת יצרה את התעתוע הזה והפכה להיות מין אייקון כזה של הקולקציה. יצרתי אותה בשלושה טעמים - וניל, תות ושוקולד".