לחזק ולא לפרק

במבט ראשון זה נשמע אולי כמו גימיק לקראת הבחירות. איילת שקד ממפלגת ימינה העלתה במהלך הימים האחרונים הצעה יוצאת דופן לפירוק מוחלט של משרד השיכון ורמ"י, הפרטה מוחלטת של כל תחום הדיור, הסבת משרדים למגורים, קידום פתרון הדיור הציבורי ועוד.

רוצים להישאר מעודכנים כל הזמן? הירשמו עכשיו לניוזלטר של נדל"ן היום

מדברים נדל"ן עם עופר פטרסבורג. האזינו לפודקאסט החדש >>

החשש שלי דווקא הפוך: שהצעה זו של שקד תלך ותצבור תאוצה, משרד השיכון יפורק או יאבד לחלוטין את שארית כוחו המדולדל ולא ייוותרו למדינה כלים לייצר מדיניות דיור אסטרטגית לאומית ממלכתית. הצעה זו עלולה ליצור כאוס מוחלט בשוק, לגרום לגורמים פרטיים אינטרסנטים דוגמת אילי הון להשתלט על השוק ולהפוך לחוכא ואטלולא את הרעיון.

הרציונל של שקד בא ממקום נכון. מאז ימי הזוהר של משרד השיכון בשנות ה-80 וה-90 של המאה שעברה, ימי דוד לוי, אריק שרון ופואד בן אליעזר, איבד משרד השיכון את מירב הנכסים שלו, הפך להיות מהמשרד הכלכלי המשמעותי והמשפיע ביותר, למשרד נישתי קטן המנוהל על ידי מפלגות נישה סקטוריאליות דוגמת ש"ס (אריאל אטיאס) הבית היהודי (אורי אריאל) ויהדות התורה (יעקב ליצמן). זאת במקום להיות מחוזר ומבוקש על ידי המפלגות הגדולות, ובראשון מפלגת הליכוד השלטת.

ספסרי קרקעות

שקד צודקת בכל מה שקשור לרמ"י. במקום לשרת את האינטרסים של המדינה ושל מאות האלפים העוסקים בשוק הבנייה, קל וחומר ציבור הקונים, רשות מקרקעי ישראל הפכה שלא בטובתה לספסר הקרקעות של המדינה ועושה במחירי המכרזים כאוות נפשה.

יתרה מכך: יש לרמ"י אחריות לא מבוטלת, אם לא מרכזית,  לכך שמחירי הדיור נוסקים כלפי מעלה. המחדל האחרון שלה, השנה, היה בכך ששיווקה רק כ-13 אלף יחידות דיור, ורק לקראת סוף השנה "תיקנה" את המספר ל-26 אלף. זה עדיין נתון עלוב להפליא, במיוחד בעיתות אלו של מגיפת הקורונה, מיליון מובטלים והיצע דיור מדולדל.

שקד, מה לעשות, צודקת גם בכל מה שהיא מציינת לגבי הסבת משרדים למגורים, טיפול בדיור הציבורי, בהתחדשות עירונית ובכל החוליים הידועים של ענף הנדל"ן מקדמת דנא.

אלא מאי? המסקנה, לטעמי, צריכה וחייבת להיות הפוכה לחלוטין. במקום הפרטת משרד השיכון לאנחות והפקרתו בידי גורמים פרטיים אינטרסנטים בלתי ידועים, שומה על מקבלי ההחלטות, ובמיוחד על ממשלת ישראל שתקום בעקבות הבחירות, דווקא לחזק ולהרחיב את משרד השיכון, להעניק לו סמכויות כפי שהיה לפני 30 ו-40 שנה, ואף לגרום לכך שכל המפלגות הגדולות יתחרו ביניהן מי ייקח את המיניסטריון המרכזי הזה.

העובדה שסמכויות ענף הבנייה ושוק הדיור מתחלקות כיום בין מיניסטריונים שונים, דוגמת משרד הפנים המחזיק בידיו את מנהל התכנון והוועדות השונות, היא היא שמצרה את צעדיהם של שרי השיכון.

רמ"י אכן צריכה לסיים את תפקידה הלא מחמיא, זאת בלשון המעטה. אולם מכאן ועד לפירוק השאריות שנותרו ממשרד השיכון המהולל של פעם, הדרך עודנה ארוכה.

על הממשלה החדשה למנות שר שיכון שיהיה לא רק בעל סמכויות נרחבות, אלא גם איכותי ומקצועי, אדם שמבין את הבעיות והצרכים של כלל ציבור הקבלנים ורוכשי הדירות. לא ברמת נגזרת סקטוריאלית כפי שקורה כיום, אלא ברמה ארצית כוללת, ואם אפשר לטווח ארוך, ולא רק מהרגע להרגע.

לסיכום, הצעתה של שקד מבוססת על רציונל נכון, אולם הפתרון שהיא מציעה בהחלט איננו נכון!

כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו