העתיד כבר שם

בחרתי לפתוח בחוויה אישית שמלווה אותי משנת 2015. באותה שנה נסעתי עם בעלי וילדי לתערוכת האקספו שנערכה במילאנו. תערוכה בינלאומית הנערכת אחת ל-5 שנים, כל פעם במדינה מארחת אחרת שנבחרת מראש (בדומה לאולימפיאדה). זו התערוכה הנחשבת ביותר בעולם בתחום התכנון והעיצוב האדריכלי בקנה מידה עולמי, לצד הצגת חידושים וטכנולוגיות חדשות, המתקיימת מאז המאה ה-19, מתוך מטרה לייצר מגה אירוע שיפגיש בין מאות אלפי אנשים, רעיונות, יוזמות ומחשבות על העתיד.

לכל תערוכה נבחר נושא מרכזי, שסביבו מתבקשות המדינות השונות להציג את הרעיונות והיוזמות המובילים במדינתן, כמו גם להוות חלון ראווה לנופים, למורשת, לתרבות לריחות ולטעמים של כל מדינה.

במילאנו עסקו באספקת המזון לאוכלוסיית העולם ההולכת וגדלה, התמודדות עם רעב ובצורת והשפעת שינויי האקלים. בדובאי התמה המרכזית היא העיר העתידית וחיי האנושות בעתיד, תחת 3 תחומים: Mobility, Sustainability, Opportunity . התערוכה מבקשת להדגים את חזון המדינות לחיים העתידיים על פני כדור הארץ ומחוצה לו.

במילאנו נכנסתי עם ילדיי לביתנים השונים של מדינות העולם המוכרות, אך המרגשת ביותר הייתה ללא ספק דובאי ואיחוד האמירויות. נכנסנו אז עם חשש קל, שכן מדובר במדינה שישראלים בשנת 2015 לא הורשו להיכנס אליה. הרגשנו תחושה של הצצה אל מקום אסור ולא מוכר.

עמדנו אל מול הדגם המרהיב של האקספו הבא בדובאי, שהוצג בביתן שתוכנן על ידי האדריכל המפורסם פוסטר, וזכור לי היטב הרגע שבו לחשתי לילדיי שכנראה לאקספו הזה לא נוכל להגיע. מי האמין אז שייחתמו הסכמי אברהם ושנוכל לטוס לדובאי בטיסה ישירה מישראל ולבקר בתערוכה שהאמירתיים החלו לעבוד עליה משנת 2013(!).

דיוק בפרטים

אני גאה לספר היום כי נסיעתי הפרטית אז למילאנו והיום לדובאי יחד עם משפחתי העצימה את החוויה שבעתיים. כשירדתי מהמטרו היעיל אל התחנה המרשימה שהוקמה לטובת התערוכה, חשתי התרגשות מיוחדת.

נתחיל בעובדה הפשוטה שילדי הצעיר (שהיה איתי אז בתערוכה בן 9 בלבד, היום בן 15) ריגש אותי בהתרגשותו הרבה שלו, כי זכר את הלחישה הקטנה באוזנו במילאנו. כעת, בעיניים של תיכוניסט הלומד במגמת אמנות ומדעי המחשב, העיניים אינן עוד של ילד אך ההתרגשות עדיין רבה.

המרחב הפתוח והבנוי שתוכנן בקפידה, ברמת גימור גבוהה מאוד, מחומרים איכותיים שראוי לציין כי מרביתם ממוחזרים (sustainability) משולבים בטכנולוגיות המבוססות אנרגיה חלופית, שהוקמה במיוחד לטובת התערוכה ועם הקפדה יתרה על הצללה במרחב הציבורי, שכן אנו נמצאים בעיר הממוקמת באקלים מדברי מובהק.

לא יכולתי שלא להתפעל מפרטי הביצוע המדויקים (אעיר שלא רק ברחבי התערוכה, אלא ברחבי העיר כולה פרטי הפיתוח והבנייה מוקפדים ולא ניתן למצוא שברים, סדקים, התקלפויות או גופי תאורה שאינם תקינים), חיבור וניתוק של חומרי גמר שונים, שילוב גופי תאורה, פסי תאורת לד מהמתקדמים בעולם כיאה לארכיטקטורה איכותית ומוקפדת ועל פי כל תקני הבטיחות והנגישות המוכרים לנו.

מדינת הניגודים

יחד עם ההתפעלות מאיכות התכנון והבנייה אני חייבת להודות שמהרגע שהגעתי לדובאי חשתי בדיסוננס שליווה אותי משך כל השהות – מעין תחושת בלבול בין קו רקיע של בנייה מודרנית, מגדלית ועדכנית, לעיתים עמוסה בצורניות יתר, אך ללא ספק שאפתנית, השואבת את השראתה ממשרדי האדריכלות המובילים בעולם (כולם עובדים ומתכננים בדובאי) - לבין השמירה על המסורת המוסלמית, נוכחותם של בתי התפילה הרבים, המסגדים החדשים הממוקמים בכל פינת רחוב ומראה התלבושות המסורתיות איתן האמירתיים מקפידים להלך בגאווה (הגלביות הלבנות לגברים והשחורות למשעי של הנשים).

לוקח זמן לעכל את המציאות שנקלענו אליה מרצוננו, כמובן, אך בסופו של דבר מדובר במדינה מוסלמית אדוקה, שבה לגבר מותר לשאת 4 נשים, וניתן לזהות אותם כשהם הולכים יחד במרחב הציבורי.

מנגד קיימת פתיחות בלתי רגילה לאחר ולשונה, מכבדים מאוד את ישראל ומסבירים פנים לתייר באופן שלא משתמע לשתי פנים. תחושת הביטחון שחשתי יחד עם האמון שלא מנסים להערים או לרמות, סילקו אצלי אט אט את הדעה הקדומה שיש על מדינה ערבית. כן, הופתעתי.

מבט לעתיד

נחזור לתערוכה - האקספו בדובאי הוקדש לחזון החיים בעתיד, ערי העתיד, כיצד יחיו בני האדם בעתיד? כיצד ינועו? כיצד ייצרו את האנרגיה והמזון שהם צורכים? לכן אני חושבת שזו תערוכת חובה למתכננים ואדריכלים, אך גם לכל מי שסקרן ומוכן לחשוב רגע על עתיד ילדיו ונכדיו.

מרכז התערוכה כולל כיכר מרכזית מקורה הבנויה מקונסטרוקציית פלדה בקוטר 130 מטר ובגובה 67.5 מטר (כולאת נפח של 724,000 מטר קוב) מורכבת מ-1,162 טבעות, המותחות יריעות בד שיוצרות צל ופתוחה לשמיים בטבעת עליונה, כדי לייצר אפקט אוורור טבעי המזרים את האוויר החם כלפי מעלה. ואכן, האיוורור עובד.

ממנה מתפצלים ל-3 מתחמים / עלי כותרת על פי התחומים שנקבעו, ובכל אחד מהם ממוקמים הפביליונים / הביתנים של המדינות השונות, קרוב ל-190 ביתנים. זו התערוכה העולמית הגדולה ביותר שהתקיימה אי פעם (במילאנו השתתפו כ-135 מדינות בלבד).

ראוי לציין כי האמירתיים החליטו לסייע למדינות העניות (בעיקר מדינות אפריקה) שלא יכלו להקים לעצמן ביתנים והכינו עבורם ביתנים על חשבונם.

שלושת המבנים העיקריים והחשובים המייצגים את שלושת התחומים של התערוכה נבנו על ידי האמירתיים בתכנון של משרדי האדריכלות המובילים בעולם. בניין ה-Alif אשר תוכנן על ידי Foster + Partners בולט במיוחד בנראות ובמצויינות האדריכלית שלו, והתצוגות שבתוכו מהמרהיבות שראינו.

עוברים מאולם לאולם ובכל אחד מוצגי ענק הממחישים את התפתחות התנועה מראשית האנושות ועד ימינו, ממחישים את התנועה העולמית של סחורות, ידע והובלת אנשים ממקום למקום. הידע הרב עובר באמצעות עשרות מסכי תצוגה מרהיבים, הממחישים נתונים סטטיסטיים, למשל על השימוש ברכבים היום לעומת חזון העתיד. חברות שונות מנסות לפתח היום רעיונות לתנועה במרחב של אנשים וסחורות בדרכים שאינן מוכרות לנו, בשאיפה לעולם נטול תאונות, המבוסס על רכבים אוטונומיים במלואם או מיכליות שינועו במהירות טיסה בצינורות נטולי חיכוך (בוואקום או על חשמל), הקולטים מידע מלווינים ומובילים את האנושות בבטחה ממקום למקום. מעניין במיוחד היה המיצג של ילדים שמדמיינים כיצד תיראה עיר העתיד שלהם.

בניין ה-TERRA תוכנן על ידי משרד האדריכלים Grimshaw Architects וממחיש יותר מכל את השאיפה ליצירת מרחב בנוי מקיים עם אפס פליטות ושימוש מקסימלי (97% מאנרגיית הבניין) באנרגיה חלופית – באמצעות 1055 תאים פוטו-וולטאים התלויים על קונסטרוקציית פלדה ממוחזרת בתצורת עץ.

רוב שטחי התצוגה, כ-6,000 מ"ר, נמצאים מתחת לפני הקרקע במטרה לאפשר שהות ממוזגת בימי החום הכבדים של דובאי (המגיעים גם ל-50 מעלות צלזיוס). החופה הגדולה מאפשרת קליטת מי סערות ושימוש חוזר במים המיוצרים על ידי הבניין עצמו.

חזון עולמי

בניין ה-Opportunity תוכנן על ידי משרד AGI Architects. כמו בכל תערוכה, כל מדינה עיצבה לעצמה ביתן שמייצג את החזון שלה. הקסם בתערוכה הוא לקבל את המידע על המדינה מהתוכן המוצג בדרך כלל בצורה אינטראקטיבית בתוך הביתן, לבין הייצוגיות הצורנית שבה בחרו לעצב את הביתן.

העיצובים רבים, שונים ומיוחדים. המבקרים נכנסים לביתנים, כשכל מדינה מנסה לייצר את המיוחדות והבולטות המאפיינים אותה. כך למשל ברזיל בחרה להכניס את הבאים לביתן התצוגה שלה דרך בריכת מים ענקית לשכשוך, המזכירה את החופים שלה. מבוגרים וילדים כאחד שוהים במים ואחר כך עולים לתצוגה העליונה.

לביתן של ערב הסעודית יורדים ברמפות מתחת לקוביית מראות ענקית, ואחר כך עולים במדרגות נעות דרך דגמים מרהיבים של אתרי מורשת שהוכרזו על ידי אונסקו. לאחריהם מגיעים למיצג מהפנט של מסכי ענק אופקיים ואנכיים, שמקרינים סימולטנית נופים סעודיים ומקומות מיוחדים המובילים את סעודיה אל העתיד.

קטאר מציגה את רעיונותיה באמצעות מסכים אינטראקטיביים המופעלים על ידי זיהוי המבקרים ושולחנות שעליהם קוביות המפעילות מסכי שולחן עם מידע רב על המדינה וחזון העתיד שלה.

מרוקו יצרה מבנה שמזכיר מאוד את ההביטט של ספדי ממונטריאול, תוך שימוש ביצירת חלונות ענק המביטים אל הפארק בין הקוביות שנערמו מחומרי הבנייה המקומיים (נציין גם שהאוכל היה טעים).

הביתן של הולנד מייצר חוויה מיוחדת, שבה המבקרים עוברים דרך קירות פלדת קורטן שנלקחה מדובאי ותחזור לשמש אחרי התערוכה את האתרים ממנה נלקחה, ונכנסים למעין כלי קיבולת ענקי המייצר מהאוויר והאנרגיה לחות (מים), שעליה צומחת צמחייה המייצרת מזון לרווחת האדם. המייצג החווייתי מעביר את המסר כי הבניין צריך להפוך להיות בית ייצור המספק לעצמו את כל צרכיו.

הביתן הגרמני (שקשה לקרוא לו ביתן) מהחשובים והמבוקשים (ויעיד על כך תור המבקרים הארוך שהשתרך בחוץ) הוא ללא ספק אחד המעניינים שבביתנים – מוביל את המבקרים דרך אולמות שונים הכוללים הפעלות יצירתיות. באמצעות משחקים והתנסות חווייתית המופעלת על ידי חיישני חום, ללא מגע יד אדם וגם באמצעות מגע אדם, לימדו והמחישו מידע רב שנאסף על ידי חוקרים שונים בתחומי הסביבה, האנרגיה, אנרגיה ימית, תנועה ובינוי במרחב הפיזי של ערי העתיד. הסיום באולם הנדנדות פשוט ונכון.

גם הביתן הספרדי היה מיוחד ועשיר ברעיונות ובתצוגות מרתקות - ביולוגיות, מכאניות וטכנולוגיות. מעניין היה לצפות בהדגמה שמשווה בין מרחב בנוי חכם המבוסס על חיישנים וטכנולוגיה מתקדמת המודדת תנועה וזמן הגעה, איכות אוויר, יעילות מערכת התנועה - לעומת מרחב רגיל שאינו מבוסס מידע ובינה מלאכותית.

נכנסנו גם לביתן יוצא דופן שלא שייך לשום מדינה ונקראWomen's Pavilion , שהציג לראשונה בתערוכה נתונים סטטיסטיים ועובדות על מעמד הנשים במדינות שונות בעולם, רצונן לעצמאות ושוויון, השפעתן על המדע, הפוליטיקה, הרפואה, החינוך, התעסוקה והשגשוג בכלל – ביתן מרתק ומיוחד ללא ספק.

לא ניתן לסיים בלי מילה על הביתן הישראלי, שתוכנן על ידי האדריכל דוד כנפו שלנו, אשר ייצג את רעיון האוהל הדיגיטאלי, פתוח ומזמין לקהל הרחב. בתוך האוהל ניצבה לה חנוכייה, והיה מרגש מאוד לראותה דולקת במרכז התערוכה העולמית בדובאי.

הפארק, שגודלו קרוב ל-5 קמ"ר, מחובר כולו בשבילים מוצלים בסוגי מצללות שונות, כך שההליכה בין הביתנים נעימה ומוצלת רוב שעות היממה. מקומות הסבה, ברזיות מים קרים ומתחמי מזון לכל דורש מפוזרים בפינות השונות. מזרקה מיוחדת במינה מייצרת מפגש חברתי, כשהיא מופעלת לקול צהלות הקהל על קירות בגובה של כ-4 מטר במעין מראה של לוע הר געש. אין ספק כי התערוכה מתאימה עצמה לילדים מכל הגילים ומאפשרת הנאה לצד לימוד והרחבת הידע, סקרנות וכיף.

ן