הזמן השחור: שבעים שנה וכלום לא השתנה

בחרנו לפתוח את הכתבה החשובה הזו בקטע היסטורי נשכח, המעיד כי דבר לא באמת השתנה כאן במשך שבעים שנה. אנו פוגשים שוב ושוב את אותן נסיבות, אותן תובנות, אותן טעויות ואותם מחדלים; האם הצלחנו לשקם ולבנות מאז אירועי האימה של שנות החמישים? בוודאי שכן. אחרת, לא הייתה כאן מדינה. האם נצליח בעתיד, בבחינה היסטורית, לקבוע שלמדנו לקח מאירועי השבעה באוקטובר? כנראה שלא, אך זו שאלה פתוחה, שרק ההיסטוריה תוכל להשיב עליה. בקיבוץ נחל עוז, שבו התרחש האסון הנורא בשנת 1956, המחבלים רצחו בשבעה באוקטובר 13 מתושבי הקיבוץ וחטפו לשטח עזה שמונה אנשים, כולל נשים וילדים.

מתן וייץ, דובר קיבוץ נחל עוז, מסר לאחרונה: “כל הבתים פונו לקראת שיפוץ שמתחיל עכשיו. אין בתים שחייבים שיפוץ מאסיבי. מבחינת התושבים, מעטים מאוד חזרו, כ-20 בלבד מתוך 450. שאר הקהילה נמצאת במשמר העמק, חלק בנתיבות, במגדלי הים התיכון בבת ים ועוד שליש מהקהילה מפוזר, בעיקר בדרום".

לא רחוק משם, חברי קיבוץ ניר עוז, לדוגמה, החליטו להקים מחדש את הקיבוץ. מלבד שישה בתים שפסחו עליהם, המחבלים ביקרו בכל בתי הקיבוץ, ונפגעו קשות. מהסיבה הזו, התושבים מסרבים נכון להיום למתווה תקומה המוצע, ומדברים לא רק על שיקום, אלא על בנייה מחדש. הם החלו לפעול בעצמם, תוך גיוס כספים, דבר שמלווה את כל מלאכת השיקום האדירה הנדרשת בצפון ובדרום עקב אוזלת ידה של הממשלה. ראש הממשלה אף לא ביקר כאן. כספי הסיוע הממשלתיים בוששו להגיע, ובניר עוז זעמו על התקציב של מנהלת תקומה לשיקום הקיבוץ, שעומד על 200 מיליון שקל: “זה יספיק בקושי לשליש מהתכנון", טענו. את הכסף הם החלו לגייס בעצמם מתרומות.

בעשרה יישובים בעוטף עזה התחוללה לחימה בשבעה באוקטובר 2023, ונפגעו בתים בצורה קשה. בראשם: בארי, ניר עוז וכפר עזה, שבכל אחד מהם יש כ־100 בתים המיועדים להריסה. גם נחל עוז, כיסופים, רעים, כרם שלום, עין השלושה, חולית ונירים נפגעו במידה ניכרת.

במקביל, הממשלה עצמה מכינה את התושבים בצפון לחזור לביתם כבר מהיום הראשון של חודש מרץ, בעוד כשבוע. העניין הוא, שהגופים הממשלתיים לא תמיד פועלים עם נשמה ורגישות. אם ביתך לא נפגע כלל ביישוב ההרוס, ששביליו הפכו לחניונים לכוחות הצבא והמילואימניקים, הציפיות הן שתחזור לביתך. במידה ותבחר שלא לחזור – קיים חשש שתאבד את המענקים.

העוטף נבנה מחדש במהירות שיא

השיקום הפיזי של עשרת יישובי עוטף עזה, המתבצע במסגרת מתווה מנהלת תקומה, מהווה דוגמה למודל של שיקום עצמאי המשלב שיתוף פעולה עם הקהילות המקומיות. התקציב המוקצה לתהליך, כ-1.5 מיליארד שקל, מכוון לעודד את היישובים להוביל את פעולות השיקום בעצמם, תוך דגש על העצמה קהילתית ושיח פתוח עם החברה המנהלת.

המתווה הרחיב את מנגנון הפיצוי הקיים, המסתמך על קרן הפיצויים של מס רכוש, ומוסיף עליו תוספת משמעותית של עד 400% במקרים מסוימים, בהתחשב באופי האירועים ובפגיעות הקשות שנגרמו ליישובים. בנוסף, הוחלט כי ביישובים אלו לא תהיה חובת הגשת תביעה למס רכוש, מה שמקל על התהליך הבירוקרטי ומספק גמישות רבה יותר לתכניות השיקום והבנייה מחדש. באופן כללי, המטרה של המתווה היא ליצור מערכת שיקום יעילה, המגיבה לצרכים המיוחדים של הקהילות ולתנאים הנוכחיים, ובכך לסייע בשיקום ובחיזוק החוסן הקהילתי של היישובים בעוטף עזה.

השיקום של קהילות עוטף עזה מתבצע במתווה ייחודי, אשר כולל השקעה משמעותית בבניית תשתיות ומבנים למען הקהילות שנפגעו. איך זה מתבצע בשטח?

קהילת כיסופים נקלטה בעומר. נבנים עבורה 78 יחידות דיור ו-7 מבני ציבור, כולל גני ילדים, מבנים קהילתיים, משרדים ופארק משחקים. סה"כ, המנהלת השקיעה למעלה מ-140 מיליון שקל בבניית שכונת כיסופים בעומר, כאשר התקציב כלל הקמת מבנים, סלילת כבישים, גינון, שבילים, חניות ותשתיות נוספות. תכנית השיקום היישובית של קיבוץ כיסופים אושרה על ידי ועדת התמיכות של מנהלת תקומה, והיא כוללת את ההקמה המחודשת של כ-20 יחידות דיור, שיקום של כ-100 יחידות דיור, שיפוץ מבני חינוך ומבני ציבור ביישוב, כמו גם שיקום תשתיות ציבוריות שנפגעו. תקציב השיקום של הקיבוץ עומד על כ-85 מיליון שקל, כשהמטרה היא לשוב ולהחיות את הקהילה, להעניק פתרונות דיור הולמים ולשדרג את התשתיות הציבוריות.

קהילת חולית נקלטה ברביבים. נבנים עבורה 61 יחידות דיור ו-5 מבני ציבור, כולל מבנים קהילתיים ומשרדים. סה"כ, המנהלת השקיעה למעלה מ-100 מיליון שקל בבניית שכונת חולית ברביבים, כאשר התקציב כלל הקמת מבנים, סלילת כבישים, גינון, שבילים, חניות ותשתיות נוספות. תכנית השיקום היישובית של קיבוץ חולית אושרה על ידי ועדת התמיכות של מנהלת תקומה, והיא כוללת שיקום מבני מגורים ומבני ציבור, וכן שיקום תשתיות ציבוריות ברחבי היישוב. תקציב השיקום של הקיבוץ עומד על כ-56 מיליון שקל. מטרת התכנית היא להחזיר לתושבי חולית את תחושת הביטחון והקהילתיות, ולהעניק להם פתרונות דיור הולמים ותשתיות מתאימות, במטרה לשוב ולהחיות את הקהילה ובסיס חייהם.

קהילת קיבוץ בארי נקלטה בחצרים. נבנים עבורה 287 מבני דיור ויותר מ-10 מבני ציבור, כולל 6 גני ילדים, מרפאה, משרדים, חדר אוכל ופארק משחקים. סה"כ, המנהלת השקיעה מעל 560 מיליון שקל בבניית “שכונת בארי" בחצרים, כאשר התקציב כולל הקמת מבנים, סלילת כבישים, גינון, שבילים, חניות ותשתיות נוספות. במקביל, במסגרת תכנית העבודה המאושרת לשיקום קיבוץ בארי, יינתן מענה למספר משמעותי של כ-500 מבנים שניזוקו בדרגות שונות בעקבות האירועים הקשים של השבעה באוקטובר. מתוכם, כ-470 מבני מגורים, כאשר כ-130 מהם מיועדים להריסה. בנוסף, ישנם כ-45 מבני ציבור, מהם 11 מבנים שנמצאים במצב קשה מאוד ומיועדים גם הם להריסה. כמו כן, תכנית השיקום תטפל בנזקים לתשתיות שנפגעו במהלך האירועים. מנהלת תקומה תקצה סך של כ-470 מיליון שקל עבור תכנית השיקום, אשר תכלול שיקום, הריסה ובנייה מחדש של בתי מגורים בבעלות הקיבוץ. תוקם שכונת מגורים חדשה  שתספק פתרונות דיור לתושבים שנפגעו. תכנית זו לא רק תסייע בשיקום הפיזי של הקיבוץ אלא גם תתרום לשיפור התשתיות שניזוקו, ותאפשר לתושבים לשוב לחיים תקינים ובטוחים.

קהילת כפר עזה נקלטה ברוחמה. נבנים עבורה 179 יחידות דיור, לצד 8 מבני ציבור, בהם 6 מבני חינוך, משרדים וחדר אוכל. סה"כ, המנהלת השקיעה למעלה מ-380 מיליון שקל בבניית שכונת כפר עזה ברוחמה, כאשר התקציב כיסה הקמת מבנים, סלילת כבישים, גינון, שבילים, חניות ותשתיות נוספות. תכנית העבודה לשיקום קיבוץ כפר עזה, שאושרה על ידי ועדת התמיכות של המנהלת, כוללת שיפוץ של 400 מבנים: 360 מבני מגורים ו-40 מבני ציבור, כמו גם שיקום תשתיות שניזוקו במהלך האירועים הקשים של ה-7 באוקטובר. מתוך 400 המבנים, 97 מיועדים להריסה, מתוכם 48 מבנים בשכונת הצעירים, לגביהם טרם התקבלה החלטה ביישוב. עבור תכנית השיקום, תקצה מנהלת תקומה תקציב של כ-200 מיליון שקל, אשר יכלול שיקום, הריסה ובנייה מחדש של בתי מגורים בבעלות פרטית ובבעלות הקיבוץ. התכנית כוללת גם את בניית שכונת "דור צעיר" במיקום חדש בקיבוץ, שיקום הנזק בתשתיות ציבוריות שנפגעו במהלך מלחמת "חרבות ברזל", הסדרת תשתיות ציבוריות חדשות, הקמת שכונת מגורים חדשה, וכן שיקום ושדרוג מבני ציבור ומתקני ספורט ונופש בקיבוץ.

מעוטף דרומי לגבול צפוני

האתגר בשיקום ובנייה מחדש אינו מסתכם בעוטף עזה בלבד, שחוזר לעצמו אט אט בתמיכה ממשלתית מתוקצבת של מינהלת תקומה; הוא נמצא צפונית משם, על גבול לבנון. קרוב ל-20,000 נזקי מבנים נרשמו שם. הממשלה, איכשהו, מתכננת את חזרת התושבים לבתיהם כבר במרץ הקרוב. כיצד זה יתבצע כאשר לא מעט בתים לא יוכלו לקלוט את האוכלוסייה? שאלה טובה.

נכון לכתיבת שורות אלו, באזור זה עדיין שוררת תרדמת. אין פרויקטור ממשי בצפון שעובד ברציפות בשנה האחרונה, אין כתובת ברורה לשיקום, והחמור מכל – אין לקיחת אחריות. השקט היחסי עלול להתמוטט בכל רגע, אז מדוע להשקיע ביום שאחרי?

"צריך לזכור שלכ-70% מהתושבים אין כיום לאן לחזור", מזהיר ראש המועצה המקומית מטולה, דוד אזולאי, שלא נטש את העיר לרגע בתקופת המלחמה, ממש כמו הקברניט של הטיטניק. הנתונים מראים כי מתוך כ-600 בתים במטולה, ניזוקו מעל 400 ברמות שונות של נזק. לא מעט בתים צריך להרוס ולבנות מחדש. זאת, כאשר פועלים אין כידוע, וגם מכרזים של ממש עוד לא באוויר.

ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ היוצא: “ייקח עשור לשקם את הצפון, בטח כשאין מספיק עובדים"

ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ היוצא שביקר ביישוב ההרוס, הזהיר: "חודשיים אחרי הפסקת הלחימה בצפון, ועדיין אין טרקטור אחד שעובד במטולה. לא רק הבתים נפגעו מפגיעות ישירות מטילים, אלא גם קיים הרס מוחלט של תשתיות. טנקים עברו בשבילים ובכבישים שהושמדו לגמרי. זה ייקח לנו עשור לשקם את הצפון, בטח ובטח כשאין מספיק עובדים. קבלנים לא יוכלו להתחייב לביצוע עבודות בלי כוח אדם מתאים".

ראש המועצה המקומית מטולה, דוד אזולאי: "לכ-70% מהתושבים אין כיום לאן לחזור"

עו"ד עמיר מלצר, תושב מטולה, מתאר את המציאות הקשה: "אי אפשר להבין את עומק המשבר שמטולה ותושביה חווים מבלי לצאת לסיור קצר ביישוב. אתם תראו בסיור בתים שנהרסו כליל, אחרים שספגו פגיעות חלקיות, ולעומתם כאלה שניזוקו עקב רטיבות, עובש ולחות שהצטברו בתקופת ההיעדרות. יש בתים שנפגעו מהזנחה, ממכרסמים ומחיות בר, ואחרים שסבלו מפגעי טבע. בכל מקום רואים תושבים שמסלקים את חייהם לפח – רהיטים, בגדים וחפצים אישיים שנפגעו ללא יכולת שיקום. מדובר בפגיעה עצומה, כלכלית ונפשית, שמשרה תחושה כללית של אובדן מוחלט".

מי, אם כן, יחזור למטולה? מלצר מדגיש כי המציאות הדמוגרפית והחברתית ביישוב השתנתה ללא הכר: "מי שיחזרו למטולה הם בעיקר תושבים בעלי קשר עמוק ליישוב, כמו בעלי דירות וחקלאים פנסיונרים. לעומתם, משפחות ותושבים שמסודרים כלכלית, שרכשו בתים או השתקעו במרכז במהלך המלחמה, פשוט לא יחזרו. רבים מהם מצאו בעיר הגדולה מגוון הזדמנויות – תרבות פנאי, זמינות של שירותי רפואה, ומסגרות חינוך טובות יותר לילדיהם. ישנם תושבים שחתמו רק בתחילת השנה על חוזים לשכירות לשנה נוספת, תוך נתינת ביטחונות לבעלי הנכסים. הם רשמו את ילדיהם למסגרות חינוכיות במרכז, יצרו סביבה יציבה למשפחותיהם ואינם רואים כל אפשרות ממשית לחזור בשנה הקרובה, גם אם יחשקו בכך. הרי, איך ניתן לצפות מאנשים לעזוב חיים שכבר התחילו, כדי לבנות הכל מחדש, שוב? מי יפצה את המשפחות הללו על אובדן ההשקעה?".

גם קיבוץ ראש הנקרה כמו מטולה, יושב הכי קרוב שאפשר לקו הכחול, על גדר הגבול עם לבנון. שם, הנזק למבנים והרכוש מוערך בכ-8 מיליון שקלים; לא בשמיים – לממשלה שמבזבזת מאות מיליונים על משרדים חדשים ומיותרים. "עוד לא ראינו שקל, אבל יש הרבה הבטחות באוויר", מסר נבו זמיר, מנהל הקהילה של ראש הנקרה, "אנחנו לא מחכים לממשלה, וכבר פועלים בצורה עצמאית ומסודרת לשיקום, עם דגש על המבנים הציבוריים – מוסדות החינוך, מרפאה, מועדון לוותיקים, בריכת שחייה וכו'. צוות של מכינת רעות התנדב לסייע ועובד כעת על שיקום חדר האוכל יחד עם גורמי ממשלה".

גם בקיבוץ מנרה צמוד הגבול עברו לפעילות שיקום וולונטרית כתוצאה מאוזלת היד של הממשלה. שני שליש מהמבנים בו נהרסו, ולמעשה, מתועדים 164 נזקים, מתוכם מעל 40 מבנים שנפגעו באופן קשה מאוד וייאלצו כנראה להיהרס. נפגעו גם שטחים חקלאיים ותשתיות מרכזיות. עם זאת, יש גם נקודת אור: התארגנות מרגשת של כ-150 בני מנרה לשעבר, שעזבו את הקיבוץ, התאגדו עם חברי הקהילה הנוכחית והמשפחות החדשות שהצטרפו בשנים האחרונות להקמת צוותים שנותנים יד לשיקום הקהילה: החל מגיוס משאבים, תכנון ליום שאחרי, מיפוי נזקים וחוסן אישי וקהילתי.

אדריכל יובל יסקי, מומחה להתיישבות כפרית: “לעומת מה שקורה בדרום – בצפון אין כתובת ואין עם מי לדבר"

האדריכל יובל יסקי, שהתנדב לסייע בקהילה, היה פעיל בשיקום קהילות גוש קטיף בעברו, ולאחרונה גם בשיקום קיבוצי הדרום ובראשם בארי. הוא מציין: "יש רצון עז של תושבי מנרה לחזור ביחד ליישוב קהילתי, אך לעומת מה שקורה בדרום - בצפון אין כתובת, אין עם מי לדבר".

בין הצפון לדרום - שמים וארץ

לא נעים להגיד, אבל לעומת ההתנהלות הבלתי נסבלת בצפון – הבירוקרטיה בדרום הוסדרה באופן מיטבי כאילו היה זה מטה קסם. פתאום נעלמו התירוצים והסיבות לדחייה ולסחבת. בבת אחת, מה שארכה בישראל נצח נצחים - הבירוקרטיה –בדרום הארץ היא פועלת במהירות האור.

מה זה מוכיח? בהחלט אפשר לפעול במהירות, אם רק יש רצון והחלטה. כך, כמעט בין לילה, אושרו תוכניות בפטור מהיתר ותוכנית להקמת שכונות מגורים חדשות בקיבוצים בארי וכפר עזה. כמו כן, אושרו תוכניות בפטור מתוכנית והיתר להקמת שכונות זמניות שניתן יהיה בהמשך להפוך ליישובי קבע: במשמר העמק (לתושבי נחל עוז), רביבים ורוחמה, ובחצרים (לתושבי בארי), עומר (לתושבי כיסופים) ואשלים (לתושבי כרם שלום); ולא רק בעוטף – מעל 33,000 יחידות דיור אושרו באופקים, שדרות ונתיבות, ואושר תיקון שיאפשר תוספת של יחידות דיור חדשות במרחב הכפרי. בנוסף, אושרו תוכניות להקמת עשרות מבנים עבור מוסדות חינוך.

ובצפון? הזמן עצר מלכת. לפני כחודשיים, במהלך סיור בצפון הארץ, נדהם מבקר המדינה לגלות שלא הוזרמו תקציבי שיקום לרשויות המקומיות. ראשי המועצות סיפרו לו כי מלבד הנזקים הישירים למבנים, תושבים מתמודדים עם הפסקות חשמל ומים, ואף עם בעיות תברואתיות כתוצאה מחדירת חולדות לבתים.

שלא תבינו לא נכון, על הנייר יש תוכניות; התוכנית האסטרטגית החדשה של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לשיקום הצפון כוללת עשרות אלפי יחידות דיור חדשות, קידום מיזמי תחבורה ותשתיות, תמיכה וחיזוק מערכות הבריאות, תמריצים למפעלים ביטחוניים, הקמת מנהלת תיירות ועוד רבות אחרות שיביאו כמות נוספת של כמאה אלף איש לגליל. בהיבט הדיור, במרחב הגליל המזרחי מקודמות כ-28,000 יחידות דיור, מתוכן כ-8,000 יחידות דיור בקריית שמונה, כ-2,300 בצפת, כ-1,450 בחצור הגלילית, כ-1,400 בראש פינה, וכ-6,000 בקצרין. מחולל הצמיחה המשמעותי בתוכנית הוא פיתוח נושא התחבורה, שכמעט ואינה קיימת באזור הצפון. ברמ"י מציינים כי מסילת הרכבת לקריית שמונה תהווה גורם חיוני לצמיחה לאזור כולו, ובכך תעניק נגישות למוקדי תעסוקה ולמכללת תל-חי, הצפויה להפוך לאוניברסיטה. ברמ"י מסבירים כי הנגישות היא מפתח ליצירת איכות חיים בצפון: "המטרה היא שכל תושב יוכל להגיע במרחק סביר לכל השירותים הציבוריים שהוא זקוק להם, כמו חינוך, תרבות ובריאות". לגבי המימוש של כל הרעיונות שהתוכנית מציעה, ברמ"י מדגישים: "אצלנו יש את היכולות לממש את כל הרעיונות היצירתיים שהמיזם כולל, מכיוון שאנחנו אחראיים על הקצאת הקרקע".

ועדיין, לצד תוכניות הענק בצפון, בתשובתו לפני מספר חודשים לשאלה כיצד רמ"י מסייעת לשיקום האזורים שנפגעו במלחמה, הבהיר המנכ"ל ינקי קוינט את הפער בין הצפון לדרום: “הניצחון יהיה כאשר אוכלוסייה תגיע לנגב המערבי והאזורים האלה יפותחו. אנחנו מקדמים תוכנית עם מינהל התכנון להפוך את נתיבות לעיר מחוז, עם 300,000 תושבים, ואת אופקים ושדרות לערים של 130,000 נפש. חתמנו על הסכם עם אופקים עבור עשרות אלפי יחידות דיור. בכל הנוגע לצפון, המצב שם מורכב יותר בגלל מגבלות תכנוניות. אלה אזורים שלא נמצאים בתוך תמ"א 35, ורחוקים יותר ממוקדי תחבורה. הצפון לא נגיש מבחינת תעסוקה, עם אוכלוסייה חלשה יותר. חשוב לפתח את הצפון ולהקים שם מרכזי תעסוקה כדי לגרום לאוכלוסייה חזקה יותר להגיע. הבעיה היא שערך הקרקע נמוך".

ינקי קוינט, מנכ״ל רשות מקרקעי ישראל: "נהפוך את המשבר להזדמנות, ונביא אוכלוסיות חדשות לצפון"

לבנות את ההרס

ואכן, ש לקחת את העיתוי של הזמן השחור כהזדמנות למהפך – כאשר ההתחדשות העירונית צריכה להנחות את התהליך; זה הזמן למנף את ההרס האדיר שהותיר אחריו חיזבאללה – ליצור שכונות עם שימושים מעורבים, הכוללות מרחבים ציבוריים איכותיים, תשתיות מתקדמות, תעסוקה בקרבת הבית ומגוון אפשרויות דיור – ולהפוך את ערי הצפון למודל של התחדשות עירונית מוצלחת.

שילוב של בנייה חדשה לצד שימור מבנים היסטוריים יכול להוביל ליצירת מרקם עירוני עשיר ומושך. יש להשקיע את כספי השיקום בהתחדשות עירונית, שתשמש כמנוף ליצירת מוקדי משיכה חדשים – מרכזי תעסוקה מודרניים, מתחמי תרבות ופנאי ומרחבים ציבוריים איכותיים. כל אלה יהפכו את ערי הצפון ליעד אטרקטיבי במיוחד עבור צעירים ומשפחות המחפשות איכות חיים גבוהה במחיר סביר. כדי שאנשים יבחרו לעבור לחבל ארץ זה ולעזוב את המרכז לטובת המרחבים הפתוחים, עלינו לייצר עבורם הזדמנויות חדשות באזור. כך, נוכל לא רק להחזיר את האזור לתפקוד מלא, אלא גם לייצר מנופי פיתוח שיקדמו שינוי תודעתי רחב יותר ויביאו לצמיחה משמעותית ולמרחב עירוני תוסס ומתחדש.

את זה גם מבינות גם חברות הנדל"ן הגדולות והמובילות כיום בישראל, שכבר מושקעות ברובן באזורים אלו ומדברות ללא הפסק על החשיבות של התחדשות עירונית ופיתוח הצפון והדרום. כך, לדוגמה, רונית אשד-לוי, מנכ"לית אפריקה ישראל התחדשות עירונית, לא מהססת להצביע גם על האזורים המוכים ביותר כיעד החדש לחברה: “ההתחדשות העירונית בצפון הארץ מקבלת כיום משנה תוקף ומשמעות. אנו רואים שהמושג ‘פריפריה’ כבר אינו רלוונטי כשבוחנים את הפוטנציאל של האזור – הבחינה היא עניינית ומעמיקה של כל מתחם לגופו.

רונית אשד לוי, מנכ"לית אפריקה ישראל מגורים: “אנחנו מזהים הזדמנויות במקומות כמו מטולה, קרית שמונה, בית שאן, ונהריה"

באפריקה התחדשות עירונית, אנחנו מזהים הזדמנויות משמעותיות באזורי הצפון, כולל במקומות כמו מטולה, קרית שמונה, בית שאן, ונהריה, שם נדרשת חשיבה מחודשת ויצירתית. המציאות הביטחונית החדשה מחדדת את הצורך בחיזוק יישובי הצפון באמצעות התחדשות עירונית, אך זה לא יכול להיות מאמץ של היזמים בלבד. נדרשת תפיסה הוליסטית – התחדשות עירונית היא רק ממארג שלם הכולל פיתוח תעסוקה, שדרוג מערכות חינוך, נגישות למוקדי רפואה, והקמת תשתיות תומכות. אנו רואים כי ערים בצפון שבעבר נתפסו כפחות אטרקטיביות, מגלות היום פוטנציאל עצום. עם זאת, המפתח להצלחה טמון בשילוב כוחות – יזמים, רשויות מקומיות והממשלה חייבים לפעול יחד כדי ליצור את התנאים המתאימים להצלחת הפרויקטים. המטרה היא לא רק לבנות דירות חדשות, אלא לייצר מרקם חיים שלם שיעודד אנשים לחזור ולהישאר באזור".

רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ: “אנחנו, רוצים לקחת על עצמנו את המשימה ההיסטורית של שיקום הדרום והצפון"

רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ומנהל שותף בקבוצת אשלי לי-רן, מחזק את דבריה: “אני מאמין שענף הבנייה והתשתיות שלנו הוא המפתח לשיקום המדינה וצמיחת הכלכלה לאחר המלחמה. אני רואה בענף הבנייה לא בעיה של הממשלה, אלא פתרון. אנחנו, הקבלנים והיזמים, רוצים לקחת על עצמנו את המשימה ההיסטורית של שיקום הצפון והדרום. בצפון הארץ נפגעו בניינים רבים, כולל מבני ציבור וחינוך, כבישים ותשתיות. כולי תקווה שתהליך השיקום של האזור יתבצע במסגרת תוכנית ממשלתית מסודרת, שתביט לעתיד, ולא בשיטת כיבוי שריפות והטלאת טלאים. אם נפגעו מספר דירות בבניין או במספר בניינים סמוכים, יש ליצור עבור התושבים תוכנית פינוי-בינוי אמיתית, מעורבת שימושים, שתספק את כל הצרכים שלהם ותעניק להם גם ממ"דים ומבני ציבור ממוגנים. אם כביש נפגע, יש לבחון אם נכון יותר להקים מחלף חדש, שבילי אופניים, או אולי מסילת רכבת חדשה".

אדריכל גיל שנהב, שותף-מייסד בכנען שנהב אדריכלים, מוסיף: “התחדשות עירונית בצפון מהווה הזדמנות יוצאת דופן לשינוי פני האזור כולו. בשכונות הוותיקות בערי הצפון טמון פוטנציאל עצום – מרקם קהילתי חזק, נכסי מורשת ייחודיים, ונוף עירוני שמשלב טבע ארץ ישראלי יפהפה עם אפשרויות התחדשות. הצפון מציע הזדמנות נדירה ליצור מודל חדשני של התחדשות עירונית, כזה שישלב את היתרונות הייחודיים של האזור - הנוף המרהיב, האקלים הנעים והמרקם הקהילתי החזק. אנו יכולים ליצור מרחבים עירוניים מתחדשים שישמרו על האופי המיוחד של ערי הצפון, תוך שדרוג משמעותי של איכות החיים".

אדריכל גיל שנהב, שותף-מייסד, כנען שנהב אדריכלים: “הצפון מציע הזדמנות נדירה ליצור מודל חדשני של התחדשות עירונית"

יאיר כהן, מנכ"ל קבוצת אבני דרך, אומר: “הערים והשכונות בצפון ובדרום מצויים במצוקה קשה ודורשים התערבות מיידית לשיקום ולפיתוח. ישנה תמיכה ממשלתית בנושא, אך העבודה עוד רבה. לא מדובר רק בתיקון נזקים, אלא בהזדמנות לבנות מחדש וליצור תשתיות מודרניות שיתמכו בצמיחה כלכלית. בקצרין, אנו מקימים בימים אלה, יחד עם י.ד ברזאני, שכונה יחידה מסוגה בישראל במסגרת שיטת ‘תכנן ובנה’, שבה החברות אחראיות על התכנון, עבודות הפיתוח והבנייה, וכל זאת בטווח של ארבע שנים בלבד מקבלת ההיתר. במסגרת התכנית, החברות יקימו ברובע החדש מעל ל-1800 יחידות דיור, בשטח שמתפרס על 667 דונם. זאת לצד מבני ציבור, חינוך, פנאי, מסחר ותעסוקה, וכן שני בתי מלון ועשרות דונמים של שטחים ירוקים. תמהיל המגורים בשכונה יהיה מגוון ויכלול בתים צמודי קרקע, דו-משפחתיים, חלקם משולבים צימרים, ובנייני מגורים בעלי 4-5 קומות. תמיכה רחבה מצד המדינה והרשויות המקומיות חיונית להצלחת המהלך ולהתרחבות פרויקטים דומים ברחבי הארץ".

יאיר כהן, מנכ"ל קבוצת אבני דרך: “לא מדובר רק בתיקון נזקים, אלא בהזדמנות לבנות מחדש וליצור תשתיות שיתמכו בצמיחה כלכלית"

ישראל שטרייכר, מנהל אגף שיווק בקבוצת בית ירושלמי, מסכם: “על מנת לבטל את המושג ‘פריפריה’, יש להבין שפריפריה בישראל אינה נמדדת במיקום הגיאוגרפי שלה, אלא במהות התכנונית של המרחב. בשל שטחה הקטן והצפוף של מדינת ישראל, אין באמת מרחק משמעותי בין עיר לעיר. לכן, נדרש שינוי תפיסתי ותכנוני מקיף, כזה שמאחד את העקרונות המובילים בערים כמו תל אביב, ירושלים וחיפה עם אלה של ערים כמו נתיבות, אשקלון, אופקים, טירת הכרמל, צפת וקריית שמונה. הפתרון טמון ביישום תכנון עירוני עכשווי ומתקדם בכל רחבי הארץ, אשר כולל עירוב שימושים אינטנסיבי – חיבור בין מגורים, תעסוקה ופנאי באותו מרחב".

ישראל שטרייכר, מנהל אגף שיווק, קבוצת בית ירושלמי: “פריפריה בישראל אינה נמדדת במיקום הגיאוגרפי שלה, אלא במהות התכנונית של המרחב"

“אנחנו לא הדור הזה"

"כולנו ניכנס מתחת לאלונקה", הכריז שר האוצר בצלאל סמוטריץ, ואכן מדובר במשפט יפה למען הסדר הציבורי, אך בפועל – זה לא שווה כלום, כשאין אפילו כל כוונה אמיתית לצמצם את משרדי הממשלה המיותרים, אשר בסופו של דבר מביאים לעודף הרגולציה.

לדוגמה, משרד ההתיישבות לבדו גובה קרוב ל-331 מיליון שקל. למצב הזה הצטרף שר המנהלות, זאב אלקין, כאילו לא די בשר הנגב והגליל המוצלח, יצחק וסרלאוף; האלוף במיל' צ’ייני מרום, שהיה הפרויקטור בצפון ועזב עם מינויו של אלקין, ניסה להסביר את ההבדל הדק בין המשרדים השונים – הוותיק והחדש: "שר הנגב והגליל לא מנהל את המנהלות. מי שניהל אותי כפרויקטור היה משרד ראש הממשלה. לשר וסרלאוף יש תחומי אחריות שונים, אבל הוא לא היה ביני לבין ראש הממשלה; מתחת לראש הממשלה, היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושני ראשי מנהלות – בצפון ובדרום".

הבנתם? כנראה שלא; אז צ’ייני ממשיך להבהיר: "יש להבדיל בין שני סוגי תקציבים. יש תקציבים שוטפים, כמו התקציב למשרד הפנים ולמשרד הנגב והגליל. כשאתה רוצה לבנות מערך צמיחה לצפון, שהיא תוספתית, אתה צריך מנהלת שתנהל את זה. אצלנו זה הגיע ל-15 מיליארד שקלים. זה עבר כרגע לשר אלקין".

דובר עיריית קריית שמונה, דורון שנפר, פתח את הלב ושיתף: “יש לי ילדה שלומדת כעת בבית ספר בהרצליה. עכשיו, הממשלה רוצה בעצם להוציא אותה מעוד מסגרת, לאחר שכבר הייתה בבית ספר למפונים שלא באמת תפקד, ולהגיד לה שבחודש מרץ היא צריכה להיפרד מכל החברים שרכשה ולעבור לעיר שבכלל לא מוכנה לקלוט אותה? לעשות לה טראומה נפשית אחרי שנה וארבעה חודשים? אין פה תשתיות בכלל, על מה אתם מדברים? זה מה שאתם מאחלים לילדים שלנו? אתם רוצים להחזיר אותנו לשנות השישים, כשזרקו את סבא וסבתא שלי בקריית שמונה ואמרו להם שהגיעו לתל אביב או חיפה? אנחנו גאים מאוד בקריית שמונה, אבל לא מוכנים לחזור לימים ההם של סאלח שבתי. אנחנו לא הדור הזה".

הרשות המקומית יודעת מה הצרכים

ייקח שנים רבות ללמוד את היקף הנזקים וההשקעה הנדרשת לשיקום המצב. במהלך התקופה האחרונה, התגלה כי הכוח האמיתי מצוי ברשויות המקומיות ולא בממשל העליון. המנכ"לים של הרשויות המקומיות הוכיחו שהם מנהלים את העניינים בצורה טובה הרבה יותר מכל שר, ח"כ או ממשלה, שעד כה אפילו לא טרחו לבקר בצפון.

דורון בן שלומי, מנכ"ל מועצה אזורית חוף אשקלון, מעיד ממקור ראשון על אותו יום נוראי בדרום: "לעולם לא חשבתי ש-2/3 מכוח האדם יתאדה פשוט. הדבר הכי הזוי, שאתה לא ערוך אליו לעולם, זה הטלפון מקב"ט המועצה וראש המועצה, שבישר על התרחיש בנתיב העשרה: 'תארגן משאית, יש גופות'. מד"א לא נכנס וצבא לא נמצא, תארגן משאית. פשוטו כמשמעו, שבת בבוקר. האתגר עמד בין סיפור הפינוי לבין 16 יישובים, תוך כדי חרדות של תושבים. אנשים דרוכים בלילה, חיים בפחד, ובמקביל לכך צריך להתפנות. אחד האתגרים המרכזיים היה שהטלפונים מהממשלה בשבועיים הראשונים היו כוללים בקשות לשאול מה אנחנו צריכים ומה הצרכים של הרשויות. ואני אומר, הדבר היחיד שאנחנו צריכים זה כסף. אל תשאלו אותי מה הצרכים, פשוט תנו כסף. בסופו של דבר, רשות מקומית יודעת הכי טוב מה התושבים שלה צריכים, ובשנה הזו זה רק התחדד".

מנכ"לית מועצה אזורית גליל עליון, עידית חמל, מדווחת על הפעולות המהירות שנעשו בעקבות המצב: “ביומיים הקמנו 90 גנים, בשבוע הקמנו שישה בתי ספר, פינינו 17 אלף תושבים. בעוד אנחנו משלימים תכנית פינוי מהירה, מדינת ישראל באה ואמרה שהתבלבלנו, פירקנו קהילות בלי שום חשיבה מערכתית. אם בסופו של דבר התפנינו לעמק הירדן ואין שם מיגון, אז מה השגנו בזה? להסדיר רגולציה של בית ספר מפונים ברשות קולטת היה עניין של חודש, וזה שהילדים צריכים ללמוד? זה כנראה שולי".

עידית הוסיפה, “לא ייתכן שלמדינת ישראל אין ‘קופת חירום’ כדי שתוכל להעניק תמיכה מיידית כאשר מפנים יישוב. לא יכול להיות שצריך לחכות לתב"רים, אישורים ופתיחת רגולציה בצו חירום. אני לא כועסת על אף אחד; אנחנו פשוט גיבורים בעל כורחנו. אנחנו לא מסכנים, מי שהיה שם בשבילנו – יופי, ומי שלא היה, כנראה היו לו דברים אחרים, וזה גם בסדר. מנכ"לי הרשויות העמיתים הציעו עזרה בתקופה שבה אף אחד לא הגיע לצפון. לא שרים, לא ממשלה – למעט משרד הפנים, פשוט לא הגיעו. זה היה 4 חודשים למלחמה. בתוך הטרפת הזו, להיות לבד זה מצב שבו אתה אפילו לא מצליח לחשוב; זה ניהול באי ודאות, וזה משהו לא כל כך ברור".

בהמשך, היא שיתפה את תחושותיה האישיות: “מה שהחזיק אותי זו ההבנה שאין לי ארץ אחרת. אבא שלי עלה ארצה ובנה את הגליל, סבא שלי בנה את הכור בדימונה, ואנחנו הדור שנקרא בשנית להגן על מדינת ישראל. עם השליחות הזו אני מסתובבת כבר שנה, עם האמירה הזו חזרתי הביתה ביוני האחרון, והנכדים שלי גרים במעיין ברוך. זה מה שאני מאמינה בו. לקחנו מגייס כספים וגייסנו 60 מיליון שקל כסף זמין מתרומות. כמו כן, הכנסנו את כולם אלינו – משטרה, כיבוי אש, צבא".

מנכ"ל עיריית קרית שמונה, יורם ביטון, שיתף גם הוא את תחושותיו לגבי ההתמודדות עם המצב הקשה: "כמה זמן נצליח להחזיק 100-200 אלף חיילים בגבול? בעוד שנה או שנתיים, אחרי שידללו אותם, אנחנו נהיה שוב באותו תרחיש. זה הפינוי השישי של קרית שמונה, אין תקדים כזה בארץ ובעולם. תושבי קרית שמונה נמצאים כיום בכ-530 יישובים בכל הארץ, כאשר 15 אלף תושבים בפינוי עצמי ו-9,000 מפוזרים בין כ-390 בתי מלון. השאלה הגדולה היא: איך מטפלים בהם מהרגע בפריסה ארצית? במלחמה הזו כבר הבנו שהמשרד היחיד שרלוונטי הוא משרד האוצר, כי אחר לא יכול לסייע לנו. כל מה שעשינו – עשינו לבד. ב-8 לאפריל שלחתי פנייה לאגף תקציבים במשרד האוצר והודעתי שאין משכורות לחודש הקרוב – ממחר מאות עובדים לא יקבלו משכורת, ורק כך הם מבינים את המצב; בסופו של דבר, המשכורת עברה. כולם רוצים לבוא ולעזור לשקם, אבל הדבר היחיד שאנחנו צריכים זה תקציב".

מנכ"לית מועצה אזורית מרום הגליל, קרן פטל, משתפת את הלחץ והעומס המוטלים על מנכ"לים ברשויות בצפון, ומדגישה את הקשיים שהרשויות המקומיות חוות במצבי חירום, ואת הצורך בתמיכה ובאמון מהמדינה כדי להפעיל את המשאבים הנדרשים לסיוע לתושבים. לדבריה, "במשך יותר משנה וחצי תפקדנו 24/7 במובן הכי מלא של הביטוי. האמונה היא מה שהחזיקה אותנו שפויים. לצערי, המדינה לא סומכת עלינו במתן כסף גמיש, כי אולי נקנה בזה מסטיקים לתושבים".

עו״ד דודו אלחיאני, מנכ"ל עיריית נהריה, חיזק את דבריה של פטל: "כסף גמיש הוא סוגייה כואבת מול משרדי הממשלה, למרות שנגב גליל ומשרד הפנים השכילו לפעול לטובת העניין", הוא מציין. "נהריה, עיר בקו העימות, לא פונתה מתוך החלטה מודעת, למרות שיישוב לימן פונה והוא חצי ק"מ מאיתנו, כך שאנחנו הפכנו להיות החזית. החודש הראשון היה מבעית, התושבים היו על הקצה, היו מי שפינו את עצמם, אבל מי שיכול היה לעמוד בזה נשאר. מהרגע שהתחילה הכניסה ללבנון, המציאות שלנו השתנתה מבלי היכר. מה שתרגלנו אכן קרה; ספגנו מעל 16 טילים בתוך העיר בפגיעות ישירות והפכנו לאתר הרס קלאסי. 54 מבנים הוצאו מכלל שימוש. מנכ"ל שלא ישלוט מקצה לקצה בכל הנתונים – לא יוכל לנהל את האירוע".

אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, מתאר את ההתמודדות של העיר עם הפגיעות שנגרמו במלחמה: “קריית שמונה נפגעה פגיעה ישירה ועקיפה במלחמה, ישנם בתים ומוסדות רבים שנפגעו באופן ישיר מטילים ופעילות צבאית וישנם נזקים רבים בעקבות אי שימוש בדירות או במתקנים. כבר בתחילת המלחמה הבנתי שאני חייב להניע הליך שיקום משמעותי ולכן פעלנו בעוצמה בכמה זרועות במקביל, התהליך הזה נשא פירות: אושר לנו תקציב למיגון הבתים. יש לנו 5 מתחמים שונים בעיר שתוקצבו להליך של פינוי בינוי. קיבלנו את אישור הותמ"ל להקמת שלוש שכונות חדשות למגורים – אחת מהן כבר עברה את שלב ההתנגדויות וירדה לתכנון מפורט עם תקציב וסיכומים".

שטרן מסכם באופטימיות: “למרות העובדה שמדובר באירוע כלכלי וניהולי מורכב, אני מתעקש לראות בו הזדמנות אדירה לצמיחה. שיפוץ העיר, הקמת שכונות חדשות, התחדשות עירונית, האוניברסיטה שהוכרזה, הרכבת שמוקמת, המרכז הרפואי שנבנה – הם כולם מנופי צמיחה אדירים לעיר ולתושבים. הצלחנו לכנס סביבנו שלל גופים, משרדי ממשלה וקהילה פילנתרופית. קריית שמונה תיבנה – חזקה יותר, גדולה יותר – ותהפוך להיות עיר המרחב האיכותית של הצפון".

ועדות ועדות ועוד ועדות

בסופו של דבר, כנראה זו השיטה במדינת ישראל; ליו"ר ועדת הפנים, ח"כ יעקב אשר, יש כוונות טובות, אך בישיבה מיוחדת של ועדת חוץ וביטחון ברמת הגולן, הוא הציע הצעה “מהפכנית" – הקמת ‘פורום ראשי ועדות לקידום שיקום הצפון’. קשה להטיל עליו ביקורת, שכן זו למעשה השיטה: עוד ועוד ועדות.

ח"כ אשר מסביר כי בראש סדר העדיפויות יש צורך לעסוק במיגון של בתי מגורים ומוסדות ציבור, תוך שימוש בהקלות מיוחדות שאושרו בעקבות המלחמה בוועדת הפנים, אשר מאפשרות בניית ממ"דים ללא צורך בהיתר. הוא גם קרא לקדם תמריצים כלכליים, כגון הטבות מס לעסקים בצפון ועסקים שנאלצו להעתיק את פעילותם מאזור הצפון בעקבות המלחמה. המטרה היא לאפשר לתושבים מקור פרנסה יציב ולהבטיח את חזרתם לבתיהם. “אם לא יהיה לתושבים מקור הכנסה, לא תהיה להם סיבה לחזור הביתה", הדגיש.

הרעיון החדש הוא להקים פורום ייעודי בראשותו של ח"כ אשר, שיאגד את כלל ראשי הוועדות הרלוונטיות. מטרת הפורום היא לתאם ולתכלל את הצרכים של יישובי הצפון, על מנת להבטיח יישום מהיר ויעיל של תוכניות השיקום. ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, נענה לבקשה והתחייב להקים את הפורום ולכנסו בקרוב. האבסורד: איך מקצרים בירוקרטיה בישראל? כנראה שרק באמצעות עוד סוג של סרבול בלתי נמנע.

לסיכום, יש מקום לחשוב על מינוי שר כמו אילון מאסק, שמונה על ידי טראמפ בראייה עסקית, במטרה לקצר הליכים ולחסל סרבולים. בין כל משרדי הממשלה, הגופים השונים והרשויות הרבות – שר להתייעלות ממשלתית בישראל בהחלט לא היה מזיק בעידן הנוכחי.