משבר הדיור הציבורי: הדלת נטרקת בפני נשים מוכות

אחד המגזרים שסובלים מנהלי קבלת הזכאות לדיור ציבורי, הוא זה של הנשים המוכות * בעקבות הפרסום ב"נדל"ן היום" הוגשה עתירה להקלת התנאים, אך במקום זאת מציב משרד השיכון מכשולים גבוהים יותר * "הבית שלהן בוער, הן נאלצות לברוח עם הילדים - וכעת מענישים אותן שוב ורוצים לגזול מהן כל אפשרות לצאת מהמצב הזה"

אילוסטרציה. צילום: Getty Images

משרד השיכון פרסם נוהל חדש לקבלת זכאות לדיור ציבורי דרך ועדת חריגים, אולם מתברר כי הוא אינו מסייע לרוב הנשים נפגעות האלימות ומנציח את חוסר היכולת שלהן לצאת ממעגל האלימות. "נדל"ן היום" חשף את מסכת העינויים שעוברת על הנשים המוכות בכל הקשור לדיור מוגן ולסיוע מהמדינה, ומסתבר שמאז הפרסום הנושא רק החמיר.

בעבר, כל מי שבקשתו לזכאות נדחתה רשאי היה להגיע לוועדת חריגים, כולל הנשים המוכות. לפני כשנה וחצי החליט משרד השיכון כי רק נכים על כיסא גלגלים רשאים להתייצב בפני ועדת חריגים, בעוד כל היתר נפסלו על הסף. בעקבות הפרסום ב"נדל"ן היום" הוגשה עתירה על ידי הארגונים החברתיים ולאחרונה נקבע נוהל חדש, אלא שמתברר כי גם הוא עדיין מלא בהתניות שלא מאפשרות לנשים הסובלות מאלימות בביתן להגיע לוועדת חריגים.

התנאים הקשוחים שמציג הנוהל הנוכחי פוסלים על הסף את רוב המקרים שמגיעים לוועדה. כך, למשל, נקבעה סדרת תנאים מקדימים הפוסלים את רוב המקרים הקיימים כאשר המחסום הגדול ביותר הוא סעיף 2 שקובע תנאי סף של הכנסה (מגוכחת) לנפש שאינה עולה על 1,842 שקלים. מדובר ברמת הכנסה נמוכה שתותיר משפחה שלמה בחרפת רעב מוחלטת.

הפורום לדיור ציבורי, שהיה בין מגישי העתירה, דרש כי ביחס לנשים נפגעות אלימות לא תהיה הגבלה באופן קשיח על סכום ההכנסה לנפש, אלא יתאפשר דיון בוועדת חריגים גם אם הנשים הפונות אינן עומדות בתנאי הסעיף הנ"ל. למרבה הצער, דרישה זו נדחתה וסעיף מקל כזה אינו מופיע בנוהל החדש.

חיסלו את התקווה

בדו"ח של מרכז אדווה שפורסם בחודש שעבר והועבר לוועדה לשוויון מגדרי, נחשף כי בכל שנה פונות כ־10,000 נשים לבתי המשפט בדרישה להגנה מפני אלימות, בעוד רק 700 נשים מגיעות למקלטים. כמו כן הוצגה בדו"ח תוכנית לשיפור המצב כאשר בראש ובראשונה עלה הצורך בהכרה בנשים נפגעות אלימות כזכאיות לדיור ציבורי ובהגדלת הסיוע עבורן עד קבלת הדירה. הדו"ח גם העלה את הדרישה להעמיק את ההכרה בנפגעות אלימות כך שיותר נשים, אשר כיום כלל לא מקבלות סיוע, יזכו לכך מצד המדינה.

הסיוע בשכר הדירה לנשים נפגעות אלימות במשפחה, צילום: גרף נדל"ן היום

"לא מספיק שהבית של אותן נשים בוער והן נאלצות לברוח עם הילדים שלהן לרחוב - משרד השיכון מעניש אותן פעם שנייה ורוצה לגזול מהן כל אפשרות לצאת מהמצב הזה, כשהוא מחייב אותן לחיות ברמת עוני שאין לה שום תקדים בשום נוהל אחר של המדינה. מדובר בהתעמרות הכי אכזרית בנשים שהכי זקוקות לסיוע", נטען בפורום הדיור הציבורי.

הנוהל המעודכן לא מספק מענה גם לשאר האוכלוסיות בחברה – נכים, קשישים בודדים, אימהות חד הוריות עם ילד אחד או שניים ונפגעי נפש. נדמה כי מדובר בלא יותר מנוהל פיקטיבי שהמטרה שלו היא לבלום כל קבלת זכאות דרך ועדת חריגים וכל זה בזמן שהקריטריונים הרגילים לזכאות נוקשים ממילא, ונקבעו בצורה שרירותית רק מתוך תפיסה של המדינה לפיה היא רוצה להמעיט ולחסל את הדיור הציבורי.

לטענת הארגונים החברתיים, ועדת הכהן, שהייתה אמורה להוביל להגמשת הקריטריונים והכנסת אוכלוסיות חדשות למעגל הזכאות, נקברה על ידי משרד השיכון ומשרד האוצר וכך נותרו עשרות אלפי משפחות עניות חסרות אונים. כל זאת במקביל לכך שמשרד השיכון, כאמור, חיסל את ועדת החריגים ובכך חיסל גם כל תקווה עבור נשים נפגעות אלימות ועבור כל המשפחות העניות הרבו שאינן עומדות בקריטריונים השרירותיים שנקבעו לזכאות.

"ההגדרות הורחבו"

נשים נפגעות אלימות זכאיות לדיור ציבורי והמדינה חייבת לספק מפלט ומקום בטוח להן ולילדיהן, ומקלטים לא יכולים להיות המענה היחידי עבורן. אבל אם לא די בכך שמשרד השיכון חסם בפניהן את הדרך לקבלת זכאות, נשללה מהן בנוהל הנוכחי גם הזכות הבסיסית לעמוד מול ועדת חריגים, אפילו שמדובר לעתים במצבים מסכני חיים. יש לקוות שבית המשפט יתערב בנוהל השערורייתי הזה ויגרום למשרד השיכון לשנות אותו באופן מיידי, ועוד יותר מכך יש לקוות שסוף סוף מישהו יתעורר ויבין שתנאי הזכאות לדיור ציבורי באופן כללי חייבים להשתנות ללא דיחוי.

תהילה שרעבי, חוקרת מגדר במרכז אדווה: "אחד הקשיים המרכזיים שעימם מתמודדות נשים שמבקשות לצאת מבית אלים, הוא היעדר קורת גג בטוחה. כיום, מדובר על סיוע חודשי מצומצם וזמני למעגל צר מידי של נפגעות אלימות. כדי להבטיח שנשים לא יחזרו לבתים ולמערכות יחסים אלימות, ולתמוך בתהליך השיקום הנפשי ובניית חייהן מחדש, מדיניות הסיוע בדיור הציבורי חייבת להכיר בזכותן לקורת גג בטוחה, וכצעד ראשון להכליל אותן בקרב הזכאים. ראוי לקדם העלאה משמעותית של סכומי הסיוע החודשיים, הכרה במעגל רחב יותר של זכאיות, ופעולות למיצוי זכויות בקרב נפגעות אלימות בכלל ובחברה הערבית בפרט".

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר:

" במסגרת עדכון הנוהל שבוצע לאחרונה, נקבעו תבחינים שונים שניתן לשקול במסגרת הדיון בבקשה, ובין היתר ניתן משקל להיות המבקש או המבקשת נפגעי אלימות. המשרד גם הרחיב את ההגדרות הנוגעות לנפגעי אלימות בהתאם להגדרות של משרד הרווחה."

"הורים עצמאיים, לרבות נפגעי אלימות במשפחה, עשויים להיות זכאים לדיור ציבורי אם משולמת להם קצבת הבטחת הכנסה, ללא כל צורך בפנייה לוועדת חריגים. כמו כן, הנהלים קובעים שורה של מקרים נוספים שבהם מבקש עשוי להיות זכאי לדיור ציבורי ללא צורך בפנייה לוועדת חריגים. המשרד מעמיד תוכנית סיוע ייעודית לנפגעי אלימות, המעניקה סל סיוע בשכר דירה לשלוש שנים במסלול מהיר כחלק מהליך השיקום והדחיפות למלט את נפגעות האלימות ממקום הסכנה."

"ככלל, משק בית שהכנסתו עולה על תקרה הקבועה בכלליים לא יהיה זכאי לדיור ציבורי. ההכנסה המזכה מתייחסת למשפחה עם ילדים, וסכום ההכנסה לנפש במסגרת הנוהל החדש חושב כחמישית מההכנסה המזכה."

"לא קיימת הגבלת גישה רק לנכים הרתוקים לכיסא גלגלים ואף לאחרונה עודכן והורחב נוהל ועדת חריגים כך שיש בו כדי לתת מענה למקרים שבהם יש מצוקה קשה שאינה כוללת נכות. בימים אלה ועדת הכהן מגבשת את המלצותיה לגבי שינויים בכללי הזכאות לדיור ציבורי".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר