מהחולות של הסהרה לרקיע של אשדוד: בגיל 15 הוא עלה עם משפחתו ממרוקו לשממה של אשדוד ומיד החל לעבוד כפועל בניין פשוט. כיום, כשגילו כגיל המדינה, הוא צופה בגאווה על קו הרקיע של אשדוד, חותמת יפיפייה לכמה רחוק הגיע // כעבור 50 שנות עשייה, נעשה כבוד ענק לאיש שבנה עיר בעשר אצבעות
סיפורו של יחיאל אבו הוא סיפורה של העיר אשדוד. משפחתו עלתה מעיירה קטנה ליד מדבר הסהרה במרוקו לארץ הקודש בשנת 1963, כשהיה בן 15, כגילה של המדינה. "נלחמנו לקבל את אשדוד, רצינו ליישב את הארץ. באותה תקופה, כל מה שהיה בה זה חולות ופחונים", הוא אומר, והסיפור כמו מתחיל לספר את עצמו.
יחיאל אבו, צילום: אלבום פרטי
בתור בן בכור לשמעון ומרים זיכרונם לברכה בין שבעה ילדים, יחיאל בן ה-15, שלא הצליח להתחבר לקונספט של ישיבה על ספסל הלימודים, נשלח על ידי אביו לסייע בכלכלת המשפחה. "הייתי תלמיד בעייתי, גם במרוקו זרקו אותי מהישיבה בה למדתי לפני שעלינו לארץ. בישראל אפילו לא חשבתי ללכת לבית הספר, נמשכתי לשטח ורציתי לעזור להורים", הוא מספר. וכך, עם אפס ניסיון ומאה ביטחון עצמי, יחיאל מצא את עבודתו הראשונה בענף הבנייה בחברת קי.בי.ע (תזכרו את השם הזה), שם למד להחזיק טורייה, ולהכין בלוקים ומרצפות ממלט. רוצים את זה אפילו יותר אותנטי? השכר שקיבל באותם ימים היה 7 לירות ליום.
יחיאל אבו, צילום: אלבום פרטי
כאשר השלים 3 שנות עבודה בתור פועל פשוט ברחוב העבודה באשדוד, יחיאל הגיע לגיל גיוס וביצע את חובתו למדינה בצורה נאמנה: הוא שירת ביחידה קרבית בתקופה הכי קרבית שזכורה למדינת ישראל – והשתתף במלחמת ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים. בשנת 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים, התחתן יחיאל עם דינה, לה הוא נשוי באהבה גדולה עד היום, ויחד הם מגדלים ארבעה ילדים, 12 נכדים ושני נינים.
כפי שכבר הבנתם: "נאמנות", אצל יחיאל, היא מילת מפתח. וכך, יחיאל נשאר נאמן גם לעבודתו בענף הבנייה. לאחר השחרור מהצבא, יחיאל חזר לענף בו גדל ודרש להתקדם בו. הוא החל לעבוד כברזלן, למד את רזי המקצוע והפך למומחה. כשראה שזה הדבר הנכון בזמן הנכון, יחיאל הפך לעצמאי בתחום הברזלנות והעסיק כ-20 עובדים. עם השנים המשיך יחיאל לדהור קדימה, והפך להיות קבלן שלד.
בשנת 1990 הקים יחד עם אשתו דינה את חברת "אבו יחיאל-חברה לבניין בע"מ", והשאר היסטוריה: החברה ניגשה לפרויקט הראשון של החברה, “וילה בפארק” (דירות קוטג’), ההצלחה האירה להם פנים, והחברה המשיכה והתפתחה מבנייה של פרויקטים ומתחמים ועד לתכנון והקמה של רובעים שלמים בעיר אשדוד, אימפריית נדל"ן של ממש.
אשדוד, צילום: תצלום אוויר
על ציר הזמן המשוגע הזה, ניתן למצוא רגע מרגש במיוחד שננעץ לפני כעשור: יחיאל אבו סגר מעגל ורכש יחד עם משפחתו ב-160 מיליון שקל את קבוצת "בוני ערים", קי.בי.ע לשעבר (זוכרים?), בה התחיל את דרכו בענף הבנייה.
העיר אשדוד, צילום: אלבום פרטי
רכישת הקבוצה מידי נוחי דנקנר ושיכון ובינוי אינה רק פעולה סמלית – היא גם הפכה את משפחת אבו לבעלים של חלק ניכר מעתודות הקרקע של העיר אשדוד, בהיקף של למעלה מ־1,500 דונם, כולל מבחר נכסים מניבים בעיר המיועדים למסחר, מגורים ותעסוקה, שטח בית החולים אסותא וכל האזור סביב. ועדיין, מדובר בעסקה היסטורית וסמלית שבהחלט גרמה לרבים מבני המשפחה להזיל דמעה. סיפור סינדרלה כבר אמרנו?
מה סוד ההצלחה? לפני הכל, משפחה
כיום, כשיחיאל חוגג 50 שנות עשייה, אם תלך ברחובות אשדוד ותגיד שאתה מחפש את האיש שבנה את העיר, האסוציאציה הראשונה שאנשים יזרקו עליך תהיה "יחיאל אבו". השנייה תהיה "משפחת אבו", שהפכה למותג בפני עצמה עם השנים וממשיכה את האופי הווינרי שמאפיין את אב המשפחה.
יחיאל אבו צילום: אלבום פרטי,
"הילדים כל החיים עבדו ליד אבא, אהבו את זה, הוא משך לזה תמיד, לימד אותם הכל ובסוף זה השתלם כשהשם משפחת אבו הפך לאימפריה נדל"נית של שלושה דורות. יש לנו גם נכדים שעובדים פה", מספרת ענת מרציאנו, מנהלת לקוחות שעובדת בחברה כבר 30 שנה. לדבריה, גם היא התחילה בתור בחורה צעירה ומהר מאד הפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. "זו חברה משפחתית, וזה הקסם שלה, סוד ההצלחה. מהרגע הראשון כולנו נשארנו וכולנו עבדנו למען מטרה אחת".
בשנים האחרונות יחיאל אבו בן ה-76 פרש מתפקידו והפך ליו"ר הקבוצה. מי שמוביל כיום את החברה הוא בנו – הוא בנו, צחי אבו (48), שנכנס לנעלי אביו ב-2019 ומשמש כמנכ"ל החברה. אבו הבן, עורך דין בהכשרתו ולמרות גילו הצעיר כבר סבא לשני נכדים, הוא גם שהחליט לפרוץ דרך חדשה ולהתפתח לכיוון הנדל”ן המניב. "מגיל 14 הייתי מבלה עם אבא בחופשים באתרי הבנייה״, הוא משחזר. צחי אבו היה גם זה שהוביל את התרחבות החברה בשנים האחרונות מחוץ לגבולות לעיר, עם פיתוח של עשרות פרויקטים הפרושים על פני 5 חברות שונות תחת זרוע הקבוצה המשפחתית, שמגלגלת מיליארדי שקלים.
"אבו ופחד לא הולך ביחד"
ואיך לא, אחרי 50 שנות עשייה וסיפור חיים מעורר השתאות, נחפש קצת השראה לדור הצעיר. לשאלה המתבקשת:
"איזה טיפ תרצה לתת לדור הצעיר שמתחיל את דרכו כעת בדיוק כפי שאתה התחלת, ללא אמצעים והרבה תושייה?"
"שיכירו בהיסטוריה ויאהבו אותה", השיב יחיאל מבלי להסס. ואכן, יחיאל לא שוכח את ההיסטוריה: כשתיכנסו למשרדים המושקעים בגן העיר אשדוד, לצד חלון רחב הצופה לחוף ימה של העיר, תוכלו לראות צבת ברזלן עם קצת חלודה עליה, בת כ-40 שנה, ממסוגרת ותלויה על הקיר, עם הכיתוב 'כאן הכל התחיל'.
ומה בנוגע לפחד וחרדה, דבר שיזמים רבים מתמודדים איתו בתחילת דרכם?
"אבו ופחד לא הולך ביחד", הוא מיד ענה. "כבר בתחילת הדרך דמיינתי את עצמי במקום שאני נמצא בו היום, ידעתי שאני אגיע לשם, וזו גם התחושה שנתתי לכל מי שסביבי, אם זה האנשים שעשיתי איתם עסקים ואם זה המשפחה והילדים שלי".
לסיום, מה לגבי שאיפות לעתיד? עוד קיימות או שהגשמת את כולן?
"השאיפה שלי היא שהעיר אשדוד תתקדם ותצליח. מה שעושים באשדוד מצליחים, אין אחד שלא קנה אצלנו ויש לו ברכה. יש משפט מוכר שהמציאו עלי: 'הברכה של יחיאל אבו זה חבל על הזמן', אני באמת מאמין בזה ורוצה שההצלחה שלי תהפוך להצלחה של כל תושבי העיר אשדוד, העיר שאני הכי אוהב בעולם".
