העלאת הריבית החדה, בפעם רביעית ברציפות, שהתרחשה השבוע, מעוררת שוב את השאלה האם נגיד בנק ישראל, הפרופסור אמיר ירון, מבצע את הפעולות על תקן של "טייס אוטומטי" בעקבות העלאות הריבית המקבילות של עמיתו, נשיא הבנק הפדרלי בארצות הברית?
ובכן, הסיבה להעלאות הריבית הינה, כידוע, בלימת סכנת האינפלציה. יש בכך, לכאורה, הגיון רב. זאת משום שכל כלכלן מתחיל יודע שהסכנה הכי הגדולה ליציבות של משק הינה אינפלציה, ובמיוחד כשכבר חווינו בשנות ה-80 של המאה שעברה אינפלציה דוהרת של למעלה מ-400 אחוזים לשנה (!) שכמעט ומוטטה את כלכלת ישראל.
המצב כיום, עם זאת, שונה לטעמי בתכלית מזה של שנות ה80. יתרה מכך, כל מי שיסתובב בימים אלה באתרי הבנייה ברחבי מדינת ישראל יראה רק דכדוך, משרדי מכירות ריקים וקבלנים נואשים. מי שייכנס לבנקים למשכנתאות יראה תמונה לא מרנינה של לווים היסטריים שכל עולמם חרב עליהם.
האם פקידי בנק ישראל ובראשם הנגיד לא חשבו על כך לפני שהחליטו בפזיזות להעלות את הריבית ב-.0.75 אחוזים לשני אחוזים, שיא של 20 שנה? וכיצד העלאה זו מתקשרת לעובדה שהיעדר היצע דיור הולך וגובר עלול, חלילה, לגרום לשבר חסר תקדים בחברה הישראלית שאותו לא ידענו מעולם? האם לא היה די בארבע העלאות מתונות ברציפות של 0.25 אחוזים ובסה"כ 1% במצטבר? כאלו שלא היו מכניסות את הכלכלה הישראלית, ושוק הנדל"ן בפרט, לסחרחרת מיותרת לחלוטין?
הנה עשר סיבות טובות מדוע נגיד בנק ישראל טעה, ובגדול:
ראשית, האינפלציה אצלנו עודנה באופן יחסי נמוכה ביותר בהשוואה לזו של ארצות הברית ובריטניה, שם היא כבר חוצה את הגבול הדו ספרתי. נכון, חמישה אחוזי אינפלציה אינם הדבר הטוב שבעולם, אולם נשאלת השאלה האם הם מחייבים פעולות כה דרמטיות דוגמת העלאות ריבית רצופות וחדות?
שנית, המשק הישראלי מצוי במצב בהחלט סביר ביחס לכלכלות אחרות בעולם. השנה האחרונה התאפיינה בצריכה מוגברת, אולם בד בבד הייתה כאן צמיחה ללא תקדים של 6.8%, הגבוהה ביותר במדינות ה-OECD, ונשאלת השאלה אם העלאות הריבית לא ייבלמו אותה?
שלישית, בד בבד גם האבטלה נמוכה ביותר, כשלושה אחוזים בלבד, שזה בפועל אבטלה אפסית.
רביעית, העלאות הריבית יעלו באופן אוטומטי את שער השקל מול הדולר ובאירו, מה שיכביד כמובן מאוד על היצואנים ויגרש מכאן את התיירים! שגם כך ישראל נחשבת מדינה יקרה עבורם!
חמישית, מעבר לכך, הן עלולות לגרום לזעזועים מיותרים בכל מערכת הבנקאות ושוק ההון.
שישית, עד כה לפחות, הוכח כי להעלאות הריבית לא רק שאין כלל השפעה על שוק הנדל"ן, אלא נהפוך הוא - הן דווקא גורמות ב"הפוך על הפוך" להגברת הבלבול והכאוס בשוק ולתדלוק מחירים נוסף.
שביעית, ואולי הכי חשוב: הן גורמות לקשיים בלתי רגילים למאות אלפי נוטלי משכנתאות, מגדילות משמעותית את גובה ההחזר ואף יוצרות מצב בו רבים מתייאשים כי אין ביכולתם לקחת משכנתא בשל התקנות המחמירות שהוציא הנגיד אל הבנקים המסחריים.
שמינית, כתוצאה מאותו יאוש, נוטלי משכנתאות רבים פונים בלית ברירה לגופים חוץ בנקאיים, שם הריבית על הפריים הינה גבוהה ביותר (מה שמכונה "ריבית נשך").
תשיעית, הצעירים שגם כך ראו שאינם יכולים לרכוש דירה וחלום הדירה מתרחק מהם שוב, הצעד רק דוחף אותם עוד יותר לעזוב את המדינה – מדוב רבמיטב הנוער של ישראל!
עשירית, בעוד כשנה-שנתיים נראה מחסור בדירות ושוב נראה תוך שנתיים עליה של 20-15 אחוזים.
לסיכום, נשאלת השאלה האם אל מול סכנת האינפלציה, שאינה ברורה כלל וכלל, ההיסטוריה תוכיח כי פעולות העלאת הריבית היו בזמן הנכון ובמקום הנכון, או שמא הייתה כאן פעולת שרשרת שגויה שהביאה שלא לצורך לעצירת גלגלי הכלכלה הישראלית?
בטוחני שאם נגיד בנק ישראל ופקידיו הנאמנים היו יוצאים לסיור קצר באתרי הבנייה ובבנקים למשכנתאות, החלטתם הייתה שונה לחלוטין...
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
