"ישראל היא מודל בינלאומי לחדשנות", כך אומר נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, עם פרסום הנתונים שמהם עולה כי בשנת 1936, טרום קום המדינה, מספר החברות התעשייתיות בישראל עמד על 1,500 והועסקו בהן 28 אלף עובדים.
ב־1948 כבר היו 2,500 חברות תעשייתיות. בשנת 1952 הועסקו בתעשייה 98 אלף עובדים וב־1965 כ־223 אלף. בשנת 2017 היו רשומות בישראל כ־13,500 חברות תעשייתיות, שבהן הועסקו 378,641 עובדים.
בשנת 1948 היצוא התעשייתי מהמדינה עמד על 18 מיליון דולר. בשנת 1980 הוא זינק לכמעט 5 מיליארד דולר, בשנת 2000 היצוא של התעשייה קפץ שוב ליותר מ־30 מיליארד דולר ובשנת 2018 היצוא של התעשייה התקרב ל־60 מיליארד דולר.
בניגוד לצמיחה המרשימה בתעשייה - בתחום הבנקאות ישראל לא ממש התפתחה. חמש הקבוצות הבנקאיות שחולשות על התחום בארץ הוקמו עוד קודם להקמת המדינה: בנק הפועלים הוקם ב־1921 כבנק של ההסתדרות הכללית; בנק לאומי הוקם בהחלטת הרצל בקונגרס הציוני ב־1902; דיסקונט הוקם ב־1935 ומזרחי־טפחות ב־1923. הבנק היחיד מבין החמישה שהוקם לאחר קום המדינה הוא הבנק הבינלאומי.
באותה תקופה התוצר הלאומי הגולמי לנפש בישראל גדל תריסר מונים – מ־10,000 שקלים לנפש בשנות ה־50, כשמרבית הפעילות היתה ממשלתית, לכ־120 אלף שקלים כיום, כשעיקר הפעילות אזרחית. בכל מקרה, גידול צנוע יותר בכסף במדינות מזרח אירופה, למשל, הביא לגידול בשיעור דומה במספר הקבוצות הבנקאיות - המקומיות והזרות. עוד עולה מנתוני מכון היצוא כי חל זינוק עצום בשיעורי היצוא הישראלי הכולל - מ־6 מיליון דולר עם קום המדינה ליצוא שחצה את סף 110 מיליארד דולר כיום. הפריצות המרשימות ביותר של ישראל חלו בתחומי הטכנולוגיה העילית והאנרגיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
