עם קום המדינה קמו חברות ומפעלים שייצרו עבור התושבים מוצרי מזון, טיפוח, טקסטיל והלבשה והתעשייה פרחה ושגשגה.
בשנים האחרונות, אנחנו שומעים על חברות ישראליות שמצמצמות את קווי הייצור בשל התפתחויות טכנולוגיות המאפשרות פחות צורך בידיים עובדות. היו גם חברות שסגרו את שעריהן, אלו שנשארו החלו בהליכי ייעול, וכחלק ממדיניות החיסכון וצמצום עלויות, חברות ישראליות רבות החלו להעביר את פסי הייצור ואת המפעלים שלהם אל מחוץ לגבולות המדינה, למדינות שכוח העבודה בהן זול יותר ועלויות הייצור נמוכות.
לשמחתנו עדיין יש חברות שמשאירות את הייצור בארץ, זאת למרות שהן משווקות את מוצריהן בהצלחה רבה לא רק בארץ, אלא גם מעבר לים. בין החברות ניתן למנות את המפעל של חברת משחקי קודקוד שנמצא בערד, המפעל של מוצרי ד"ר פישר שנמצא בגליל, מפעל השוקולד של מקס ברנר בבית שמש, מפעל ויסוצקי בקדמת גליל. בתחום האופנה ניתן למנות את רשת הביגוד גליתה שהמפעל שלה נמצא בחולון ולרשת דיסקרט יש גם מפעל בפתח תקווה.
יערה גולדברג – חלמיש, מנהלת מפעל מקס ברנר אומרת: "אנחנו מפעל שמורכב מעובדים מבית שמש וקריית גת ואנו מייצאים שוקולד איכותי ליפן, אוסטרליה, ארצות הברית ואפילו באמזון. יש פה הרבה עבודה ידנית שקשה להעביר אל מעבר לים. יש משמעות וגאווה שזה מיוצר בישראל ושמדובר בשוקולד איכותי ישראלי, לא הרבה יודעים שזה שוקולד ישראלי ויש שיודעים ודווקא מחפשים את הטעם הישראלי".
נילי צור, מנכ"לית ויסוצקי, אומרת שהמפעל מעסיק כיום כ-110 עובדים במפעל התה ובסך הכל כ-400 עובדים בקבוצת ויסוצקי. "אומנם אנחנו משווקים לחו"ל וכלכלית ניתן לייצר בחו"ל עם שכר עבודה נמוך יותר במזרח אסיה. כאן יש מיסוי גבוה, חוק שכר מינימום שמיקר את העלות העסקת עובדים, אבל מדובר במשפחה מאוד ציונית, כך שמעולם לא עלה לדיון העברת המפעל לחו"ל, גם כשמדובר בחשבון של רווח-הפסד. יש במה להתגאות, אנחנו המדינה הקטנה שמצליחה לייצא אפילו ליפן, שמשתאים מהטעמים המיוחדים שיש לנו".
גם מיכה הרצנו, הבעלים המשותף של משחקי קודקוד יכול להיות גאה במפעל המשפחתי שהקימו הוריו בשנת 1950. אביו שעלה מרומניה המציא את המשחק רמיקוב המוכר, שנמכר עד היום ברחבי העולם עם מעל 50 מיליון מארזים ל-54 מדינות ואף תורגם ל-22 שפות.
המפעל קיים כ-35 שנה בערד ומעסיק כ-60 עובדים בייצור משחקים. לדברי הרצנו, "הרבה קולגות עברו לייצר צעצועים בסין, ובווייטנאם, אבל אני ציוני, אני אומר לעצמי שהמעט שאני יכול לתרום למדינה הוא בזה שאני נשאר כאן".
ד"ר אלי פישר שהקים את מותג ד"ר פישר לפני 54 שנים מסכים עם הרצנו. "השארנו את הייצור בארץ מטעמי ציונות. למרות שהיו לנו הצעות מעבר לים הקמנו מפעל במבנה קטן בבני ברק, והיום החברה מעסיקה כ-1,000 עובדים שמייצאים ל-30 מדינות עם מעל 500 מוצרים".
עם זאת פישר לא מתעלם מהקושי: "בשנים האחרונות יש קושי להתקיים במדינת ישראל כעסק פרטי. אנחנו תמיד מקבלים הצעות להעביר את הייצור מעבר לים, אבל אפילו הבנות שלי, שהן יו"ר הדירקטוריון, מתעקשות להישאר כאן. המדינה לא חושבת עד כמה חשוב לשמר כאן ייצור, שוכחים כי בעתות משבר ומלחמות, כשאף אחד לא רצה לשווק לנו מוצרים, רק אנחנו דאגנו לעצמינו.
עולם האופנה
בעוד שבתחום המזון והטיפוח יש מספר רב של יצרנים ישראלים עם מפעלים בארץ, בתחום הטקסטיל, ובעיקר בתחום האופנה, הרוב המוחלט של החברות הישראליות והמעצבים הישראלים כבר מזמן העבירו את הייצור לחו"ל.
"בודדים האנשים שנותרו בעסקי הטקסטיל שבעבר היה לגאוות המדינה", אומר יעקב (ג'קו) גבאי, בעלים אופנת דיסקרט. "אני דור שני לבית שנשם אופנה, אני קם בבוקר כדי לייצר אופנה ישראלית. בסיס החברה קיים בפתח תקווה, שם יש את כל ההליך של העיצוב, תדמיתנות וגזירה".
המפעל של גליתה ממוקם באזור התעשייה בחולון. גלית מלכין, שעומדת מאחורי מותג האופנה גליתה מספרת על ההחלטה לייצר בארץ: "הדרך היחידה לעמוד בעקרון המותג לחדשנות ולטרנדיות היא לייצר בארץ. חברות שמייצרות בחו''ל אכן מוזילות עלויות, אך במקרה כזה לא ניתן להגיב למגמות האופנה שמשתנות ומתחלפות בקצב מסחרר. כשאתה מייצר בסין למשל אתה יכול לחכות למוצר גם חצי שנה וזו התפשרות שהמותג לא יכול להרשות לעצמו".
"בסופו של תהליך כאשר המוצר נולד תוך עשרה ימים משלב הרעיון, בצורה הבלתי מתפשרת והאיכותית ביותר, הלקוחה הישראלית יודעת להעריך את זה. זה בהחלט מלחמת הישרדות שלא כל אחד יכול לעמוד בה ואני מבינה את הקולגות שהולכים לייצר בחו"ל כדי שימשיכו להתקיים ולספק אופנה ישראלית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו