דו"ח הלמ"ס: מחצית מהצעירים – גרים עם ההורים

דור המילניום גר עם ההורים: סקר דפוסי מגורים של צעירים בישראל שפרסמה היום (רביעי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חושף כי ההעדפה לגור עם ההורים תחת קורת גג אחת עולה וגוברת בעשור האחרון.

מנתוני הדו"ח עולה כי בשנת 2018 גרו במשקי הבית בישראל כ-1.96 מיליון צעירים בגיל 34-18, כאשר מחציתם (כ-978 אלף) גרו עם הוריהם, ללא בני זוג או ילדים משלהם. כ-830 אלף (42%) גרו עם משפחה משלהם, קרי עם בן או בת זוג או עם ילדיהם, וכ-127 אלף (7%) גרו ללא משפחה במשק בית לא-משפחתי, כלומר לבד או עם שותפים.  

עוד עולה מהדו"ח כי בין השנים 2018-2000 חלה עלייה באחוז הצעירים הגרים עם הוריהם, ללא בן או בת זוג או ילדים משלהם. במקביל, חלה ירידה באחוז הצעירים הגרים עם משפחה משלהם. תופעה זו התלוותה לדחיית הנישואין הראשונים לגיל מאוחר יותר. דפוסים אלו נצפו הן באוכלוסייה היהודית והן בערבית, ואולם, באוכלוסייה הערבית השינויים היו מהירים יותר.

מי גר יותר עם ההורים: רווקים או רווקות?

לגבי צעירים הגרים עם הוריהם, מהסקר עולה ש-96% מהצעירים שגרו עם הוריהם, ללא בן או בת זוג או ילדים משלהם, היו רווקים. אחוז הגברים הצעירים שגרו עם הוריהם היה גבוה מאחוז הנשים הצעירות (56% ו-44% בהתאמה).  

באופן לא מפתיע, עם העלייה בגיל, יש ירידה באחוז הצעירים שגרים עם הוריהם: כ-83% מבני 24-18 גרו עם הוריהם לעומת 13% מבני 34-30. עם זאת, ישנם לא מעט רווקים מבוגרים יחסית שחזרו לבית הוריהם לאחר התאלמנות או גירושין, ועל כן הנתונים הם שאמנם מרבית הרווקיםשגרים עם ההורים הם צעירים בני 24-18 (99.5%), אך גם בקרב בני ה-39-25 וקבוצת גילי 30-34 שיעור עדיין גבוה (96.5% ו- 91% בהתאמה).    

עוד מפרט הדו"ח כי צעירים יהודים בני 34-18 ממוצא אסיה-אפריקה, ובני 29-18 ממוצא ישראל, גרו עם הוריהם בשיעור גבוה יותר מאלו ממוצא אירופה-אמריקה וכן מעולי 1990 ואילך מבריה"מ (לשעבר). 

ערבים גרים עם ההורים יותר מאשר יהודים

לגבי האוכלוסיה הערבית עולה כי אחוז הגברים הערבים בני 34-25 שגרו עם הוריהם היה גבוה פי 1.6 מאחוז הגברים היהודים. בדומה, נשים ערביות בנות 29-25 גרו עם הוריהן בשיעור גבוה פי 1.2 מנשים יהודיות, ובגיל 34-30 - בשיעור הגבוה פי 1.4.

אחוז הצעירים בני 34-25 הגרים עם הוריהם, עמד על כ-32% מהגברים ועל כ-18% מהנשים בישראל. בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת יחסית באמצע. כ-32% מהגברים בישראל וכ-18% מהנשים בגיל 34-25 גרו עם הוריהם.

האחוז הנמוך ביותר נמצא במדינות סקנדינביה עם פחות מ-10% מהגברים, ופחות מ-5% מהנשים ואילו האחוז הגבוה ביותר נמצא באיטליה, סלובקיה ויוון, שם מדובר ביותר מ-50% מהגברים ויותר מ-40% מהנשים.

לגבי צעירים הגרים עם משפחה משלהם, 11% גרו עם בן או בת זוג בלבד (כזוג נשוי או לא-נשוי), 30% גרו עם בן או בת זוג וילדים ועוד כ-1% גרו עם ילדיהם במשפחה חד-הורית.  

אחוז הנשים בנות 34-18 שגרו עם משפחה משלהן היה גבוה מאחוז הגברים בגיל זה. מדובר ב 50% ו-35% בהתאמה.    

עם העלייה בגיל, עולה חלקם של הגרים עם משפחה משלהם בקרב הצעירים: 12% מבני  24-18, 53% מבני 29-25 וכ-79% מבני 34-30.

אחוז הגברים היהודים בני 29-18 שגרו עם משפחה משלהם, כולל זוגות לא נשואים במגורי יחד, גבוה מאחוז הגברים הערבים בגיל זה. מדובר ב 24% ו-11%, בהתאמה. למרות זאת, אחוז דומה של צעירות יהודיות וערביות גרו עם משפחה משלהן עם כ 35%.

כ-6% מבני 34-18 גרו עם בן או בת זוג ללא נישואין, במגורי יחד, רובם יהודים ואחרים. 

חרדים, דתיים וחילוניים: מי נסמך יותר על שולחן ההורים?

בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדקו גם את דפוסי המגורים של צעירים לפי אורח חיים מבחינה דתית. מהנתונים עולה כי  כ-40% מהצעירים בני 24-18 שאורח חייהם העיקרי הוא חרדי גרו עם משפחה משלהם, יותר מפי 3 מהצעירים הדתיים והדתיים מאוד ופי 7 מהצעירים החילונים והמסורתיים בני אותו גיל.

צעירים יהודים בני 34-25 שאורח חייהם חילוני, גרו במשקי בית לא-משפחתיים בשיעור גבוה הרבה יותר מצעירים דתיים או דתיים מאוד. מדובר בפי 2.7 וממסורתיים פי 3.7. מגורים במשקי בית לא-משפחתיים אינם מקובלים בקרב הצעירים החרדים.

באשר לדפוסי מגורים של צעירים לפי השכלה ותעסוקה עולה כי צעירים בני 34-25 בעלי השכלה גבוהה יותר גרו פחות עם הוריהם ויותר במשקי בית לא-משפחתיים וכזוגות לא-נשואים במגורי יחד. כך בקרב צעירים שסיימו 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לאלו שסיימו עד 12 שנות לימוד וכן בקרב בעלי תואר אקדמי בהשוואה ליתר הצעירים.

בני 34-25 בלתי מועסקים גרו יותר עם הוריהם (36%), בהשוואה למועסקים (23%) ולאלו שאינם בכוח העבודה (28%).

בני 34-25 שלא השתתפו בכוח העבודה גרו בשיעור הגבוה ביותר עם משפחה משלהם . מדובר ב 67%; מרביתם נשים ערביות או גברים חרדים, אחריהם המועסקים (66%), ובפער גדול, הבלתי מועסקים (55%).

יש לציין כי הנתונים הללו מתייחסים לשנת 2018. ניתן לצפות כי בעקבות מגפת הקורונה, אחוז הצעירים הגרים בבית הוריהם יעלה, בגלל קשיים כלכליים, דחיית נישואין או למידה מרחוק של סטודנטים. ואכן, בשנת 2020 נצפתה עלייה קלה במגורים עם ההורים בקרב צעירים בני 34-18 , ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם, מ-50.3% בשנת 2019 ל-51.5% בשנת 2020  ובעיקר בקרב בני 24-18 מ-84.0% ב-2019 ל-85.9% בשנת 2020. אחוז הצעירים שגרו במשקי בית לא-משפחתיים נשאר דומה.

נשים דוחות התמסדות יותר מגברים

בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, התרחשו בעשורים האחרונים שינויים דמוגרפיים-חברתיים, ביניהם שינויים בדפוסי נישואין, גירושין ופריון, שינויים בהרכב האוכלוסייה בעקבות הגירה ועוד. כתוצאה מכך, חלו תמורות בדפוסי המגורים של האוכלוסייה כולה ובתוכה של האוכלוסייה הצעירה.

שינויים בדפוסי הנישואין, הגירושין והפריון הביאו לשינוי בדפוסי המגורים של האוכלוסייה כולה, ובפרט של הצעירים.

בין שנת 2000 לשנת 2018 חלה עלייה בגיל הנישואין, העלייה הייתה גבוהה יותר בקרב כלות מאשר בקרב חתנים, ובאוכלוסייה המוסלמית יותר מאשר באוכלוסייה היהודית. במקביל, באותן שנים נמשכה גם הירידה בהיקף הנישואין בשתי האוכלוסיות. באחוז המתגרשים בגילים הצעירים באוכלוסייה היהודית חלה ירידה, ואילו באוכלוסייה המוסלמית חלה עלייה.

בנוסף לכך, רמות הפריון באוכלוסייה הערבית ירדו באותה תקופה, עד כדי ירידה של כ-1.3 ילדים בממוצע לאישה, ואילו באוכלוסייה היהודית חלה עלייה של כ-0.5 ילדים לאישה בממוצע. בקרב הנשים היהודיות והערביות, נמשכה באותה תקופה העלייה בגיל האם בלידה ראשונה.

יש לציין כי בין השנים 2000 ל-2018  עלו מחירי הדירות פי 2.1. כמו כן, בין השנים 2003 ל-2018 עלתה ההוצאה החודשית לדיור למשקי בית הגרים בשכירות פי 1.8. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו