בשעה טובה נגמרה הקורונה, החלטתם להזיז את הישבן ולהתחיל להתאמן, לרוץ, להתנהל באורח חיים בריא יותר או סתם הבנתם שאתם לא שותים מספיק, ונכנעתם לטרנד האמריקני שהגיע לארץ והוא כולל סחיבת בקבוקי שתייה גדולים מפלסטיק לכל מקום, כדי שאף פעם לא תישארו צמאים. כל הכבוד. השלב הבא: קניית בקבוק.
חיפוש קצר בגוגל תחת "בקבוקי פלסטיק לשתייה" יחשוף בפניכם עולם עצום שחלקו מפחיד למדי. כתבות מאתרים מפוקפקים יותר ופחות יגרמו לכם להאמין שפלסטיק מסרטן, מסוכן לבריאות ויצמיח לכם זנב, ולכן ראוי להימנע ממנו. אתרים אחרים יזהירו אתכם שהמספור בתחתית הבקבוקים מצביע על הרעלנים שיש בהם, ושכדאי להימנע מבקבוקים בעלי מספור מסוים.
ומה לגבי ביספנול איי, המוכר בקיצור החביב BPA? האם הוא יהרוג אתכם בשנים הקרובות, או שמדובר בחומר תמים שעשו לו עוול? "יש כמה חומרים בעולם שמומחים חשבו שהם מזיקים לבריאות, ואז התברר שהם שגו", הופכת את הקערה על פיה ד"ר ורד קויפמן, כימאית ומומחית לבטיחות חומרים מסוכנים וקרינה, "BPA הוא אחד מהם. מדובר בחומר שמבנהו דומה לזה של מבנה הורמונלי, והגוף עלול להתבלבל מזה - אבל אנחנו לא יודעים בפועל אם זה מה שקורה. מכאן הגיעה המחשבה שהוא יכול לפגוע בפוריות ולגרום להפרעות גדילה".
"בפועל", היא מבהירה, "הכמויות שעוברות בחשיפה לבקבוקי שתייה או לקופסאות שימורים הן כל כך קטנות, שהסיכוי לפגוע במישהו הוא אפסי עד לא קיים. אם הציפוי הוא אחיד וטוב, אין זליגה של התוסף. מה שהחומר הזה עושה הוא לתת לבקבוק גוון שקוף וגמישות, כדי שאפשר יהיה לעצב אותו".
"אנשים אוהבים לשנוא את הפלסטיקים"
באתר של משרד הבריאות לא הצלחנו למצוא מידע על ביספנול איי, ובחיפוש בגוגל קיבלנו מסמך ממשלתי מ-2014 עם הנחיות שאינן חד-משמעיות - אך עם המלצה להשתדל להימנע מהחומר. כשפנינו למשרד הבריאות כתבו לנו כך: "השימוש בביספנול איי אסור בבקבוקי תינוקות ובכוסות לתינוקות. כך על פי דרישות תקן ישראלי 5817", והפנו אותנו לדו"ח בריאות הסביבה 2020, שבו נכתב כי חוקרים "מדדו ריכוזים של 31 כימיקלים, שבהם פתלאטים ופנולים, בדגימות שתן של 50 נשים הרות. 14 כימיקלים, בהם ביספנול A, פרבנים שונים ובנזופנון-3 נמצאו בשתן של יותר מ-90 אחוזים מהנשים שהשתתפו במחקר", אבל ללא ציון ההשפעה של החומר ולמה הוא בדיוק גורם.
"החומר הזה נאסר לשימוש לנשים הרות ולתינוקות, מעקרון הזהירות המונעת", מפרטת ד"ר קויפמן, "לכל שאר הציבור יש רמת חשיפה מקסימלית ליום ואף אחד לא מגיע לזה, כי הכמויות ששמים במוצרים, ובפרט אלו שמשתחררות, קטנות מאוד".
אתרי מינהל המזון בארה"ב, באוסטרליה ובניו זילנד, שמעודכנים לתחילת 2018, מעדכנים את הציבור שאין סכנה בכמות החומר המועטה של BPA שנכנסת לגוף כאשר משתמשים במוצרי פלסטיק. האתר הבריטי, שמעודכן אף הוא לאותו תאריך, מוסיף כי חשיפה לחומר הנ"ל היא בטוחה לחלוטין לכל קבוצת גיל ואינה מהווה סיכון לבריאות.
לאחר שה-BPA גרם לדאגה רבה בקרב הציבור והוחרם קשות, בעיקר על ידי הורים לתינוקות, החלו לצוץ שמועות שבבקבוקים נטולי ביספנול איי הכניסו חומר אחר כדי להגמיש את הבקבוק, וכי הוא מסוכן לא פחות. "לא הכניסו שום דבר", מפריכה ד"ר קויפמן את השמועות, "פשוט הפסיקו להכניס אותו למוצר וזהו. לבקבוקים ללא BPA יש לפעמים גוון קצת חום בתחתית בגלל זה. אנשים אוהבים לשנוא את הפלסטיקים, אבל מדובר בחוסר הבנה של הגדרות המוצר. אם כתוב לא לשים אותו במיקרוגל זה לא כי הוא מסוכן, אלא כי הוא לא יעמוד בטמפרטורה".
יש טענות שהחום עלול לגרום לחומרים מסוכנים לזלוג למים.
"הסיכוי שזה יקרה שואף לאפס. כשאת אוכלת תפוח או בננה את מכניסה לגוף חומרים מסרטנים, כי באדמה יש את החומרים האלה והפירות שואבים את זה משם. אין שום דבר שהוא נקי לגמרי, אבל אין עם זה בעיה כי לגוף יש הרבה מנגנוני הגנה. תמיד יש את האחד שגר בראשון לציון ולו כן קרה משהו, אבל מדובר בחריגים".
"תקנו מה שמתאים לכם"
אז למה כל כך מפחדים מפלסטיק, אם לא מתייחסים לרגע לנושא איכות הסביבה? ד"ר קויפמן מנסה להציע תשובות. "אחרי קרינה אלקטרו-מגנטית זה הנושא הכי טעון לדעתי", היא צוחקת, "לפעמים אחרי הרצאות שאני מעבירה אני נותנת למשתתפים פתקים שייקחו לנשים שלהם, כי קשה לשכנע אנשים שמאמינים בדברים האלה שזה לא נכון. יש כל מיני סוגים של פלסטיק, ואם את קונה מוצרים מסין, אפשר ליפול על כאלה שאינם תקינים.
"אני תמיד אומרת שאם מישהו מחפש בעלי והשודדים את הכי זול, הוא יכול לקבל מוצר מזוהם, עם עופרת או כרום, שאלה חומרים מסרטנים מדעית. אבל אם קונים באיכות סבירה עם הסימונים הבינלאומיים המתאימים, הכל בסדר".
אני רצה להסתכל מה יש לי במקרר. בתחתית בקבוק המים כתובה הספרה 7, ולידה סימון של מזלג וכוס. "זה אומר שמותר להשתמש בזה לצורכי שתייה", מסבירה ד"ר קויפמן, "והמספור מיועד רק לנושא המיחזור ולא עוסק בשאלה אם מותר או אסור להשתמש במוצר".
ראיתי שכתוב בכמה מקומות "הימנעו מבקבוקים שסומנו בספרה 3".
"אין בקבוקים שצריך להימנע מהם, אבל יש מספרים שלא תראי על בקבוקי שתייה, למשל 6 זה קלקר, שנאסר בשימוש חם אבל נמצא בעיקר בבידוד או בשימוש קר למשל למגשית המבורגר, וזה בסדר".
שמעתי עכשיו על חומר בשם טריטן. מה זה בדיוק?
"מדובר בסוג של פלסטיק שמוגן בפטנט, הוא מאוד יפה ואיכותי אבל לא יודעים ממה הוא עשוי. אם הוא קיבל אישור למזון אז הוא בטוח. זה יותר עניין של איכות ויופי מאשר בריאות ובטיחות".
אני רוצה לעמת אותך עם עוד שמועה, שכשמקפיאים בקבוקי פלסטיק או כשהם בקירור בטמפרטורה נמוכה, יש זליגת חומרים מסוכנים לבקבוק.
"כמו בטמפרטורה חמה, גם זו שמועה שאינה נכונה. כל הריאקציות נעצרות בטמפרטורת קיפאון, הכל הופך להיות איטי, לכן דברים פחות מתקלקלים במקרר. מה שכן, הפלסטיק עלול להיות שביר יותר, אבל גם אם נשתה חלקיקי פלסטיק הגוף לא יודע לעכל את זה, וזה פשוט ייצא ממנו".
מה לגבי שתייה חוזרת מבקבוקים חד-פעמיים? גם על זה ראיתי אזהרות שמתפתחות שם מושבות חיידקים.
"הם בסדר גמור. בקבוקי פוליאתילן טרפתאלט - אני ממחזרת אותם ושותה מהם. חיידקים מצטברים בכל מקום, אני אישית לא שוטפת בקבוק חד-פעמי אלא עוברת לבא בתור כשהוא מצטמק, אבל בהחלט אפשר לשטוף בקבוקים רב-פעמיים בחומץ, שהוא רכיב אנטיבקטריאלי טבעי, או במים ובסבון למניעת הצטברות של חיידקים".
אם כבר אנחנו בנושא, מה לגבי כוסות קרטון לשתייה חמה?
"הן נחשבות לבטוחות, כי הציפוי בפנים מאוד דק ומחומרים שאין איתם בעיה. אנשים החליטו שזה מסרטן לפני שזה בכלל נבדק. גם לגבי אוכל חם בצלחות חד-פעמיות - אם אין סימון רצוי רק אוכל קר, פשוט כי הצלחת לא תעמוד בחום, לא כי זה מסוכן".
לפעמים יש לבקבוק שקנינו טעם או ריח מוזרים.
"זה בדרך כלל נובע משמנים שונים, צריך לשטוף את זה כמה פעמים וזה אמור לעבור".
אם קונים בקבוק שתייה, על איזה חומר את ממליצה?
"שכל אחד יקנה מה שמתאים לו, העיקר שיהיה עליו סימון שהוא תקין מבחינת איכות. כמובן שבקבוק מזכוכית הוא הכי טוב, אם כי לא פרקטי, כי מדובר רק בחול ים שעבר טיפול בחום. בנירוסטה יש גם סוגים שונים. אם היא איכותית היא תהיה יקרה יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו