חג, לשם שינוי

כמות האנשים המחפשים לעשות שינוי בקריירה שלהם מגיעה לשיא בכל שנה בשני מועדים: בשנה החדשה ובהגיע הסתיו. בישראל, באופן ספציפי, רצף החגים בתחילת השנה, ובהם יום חשבון הנפש, יום כיפור, הוא טריגר לעובדים רבים להרהורי קריירה ולהתעצמות הצורך בהתחדשות. נוסף על כך, עובדים שהם הורים מספרים כי ההתחלה החדשה של ילדיהם במסגרות החינוכיות "מידבקת", ונוטעת גם בהם רצון להתחלה חדשה.

אין אדם שלא חווה רצון לשינוי בקריירה בשלב כזה או אחר, אולם בפועל לא כולם מממשים אותו. למעשה, בין אלה שלא טוב להם במקום העבודה שלהם וחשים צורך בשינוי, יש שני טיפוסים על גבי רצף הרצון לפעול לשינוי: בצידו האחד של הרצף מצויים טיפוסים שקל להם ליזום שינוי ולהתמודד עימו, ובצידו האחר מצויים אנשים שקשה להם להעז או אפילו לחשוב על כך. 

הקיצונים על הרצף הזה עלולים למצוא את עצמם באחד משני מצבים בעייתיים: אלה הקופצים מעבודה לעבודה ומדלגים מתחום לתחום (ולעתים מצטערים על כך מאוחר יותר), ואלה המתקבעים ודורכים במקום – מקום שלא טוב להם בו – ופעמים רבות נשארים להתלונן בלי לעשות ולשנות דבר. 

רצים הלאה או דורכים במקום?

על הרצף הזה, ה"מדלגים" הם בדרך כלל "פריקים של תחושת החמצה" החיים על פי העיקרון שחיים רק פעם אחת. הם מוּנעים מהצורך באתגר ובעניין, ולא ביציבות ובעקביות, ומבחינתם אין מקום לשעמום או לחוסר מימוש בחייהם. 

אחת הבעיות העיקריות של אלה היא שהם מתקשים לאפיין את עצמם על רקע השינויים הרבים שערכו במהלך חייהם המקצועיים. קשה להם, למשל, לכתוב מסמך קורות חיים המתאר אותם בצורה זורמת, קוהרנטית, המציגה התקדמות ברורה, ולפיכך קורות החיים שלהם לא תמיד אטרקטיביים. 

גם בראיונות העבודה הם נדרשים לא פעם להסביר את מהות הקפיצות והשינויים שערכו במהלך הקריירה שלהם, שנשמעת לא אחת כגיבוב בלתי מאורגן של תפקידים, שאין ביניהם קשר. בסופו של דבר, מראיינים רבים תופסים אותם כתזזיתיים, לא יציבים, לא נאמנים, לא רציניים, בעלי מוטיבציה נמוכה, כושר התמדה ירוד וחסרי בגרות אישית. 

בשל כך, ועל רקע הדחף הבלתי פוסק לשנות (והאומץ לעשות זאת), מדלגים רבים מוצאים את עצמם במצב מתמיד של חיפוש עצמי מעייף, לעתים מייאש, הכרוך גם במחיר תקופות של מבוי סתום בקריירה, ללא עבודה ושכר במהלכן.

לעומת המדלגים, הקיצונים האחרים על הרצף הם ה"תקועים", החוששים לעזוב או לשנות. הפחד, כידוע, משתק, וגורם להם לפעול כשהם במצב של "טייס אוטומטי" לאורך הקריירה שלהם. הם נאחזים בצורך שהעבודה הנוכחית מספקת להם, ונתלים בו. למשל – הצורך ביציבות, בשכר גבוה או בתחושת היותם מומחים בתחום מסוים. 

ואולם פעמים רבות הדבר בעוכריהם: אלה הנשארים רק בשל היציבות או השכר המספק מתנהלים בחוסר עניין ואתגר, ואף בתחושה שאינם ממצים את עצמם. והם בכל זאת נשארים. ואלה הנשארים רק משום שהם חשים ביטחון בהיותם מומחים בתחום המסוים שבו הם עוסקים – מוצאים את עצמם מחזיקים במיומנות שהולכת ופסה מן העולם המשתנה.

לבסוף, יש שמתקשים לעשות שינוי בגלל גילם המבוגר, ובמקרה זה, במידה רבה של צדק. בגיל מסוים כבר קשה לעשות הסבה מקצועית או למצוא עבודה חדשה, בייחוד אם מדובר בתחום שלמחפש אין ניסיון מעשי בו.  

בין שיהיו "מדלגים" ובין ש"תקועים", או אי שם באמצע הסקאלה, גם את פעולת השינוי בקריירה חשוב לדעת כיצד לעשות. בפועל, שינויים רבים שעובדים עורכים בקריירה שלהם נכשלים בגלל כמה טעויות נפוצות.

הטעויות שכדאי לא לעשות

טעות מס' 1 - בריחה: טעות נפוצה במיוחד אצל אלה הדורכים במקום היא עריכת שינוי מתוך גוויעה וחנק טוטאליים. מדובר באנשים שבמשך זמן רב סבלו בעבודתם וחיכו שנים ארוכות עד שהעזו לשנות. בשל כך, כשהחליטו לעשות שינוי, ברחו הכי רחוק שיכלו – לתחום שונה לגמרי. 

אין פסול בהסבה מקצועית ובפרידה מתחום אחד כדי לפצוח בקריירה חדשה בתחום חדש, אולם כשההחלטה לעשות זאת מתקבלת על רקע אומללות או מיאוס בתפקיד ספציפי (ולא מרצון אמיתי לעסוק בתחום החדש), וכשהשינוי נעשה כבריחה ממצב בלתי מספק – זו עלולה להיות טעות מרה. 

אנשים רבים פועלים כך ומוצאים את עצמם מוותרים על ניסיון רב־שנים, בלי לחשוב לעומק על ההשלכות שהשינוי טומן בחובו (למשל, העובדה שעליהם להתחיל מחדש, הפעם חסרי ניסיון), ובלי לדעת בוודאות כי התחום החדש הוא באמת משאת נפשם. במצב כזה, פעמים רבות אותן בעיות שחוו בחייהם המקצועיים הקודמים חוזרות על עצמן שוב ושוב בחייהם המקצועיים החדשים. 

טעות מס' 2 - רק רגש: טעות אחרת של הפועלים לשינוי בקריירה היא פעולה מהבטן. מדובר באנשים אופטימיים, שמקשיבים ללב ומאמינים שיהיה בסדר, עד כי תחושת החיוביות המלווה אותם בתהליך השינוי מעוורת אותם כלפי הצדדים הפרקטיים של התהליך: הם לא בודקים לעומק אם מצבם הכלכלי מאפשר שינוי בקריירה (הדבר רלוונטי במיוחד במקרים של מעבר משכירות לעצמאות, ביציאה להסבה בגיל מבוגר ועוד). הם לא חוקרים לעומק על אודות העיסוק החדש שאליו הם פונים, ולא בוחנים ברצינות את התאמתם לו. הם לא מבינים עד תום את מהות רצונם בשינוי, ולא עוצרים כדי לחפור בכך ולהבין אם באמת רצוי להם שינוי. 

אין פסול בהקשבה לרגש ובשינוי מתוך חיוביות ואופטימיות, אך הסיכויים להיכשל גדלים כאשר הדבר לא מגובה במחקר מעמיק – של התחום החדש, של המאפיינים שלו והתנאים שהוא מציע, של הסיבות האמיתיות לרצון בעזיבה, של הכישורים האישיים והמקצועיים והתאמתם לתחום הנכון, ושל הסבירות למציאת עבודה בתחום זה לאדם בגיל זה ועם ניסיון זה.

טעות מס' 3 - רק כסף: עוד טעות בדרך לקבלת החלטה לשינוי היא הנעה מתוך שיקולים כלכליים בלבד. אף על פי שהפיתוי עשוי להיות רב בתחומים מסוימים, בשל התנאים, השכר וההטבות שהם מציעים, רבים מגלים בדיעבד שהאושר והסיפוק האמיתיים לא נמדדים בחשבון הבנק. כך קורה למשל בתחום ההיי־טק, שחלק מהעוסקים בו באמת חשים עניין, אתגר ומיצוי מקצועי ואישי בעשייתם, וחלק אחר מתארים את חייהם המקצועיים במונחים של כלא, "כלוב של זהב", ומוצאים את עצמם משועממים או לחוצים, סובלים, שבויים, ומשקיעים כסף רב בענייני בריאות פיזית ונפשית. 

טעות מס' 4 - היעדר תכנון: בשלב הבא, לאחר תהליך ההחלטה (בין שנעשה במאורגן ובפיקחות ובין שהיה אינטואיטיבי ופזיז), רבים נכנסים לתהליך השינוי בפועל כשאין באמתחתם שום תוכנית אסטרטגית. בפועל, שינוי קריירה מוצלח יכול לקחת זמן רב, אך בלי אסטרטגיה זה עלול לקחת פי שניים, ולהתנהל בדרך של ניסוי וטעייה. לעתים זו דרך מייאשת, ולא כולם יכולים לקום ממצבי ה"טעייה" להמשך ה"ניסוי", ואז המהלך כולו נגמר במבוי סתום בקריירה, עם חרטה אחת גדולה. על התוכנית האסטרטגית להיות מפורטת ככל האפשר, ולגעת בכל היבט אפשרי בתהליך השינוי: כספים, מחקר, למידה והכשרה, איתור קהל יעד ומיקוד שיווקי (במקרה של יציאה לדרך עצמאית), שיווק עצמי, הצבת מטרות ותכנון הדרכים להשגתן, ועוד. 

טעות מס' 5 - היעדר ניסיון או הכשרה: כשעורכים שינוי בקריירה אין מנוס מהתמודדות עם הפער הצפוי בהכשרה, בניסיון ובמיומנויות והכישורים. נתקלתי לא פעם באנשים שהחליטו שהם "פשוט מתאימים" בתחום מסוים, אך קשה להם להוכיח זאת בראיונות העבודה, מפני שהמראיינים דורשים הוכחות, תעודות והמלצות. חשוב לפעול עם רגליים על הקרקע, ולבחור בתחום שאפשר לגבות לפחות באחד מן השניים – הכשרה מספקת (לימוד תחום כהסבה מקצועית) או ניסיון מעשי (עשייה דומה בנישה אחרת בעבר). לשם כך נדרשות לעתים סבלנות רבה ועריכת שינוי הדרגתי: התנדבות בשעות הפנאי עוד בזמן העיסוק המקורי, במטרה לרכוש ניסיון לקראת מהלך השינוי, לימודים במהלך העבודה בעיסוק המקורי (ועזיבתו רק לאחר השלמתם) וכו'.

פוצחים בשינוי: עושים זאת כמו שצריך

כדי להימנע מטעויות פזיזות וכדי להשיג מקסימום הצלחה פוטנציאלית בתהליך השינוי, חשוב לעשות זאת בצורה הדרגתית, חושבת ומושכלת. הנה כמה דברים שחשוב לעשות במסגרת קבלת ההחלטה לשינוי:

לחשוב על מה שהיה: מה השגתי עד היום לאורך כל הדרך? מה השגתי בשנה שחלפה? כיצד תרמתי למקום העבודה שלי? כיצד התפתחתי מקצועית ואישית? במה הצלחתי ובמה טעיתי בדרך? אילו מכשולים נקרו בדרכי, ובמה נכשלתי?

לחשוב על מה שיש: היכן אני מצוי כיום בקריירה שלי? האם מעמדי ועיסוקי הנוכחי מרצים אותי? האם אני חש שאני מממש את יכולותיי? האם אני מעודכן מקצועית?

לחשוב על מה שיהיה: מהן המטרות שלי להמשך? האם אני בדרך הנכונה לממש אותן? אילו מכשולים עומדים לפניי בדרך להשיגן (כדוגמת המלצות גרועות מהמעסיק הנוכחי, תכונות אופי שמקשות מקצועית וכו')? 

לבחון אם הצורך בשינוי ממשי: ייתכן שהצורך בשינוי נובע מעניינים ספציפיים שאפשר לשנות נקודתית, בלי לערוך שינוי גדול בקריירה כולה. כדי לברר זאת, יש לערוך רשימת חסרונות ויתרונות בעבודה: מה טוב בה? מה טוב בתפקיד, בעיסוק בתחום? מה מספק, מעניין, מאתגר בה? ומה לא? מה חסר בה, מה מציק ומה טעון שיפור? לצד החסרונות ברשימה יש לסמן אילו דברים ניתנים לשליטה ולטיפול, ולצד זה לציין אילו דרכי פעולה יש לנקוט כדי לערוך שינויים אלה. כך, למשל, לצד האימרה "אני חש שאיני ממצה את עצמי, חסר לי אתגר", אפשר לכתוב: "הגיע הזמן לקורס חדש". ולצד "אני לא מסתדר עם הקולגה שלי", אפשר לכתוב: "לבקש מהבוס שותף אחר". לאחר מכן יש לפעול בהתאם לדרכי הפעולה שנכתבו, ולתת לזמן לעשות את שלו. ייתכן ששינויים נקודתיים יובילו להבנה כי שינוי גדול ומשמעותי כלל לא רצוי. עובדים רבים שמגדירים את תחום עיסוקם כשנוא מוצאים את עצמם מרוצים ביותר לאחר עריכת כמה שינויים קטנים והדרגתיים בדרך, בלי לברוח רחוק. 

מחקר עצמי לבחירת התחום המתאים: מומלץ להעלות על הכתב את המאפיינים האישיים, ולתעדף אותם לפי עוצמתם. כך יהיה קל יותר להתאים במדויק את התחום, המשרה או התפקיד הנכונים ביותר. במסגרת המאפיינים יש לכלול כישורים מולדים (יצירתיות, ורבליות, סדר), מיומנויות נרכשות (לרוב בצורת תפקידים ומשימות מן העבר – יכולת עריכה, ניסיון בעמידה מול קהל וכד'), תכונות אישיות (סקרן, יוזם, חברותי), נטיות ותחומי עניין (טכנולוגיה, סיוע לאנשים), שאיפות והעדפות (סביבה צעירה, עבודה בצוות, צורך בעצמאות), וכן מגבלות ואילוצים (חוסר פניות למשרה מלאה, שוק רווי בתחום העניין). תמונה מפורטת זו היא חלק מהמחקר העצמי הבלתי נמנע שיש לעשות לפני שמקבלים החלטה לשינוי. 

"לצייר" את השינוי הרצוי: מה הכישורים והמיומנויות שאני רוצה לנצל בעיסוק החדש? אילו טיפוסים, סביבות עבודה ותרבויות ארגוניות מאפשרים לי לממש את עצמי ולהצליח בתפקידי? אילו ערכים הם בבחינת מחויבי מציאות בעבודתי החדשה? 

עם אילו סוגים של אתגרים אני רוצה להתמודד בעבודה שלי? מה השכר שאיני מוכן לעבוד תמורתו? האם אשיג את כל אלה כעצמאי או כשכיר בארגון אחר? מה הקשיים שאני צפוי להיתקל בהם בדרך לשינוי, ואיך אני יכול להיערך לקראתם (חוסר במזומנים, חוסר ניסיון, חוסר תמיכה מצד המשפחה וכו')? 

הכותבת היא יועצת ארגונית, מומחית לקריירה ולניהול. 

הכתוב אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי

 

מחפשים עבודה אחרי הסבת מקצוע?

התעלו על הוותיקים בתחום: זהו משרות שבהן, מבחינת המגייס, הרקע הקודם שלכם יכול להוות לכם ערך מוסף ביחס לאנשים העוסקים בתחום החדש ולא עשו הסבה מקצועית. 

טפחו קשרים: השקיעו בקשריכם עם אנשים שיכולים לחבר אתכם לתחום או להמליץ עליכם (מרצים, מעסיקים, לקוחות). 

חפשו נכון: אתרו חברות וארגונים רלוונטיים ופנו אליהם. כך תגדילו את הסיכויים למצוא משרה מתאימה עוד לפני שהיא מתפרסמת במודעות הדרושים.  

בראיון – הסבירו נכון את בחירתכם: אם אתם מתבקשים להסביר מדוע עשיתם הסבה, ותרו על הסברים כגון "לא הצלחתי בתחום הקודם" או "לא הייתי מסופק מתפקידי". שיקלו מילים ותארו את הנסיבות רק על דרך החיוב ("זכיתי להתמחות בעבודה עם אנשים בתחום הקודם, ואני מחכה להתנסות בעבודה עם אנשים בתחום החדש"), דברו בביטחון ("חקרתי לעומק את התחום ובחרתי בו בשלמות אמיתית") והדגישו את המוטיבציה ואת התרומה הפוטנציאלית שלכם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו