כך הרווחים הכלואים הפכו לכרית הביטחון של הכלכלה הישראלית

הצורך לכסות את הגירעון בתקציב המדינה הוא ברור ומובן, אך המדיניות הכלכלית בהקשר זה צריכה להיות כזו שתעודד את חלוקת הרווחים שנצברו כדיבידנדים ולא תייצר עול מס נוסף שמטיל ספק ביכולת הצמיחה והפיתוח של עסקים קטנים

יוסי אלקובי. צילום: דני שביט

על רקע תוכניות משרד האוצר להטיל מס גבוה על רווחים כלואים בעסקים, ולמעשה לצמצם את היכולת של חברות לצבור הון שלא מחולק לבעלי המניות, עולה הצורך להבין את המשמעויות של מהלך כזה.

עסקים קטנים, שהם חלק בלתי נפרד מהכלכלה הישראלית ומהווים את עמוד השדרה שלה, מסתמכים על רווחיהם הלא-מחולקים כדי לשרוד בתקופות של אי-ודאות ומשברים. אותם רווחים מהווים עבור העסקים כרית ביטחון כלכלית קריטית, שמאפשרת להם להתמודד עם תנודתיות כלכלית וביטחונית, לצמוח ולהתפתח מבלי להידרש להסתמך על הלוואות ואשראי חיצוני - כל אלו מהווים כלים הכרחיים לקיום העסק הקטן לאורך זמן.

עסקים קטנים בישראל, כפי שניתן לראות גם ברמה הגלובלית, הם חוד החנית של הצמיחה הכלכלית. הם יוצרים מקומות עבודה, מזרזים חדשנות, משמרים גמישות, ומעודדים תחרותיות תוך פיזור הפעילות הגיאוגרפית והענפית. בנוסף, עסקים קטנים מהווים מקור הכנסות משמעותי ממסים אשר משמשים לתמיכה בפעילויות ממשלתיות חיוניות ומניעים את כלכלת המדינה קדימה. כך הם מהווים לא רק יחידות עסקיות, אלא חלק מהותי ממארג הכלכלה הישראלית.

הרווחים שהעסקים הקטנים מצליחים להפיק אינם רק תוספת נחמדה או תוצאה של הצלחה, אלא מקור חיוני המאפשר את המשך קיומם ופעילותם לאורך זמן. אותם רווחים מאפשרים לעסק לכסות את ההוצאות השוטפות, להשקיע בציוד חדש, להרחיב את מגוון המוצרים והשירותים שלו, ולפרוץ לשווקים חדשים - כל אלו מהווים חלק בלתי נפרד מיכולתו להמשיך ולהתחדש בזירה הדיגיטלית ובתחום השיווק כדי להשיג יתרון תחרותי מתמשך, במיוחד בזמנים של חוסר ודאות כלכלית כמו אלו שאנו חווים כיום.

הרווחים ה״כלואים״ שנצברים בעסק הם גם המקור שמאפשר לעסק לשרוד בתקופות משבר כלכלי מתמשך, כגון מיתון או תקופת מלחמה. אלו אינם סתם כספים הנצברים ללא מטרה, אלא מצבור חיוני אשר מעניק לעסק יכולת להמשיך לפעול גם בזמנים בהם הביקוש יורד והרווחיות מצטמצמת, מבלי שיהיה עליו להסתמך על מקורות מימון חיצוניים - ובכך משמר את עצמאותו הפיננסית ומונע ממנו לקחת סיכונים מיותרים שעשויים לאיים על קיומו.

כעת, במסגרת התוכנית הכלכלית (חוק ההסדרים), שואפת המדינה למסות רווחים שאינם מחולקים גם בקרב עסקים קטנים. הכוונה היא להחיל מס גבוה על בעלי עסקים שהרווחיות שלהם חוצה את רף 25%, ולהוסיף ריבית "רעיונית" של 2% בשנה על רווחים שלא חולקו לבעלי המניות. זהו צעד משמעותי המוצע בתקופה בה המשק הישראלי מתמודד עם מצב לוחמה מתמשך, כאשר אי הוודאות באשר לסיום מלחמת "חרבות ברזל" היא עצומה. צעד כזה צפוי להקשות על עסקים קטנים רבים לשרוד, וכתוצאה מכך עלול להוביל לפגיעה במצבת העסקים הפעילים, לירידה במקומות העבודה הזמינים ולפגיעה בהכנסות המדינה - דווקא בתקופה שבה המדינה זקוקה להם ביותר כדי לשמור על יציבות כלכלית וביטחונית.

בנוסף, עסקים קטנים אינם יכולים לגייס הון זר בבורסה כמו החברות הגדולות במשק, ולכן הם מסתמכים על הרווחים שהצליחו לצבור כדי לממן את פעילותם ולהקטין את תלותם באשראי בנקאי. מסיבה זו, מס על רווחים כלואים לא רק שפוגע ביציבות הכלכלית של העסקים הללו, אלא גם מרחיק אותם מצמיחה, פיתוח והתחדשות - תהליכים שחיוניים להישרדותם ולהצלחתם, ובסופו של דבר לצמיחת הכלכלה כולה.

אם מטרת המיסוי היא למנוע תכנוני מס, הרי שהטלת מס על רווחים כלואים צפויה להחטיא את המטרה. הסיבה לכך היא שהמורכבות בהבחנה בין השקעות פאסיביות לבין השקעות פעילות עלולה דווקא להכביד על העסקים הקטנים, שאינם נהנים מגישה למשאבים של תכנון מס כמו החברות הגדולות, ובכך להרחיב את חוסר השוויון. הפערים בין עסקים קטנים לגדולים רק ילכו ויתרחבו, מה שעלול להעמיד את העסקים הקטנים בעמדת נחיתות בשוק בו הם נאבקים ממילא להישרדותם.

הצורך לכסות את הגירעון בתקציב המדינה הוא ברור ומובן, אך המדיניות הכלכלית בהקשר זה צריכה להיות כזו שתעודד את חלוקת הרווחים שנצברו כדיבידנדים ולא תייצר עול מס נוסף שמטיל ספק ביכולת הצמיחה והפיתוח של עסקים קטנים. אפשרות חלופית היא להעניק הקלות מס שימשכו את בעלי העסקים לחלוקת רווחים מבלי לפגוע בתזרים המזומנים של העסק - וכך להשיג גם גידול בהכנסות המדינה וגם את יציבותם של העסקים הקטנים, שהם הבסיס לצמיחה וליציבות הכלכלית במשק הישראלי.

הכותב הוא יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר