האמנית הבינלאומית שירה ברזילי שידוע בשם "הקוקטית" התארחה לשיחה מרתקת בפודקאסט 'החיים כסטארטאפ' של היזם יניב ריבלין. בראיון כן ופתוח, סיפרה ברזילי על התהליך המורכב שהוביל אותה להכיר בעצמה כאמנית. "שנים רבות חששתי להשתמש בתואר אמנית, לפחות בשפה העברית. לכן קראתי לעצמי מאיירת אופנה ושמות כאלו, וזה השתנה בעקבות חבר שלי שהינו יועץ עסקים."
ברזילי, שכיום מובילה חשבון אינסטגרם עם כ-600 אלף עוקבים, רובם מחוץ לישראל, מתארת את תקופת הקורונה ואת פיטוריה ממקום עבודתה כנקודת מפנה משמעותית בחייה. "עבדתי כמאיירת בעיתון כ-12 שנים, כשבמקביל הזמינו אותי לאירועים כדי לצייר קריקטורות שונות. הדברים האלו שילמו את החשבונות שלי. אבל אז פיטרו אותי וגם הגיעה הקורונה והכל נעצר. אנשים אחרים היו נשברים, אבל אני שמחתי על מה שקרה כי ידעתי, למשל ביחס לפיטורין שלי, שעשו לי טובה - שאני הייתי צריכה בעצמי לעשות את זה קודם."
בנקודה זו, מספרת ברזילי, היא קיבלה החלטה מכרעת: "החלטתי לעשות את האמנות שלי, את מה שאני הכי טובה בו. הפכתי את האהבה והכישרון שלי מילדות לדבר שאני הכי מתעסקת בו. אני שמחה שבחרתי לעשות את זה. כמובן יש פחד שמה אכשל, ואז מי אני, שהרי אמנות זה מה שאני. אבל כשאתה עושה את מה שהוא בעצם אתה, אז התחושה היא שאתה הגעת למקום הנכון, כל החיים שלך משתנים, אתה מקבל ביטחון."
View this post on Instagram
הציירת והיוצרת מדגישה כי דרכה הייתה רצופה אתגרים, אך הסוד טמון ביכולת ללמוד מהם ולהמשיך קדימה. "יש אנשים שכשמגיפת הקורונה הגיעה חשבו שזה סוף העולם. אני, לעומת זאת, ראיתי במציאות הזו התחלה חדשה. כלומר הפרשנות והתגובה שלך למציאות היא בחירה שלך כאדם."
ברזילי מתייחסת גם לאתגרים העכשוויים בעולם האמנות: "למשל כשהגיעה הבינה המלאכותית הייתה אפשרות להגיד שהיא פוגעת באמנות שלי ולהתעלם ממנה. אני בחרתי ללכת עם הבינה המלאכותית ולהתפתח הלאה."
גישתה המעשית והיצירתית באה לידי ביטוי גם בפרויקטים חדשים: "כיום אני מתעסקת בלצייר בריכות, ואני מעלה את זה לאינסטגרם. פנו אלי לעשות שתי בריכות באי באלי ואחת באיטליה. עכשיו אני ציירת, אני לא מבינה בציור על קרמיקה ובבניית בריכות. אז אני נכנסת לנושא הזה, לומדת אותו וגם יוצרת קשר עם חברה שמתמחה בבריכות."
עמדה ישראלית גאה
בניגוד לאמנים רבים שנמנעים מלהביע תמיכה בישראל, ברזילי בחרה בדרך שונה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. "אחרי מה שקרה ישר יצאתי ואמרתי שאני ציונית ושאני תומכת במדינה. מייד כשאמרתי את זה עזבו אותי עשרת אלפים עוקבים, ואני אמרתי לעצמי שאני שמחה שהם עזבו."
ברזילי מספרת ששילמה מחיר מקצועי לבחירה לפרסם פוסטים למען ישראל, אבל מצד שני זה גם הוביל להזדמנויות חדשות: "היה פרויקט גדול שעשיתי עם חברה בשבדיה והם העלו אותי לזום אחרי ה-7.10 ואמרו שהם יוצאים מהפרויקט כי הם פוחדים מהתגובות של הציבור במדינה שלהם בגלל שאני ישראלית. אני יצאתי עליהם בצורה הכי חריפה שיש. מנגד, העמדה שלי הביאה לי המון עבודה. יהודים אמריקאים רבים ויהודים מכל העולם פנו אלי וביקשו עבודות. כך קרה שעל כל עבודה שהפסדתי הגיעו חמש חדשות."
אסטרטגיית הטווס
בכל הנוגע ליצירה שלה, ברזילי מתארת גישה ייחודית לשיווק ברשתות החברתיות. היא בחרה במודע ליצור באנגלית ולפנות לקהל בינלאומי, תוך שהיא מאמצת את מה שהיא מכנה "אסטרטגיית הטווס" עליה היא מסבירה בפירוט בפודקאסט. "בחרתי להיות אמנית אינסטגרם וגם שוחחתי על כך עם משפיעניות בתחום. הם הסבירו לי שכדי להצליח אני צריכה להציג נרטיב, סיפור ספציפי, ולא רק להעלות תמונה. אני צריכה לדבר עם העולם ולהיות עקבית."
נקודת המפנה
את תחילת דרכה האמנותית מייחסת ברזילי למתנה משמעותית: "תמיד איירתי וציירתי, ואז בגיל 16 הדודה שלי הביאה לי ספר של ורסצ'ה, שהיה כולו איורי אופנה ועיצובים. הספר הזה הדהים אותי ובעקבותיו טסתי לארץ, כי אז חייתי בארה"ב, ונבחנתי לשנקר. למעשה התקבלתי לבית הספר הזה בגיל שש עשרה וחצי והייתי הסטודנטית הכי צעירה שלמדה בו."
כיום, ברזילי מקפידה על איזון בין חיים מקצועיים לאישיים: "אני לא אמן מהסוג שיוצר 12 שעות ביום ושוקע רק בעבודה שלו, זה לא אני. אני קמה בבוקר, עושה פילטיס, הולכת לסאונה, שותה קפה ואז מגיעה הביתה ומתחילה ליצור."
לקראת סיום הראיון, ברזילי מצטטת את פיקאסו באמירה המשקפת את תפיסת עולמה: "כל ילד הוא אמן והחכמה היא להישאר אמן גם בבגרות כשאנו גדלים." היא מסכמת: "כל מהות היצירה שלי היא להיות ילדה קטנה וזה מאוד קשה. כמבוגרים אנחנו נכנעים ללחצים ופחדים ושיפוטיות, אבל להיות אמן זה ללכת כנגד הדברים האלו, לא להיכנע להם ולהיות מה שאתה רוצה באמת."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו