תחושה שגם למערכת לא אכפת מהעובד. אילוסטרציה: עובדים בגוגל | צילום: Getty Images

תופעה חולפת? "ההתפטרות השקטה" בדרך לישראל

שמים גבולות: יותר ויותר עובדים לא עונים למיילים, לווטסאפ ולטלפון מחוץ לשעות העבודה • המומחים: "זו תגובת 'מטוטלת' לשחיקה מהעבודה המאומצת"

שעות עבודה ממושכות, טשטוש גבולות בין העבודה לפנאי, ותחושת שחיקה בקרב עובדים רבים: "ההתפטרות השקטה" - הטרנד החדש בעולם התעסוקה, שכבש את הרשתות החברתיות, הופך פופולרי בארה"ב, ויש מי שחושב שהוא בדרך לישראל.

"המתפטרים השקטים" לא באמת מתפטרים מהעבודה, אלא מצמצמים את שעות עבודתם לטובת איזון בית־עבודה, ולמעשה מפסיקים להשקיע אין קץ בעבודה. כלומר, לעבוד מ־9:00 עד 17:00, אך לא מעבר לכך:  לא לענות למיילים, לווטסאפ או לטלפון מחוץ לשעות העבודה.

המעסיקים עשויים לפרש זאת כעצלות או כחוסר מוטיבציה, אך מובילי הטרנד מסבירים כי הרעיון הוא להציב גבולות לשעות עבודה שעליהן הם לא מתוגמלים.

תחושת חוסר אכפתיות

מה שהצית את התופעה היו, כנראה, היציאה ממשבר הקורונה והחזרה לעבודה במשרדים, לאחר שרבים גילו את יתרונות העבודה מהבית. תרם לה גם טשטוש הגבולות בין שעות העבודה לשעות הפנאי, שגבר בתקופת הקורונה בשל תחושת העובדים שהם מקבלים מיילים או שיחות טלפון מהבוס בכל שעות היום.

"המתפטרים השקטים", צילום: Claudio Schwarz Purzlbaum/Unsplash

לדברי מאי וקסלר, מנהלת מחלקת משאבי אנוש בחברת ההיי־טק Hexa, "התופעה של השקעה מינימלית במקום העבודה קיימת מאז ומתמיד - המסגור שלה כ'התפטרות שקטה' הוא החדש".

לדבריה, "התייחסות של 'אני אעשה את המינימום האפשרי שבמסגרתו אוכל להמשיך להיות חלק מהארגון' מבטאת מצב שלעובד לא מספיק טוב או לא מספיק אכפת - כתוצאה מתחושה שגם למערכת לא אכפת ממנו. ולכן, מעבר לעבודה, באחריות הארגונים לייצר את הסביבה והתמיכה שהעובדים צריכים".

וקסלר מדברת על בני דור ה־Z, ילידי סוף שנות ה־90 עד שלהי העשור השני של המאה ה־21, "שנולד לתוך עולם דיגיטלי של מסכים. הוא בעל חשיפה מתמדת ומהירה למידע, ובכלל לכל מה שקורה בעולם, ולכן בשורה התחתונה מה שקורה בארץ לא שונה ממגמות שקורות בארה"ב".

לא רק בית ועבודה

ד"ר גילה אורן, ראשת המחלקה לשיווק, פרסום ודיגיטל במכללה למינהל, אומרת ל"ישראל היום" כי מדובר ב"תגובת 'מטוטלת' לשחיקה, שמצטרפת לעבודה מאוד מאומצת ולאורך שעות רבות שמאפיינת מקומות עבודה.

"בני מזל הם אלו שיכולים לא להשקיע מעל ומעבר, ועדיין להצליח - אבל הם מעטים. מרבית אלה שמצליחים עובדים מאוד קשה. תרבות הפנאי, הרשתות החברתיות, מאפייני הדור - כולם עמעמו את הדיכוטומיה, כאילו שהחיים הם רק בית ועבודה".

ד"ר אורן, המשמשת מרצה בפקולטה למינהל עסקים במכללה, מציינת כי "ההגדרה העצמית של יחידים היא כבר לא רק באמצעות תפקידם: מקומות עבודה מתקדמים מחשיבים כיום את הרוחב התרבותי של העובדים ואת העיסוק שלהם במגוון רחב של נושאים, כיתרון עבורם גם כמקום עבודה ואפילו בתהליך הייצור של מרכולתם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...