רבים סבורים בטעות שאם אינם סוחרים בבורסה או מנהלים תיקי השקעות - מניות ממש לא רלוונטיות לגביהם. אלא שהמשקיעים הגדולים בישראל, הגופים המוסדיים - קופות הגמל וההשתלמות, חברות הביטוח וקרנות הפנסיה - מנהלים יותר מ־70% מהשקעות הציבור, וכ־46% מהן מושקעים במניות.
מבחינת החברה המנפיקה מניות, הן מאפשרות לה לגייס הון מציבור המשקיעים בבורסה לצורך פיתוח מוצרים חדשים והשבחת הקיימים, כניסה לשווקים חדשים ועוד.
מבחינת המחזיק במניות זהו נכס פיננסי, המקנה לו חלק בבעלות על חברה לפי השקעתו בהן – בזכויות הצבעה באסיפה הכללית שלה, בחלוקת הרווחים שלה ובזכויות בעת פירוקה. המשקיע הופך שותף בחברה ויכול ליהנות מדיבידנדים - רווחים או עודפים פיננסיים שהחברה מחלקת למשקיעים, לרוב פעם בשנה, יחסית למספר המניות שבידי כל אחד מהם.
בישראל פועלת בורסה אחת, בימים א'-ה', ונסחרות בה מניות של יותר מ-500 חברות במגוון ענפים. שינויים במחירה של מניה או במדדי המניות משקפים את רמת המחירים הממוצעת של קבוצות מניות נבחרות שנסחרות בבורסה. השינויים במדדים מבטאים את התשואה למשקיעים באותן מניות.
מחירי המניות עולים ויורדים בהתאם להוראות המכירה או הקנייה של לקוחות פרטיים ומוסדיים - הוראות שנובעות מתגובות לאירועים בכלכלה העולמית והמקומית, משינויים בחברות הספציפיות או בשל צורכי הנזילות של הלקוחות.
השינויים התכופים בכלכלה ובחברות, וכן שינויים בחיים האישיים - כמו נישואין, הולדת ילד, פרישה לגמלאות ועוד - מגבירים את הצורך לערוך בקרה תקופתית בתיק ההשקעות של משק הבית, כולל נכסים פנסיוניים ונכסים נזילים ובלתי נזילים, ולבחון את התפלגות ההשקעות בין האפיקים (מניות, אגרות חוב, נדל"ן וכו'). זאת, כדי לבדוק אם הם עולים בקנה אחד עם העדפותינו ועם ציפיותינו, כמו גם עם רמת הסיכון שאנו מוכנים לקחת, ולערוך את השינויים המתבקשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו