הספקנו כבר לשכוח שהויטארה המקורי הציע יכולת שטח אמיתית והיה לאחד מרכבי הפנאי הקטנים הראשונים. כאלו שהציעו גם נוחות יום-יומית וגם יכולת כשנגמר הכביש. הדור הנוכחי שייך, כנדרש בעידן הזה, לאופנת הקרוסאוברים העדכנית. אלו שנראים כאילו כן יכולים לגמוע שטח אבל בעצם ממש לא. בתוך הקהל הזה הויטארה סבל ממנוע 1.6 ל’ יעיל אבל ממש לא מלהיב ועתה, במסגרת מתיחת פנים קלה, הוא מקבל עדכון משמעותי מאוד באגף ההנעה.
מה חדש?
אז את יחידת הכוח הישנה מחליפים שני מנועי טורבו עדכניים. האחד בעל שלושה ציל’ בנפח 1.0 לק המפיק 112 כ”ס ו-16.3 קג”מ החל ב-1,800 סל”ד נמוכים. הגרסה שתייצבה למבחן היא ה-1.4, מוגדש כמובן, עם ארבע ציל’ והספק של 140 כ”ס עם עיבוי משמעותי למומנט (22.4 קג”מ) שמוצעים כבר ב-1,500 סל”ד. כל זה משודך לתיבה אוטומטית בעלת 6 יחסי-העברה והכוח עובר לגלגלים הקדמיים. מי שיירצה יותר אחיזה ושיפור יכולת בשטח, יכול לקבל את גרסת המנוע הבסיסית בשילוב מערכת ההנעה הכפולה של סוזוקי. למה לא מוצעת אפשרות זו עם המנוע החזק יותר? לסוזוקי ישראל פתרונים.
יש עוד חדשות במסגרת מתיחת הפנים הזו אבל הן לא משמעותיות. הן מסתכמות בנגיעה בפנסים כאן, ליטוף בפגושים שם וזהו בערך. המקום שבו דורך הויטארה במקום הוא תחום מערכות הבטיחות המתקדמות. כמו קודם גם הוא מסתמך על המערכת המצפצפת של מובילאיי בלי שום יכולת אקטיבית אמיתית.
איך זה מרגיש?
זה אותו ויטארה מוכר עם טוויסט חדש ומורגש. מנוע ה-1.4 ל’ ושילובו עם התיבה מייצרים כאן חוויית נהיגה שונה. לחיצה הגונה על הדוושה מניבה ביצועים נמרצים כאלו שלא מוכרים או קרובים בכלל לאלו של יחידת ההנעה הקודמת. הכוח זמין, מורגש ולמרות שמנועים כאלו לא תמיד אוהבים את זה, המשיכה ממשיכה ומורגשת עד לקראת הקו האדום.
התיבה משתפת פעולה, מעבירה הילוכים מהר וחלק ומהווה חלק בלתי נפרד מרפרטואר הביצועים החדש של הסוזוקי הזה. גם עם ליטוף עדין יותר על הדוושה, המנוע הבשרני יעיל מאוד ודוחף יעיל גם כשההילוך הנבחר גבוה. צריכת הדלק בימי המבחן נעה סביב 13 ק”מ לכל ליטר – חלק מהיתרונות של יחידת הנעה מודרנית.
משאר הבחינות זה, כאמור, די דומה. תא הנוסעים מציע מרווח טוב אבל התחושה קצת פלסטיקית ומותירה את הנוכחים ברגשות מעורבים. מצד אחד יש כאן לוח שעונים דיגיטלי מפורט עם תצוגה נאה בין שני השעונים הגדולים.
מצד שני, דברים כמו פס הפלסטיק צבוע מתכת ומנוקד בנקודות שחורות שרץ לרוחב הדשבורד, מרגיש קצת פשוט שלא להגיד מיושן. בכל הקשור למנהגי כביש מציג הויטארה תגובות טובות, רמת אחיזה סבירה וריסון טוב של המרכב. על מהמורות עירוניות הספיגה לא מושלמת וההגה מציג מרכוז אלסטי ולא טבעי.
שורה תחתונה
סוזוקי ויטארה מקבל סוף-סוף יחידת הנעה שהיא יותר מיעילה. היא זריזה, מאיצה, נושמת. משהו שלא היה מוכר בויטארה נטול הטורבו. בלשון המעטה. חבל שתא הנוסעים לא אחיד ברושם שהוא מייצר ושאין כאן אביזרי בטיחות מתקדמים. אלו יכולים היו להפוך את הויטארה לאחד ההצעות הטובות בסגמנט.
דגם: סוזוקי ויטארה 1.4 טורבו
מנוע: טורבו, 1,373 סמ”ק
הספק: 140 כ”ס ב-5,500 סל”ד
מומנט: 22.4 מ-1,500 קג”מ
גיר: אוט’, 6 היל’
תאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש: 9.5 ש’
מהירות מרבית: 200 קמ”ש
צריכת דלק (מבחן): 13.2 ק”מ/ל’
בסיס גלגלים: 250 ס”מ
מחיר (מבחן): 132,000 שקלים
+ יש מנוע
– אין אביזרי בטיחות מתקדמים
