אם מטרתו של מבחן ארוך-טווח היא לבדוק עמידות של אופנוע למשך תקופה, אז סוזוקי ויסטרום 650 עובר אותו בלי להתאמץ: הוא לא הניד עפעף, לא פספס פעימה ולא דפק שום הפתעה לא נעימה לאורך חצי שנה ו-8,000 ק"מ. אפשר להמשיך הלאה, אין מה לראות כאן.
אבל מבחן ארוך-טווח הוא הזדמנות מצוינת לתהות על קנקנו של רכב לאורך זמן, להבדיל מבחן שנמשך כמה ימים. ובסוג כזה של חיים משותפים מגלה הווי-סטרום את כל הקלפים שלו. כי, עם יד על הלב, אופנוע כולבויניק, הגיוני, הוא לא תמיד הבחירה האופנוענית הראשונה.
בטח לא שלי.
משתלט בקלות
סוזוקי וי-סטרום 650 התחיל להתגנב אל ליבנו בדרך פשוטה למדי בהתחלה. הוא שם, תמיד, בגשם שוטף (בו התחיל המבחן) ועד לחום הקיצוני (שם הסתיים המבחן). הוא לא מציג שום פינה חדה. לא מלהיב בשום אספקט אבל גם לא נופל בשום מקום.
משעמם? אולי. יעיל? בטוח. לא משנה על איזו סוג של יעילות מדובר כרגע. כי בתוך העיר הוא נשלט, זריז כמו קטנוע. מצד שני באותה הרכיבה הוא מדלג עם מדרכות ואיי-תנועה כמו אופנוע שטח. הוא לא דורש שום תשומת לב במהלך הרכיבה.
אפשר להגיד שזה בגלל המימדים הצרים, תיבת ההילוכים הנימוחה, ידית המצמד הקלילה או המנוע הידידותי. כל אלו חוברים למשהו שמאוד קל להזיז בעיר.
ואז בבינעירוני, הוא שולף סט חדש של יכולת. מיגון הרוח מצוין, המנוע דוחף ברור מעל סל"ד ביניים, המושב נוח ואתה יכול לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה. בנוחות, לבד או בהרכבה, מהר או לאט.
ואם מדברים על מהירות או על כוח, מאלו אין אף פעם מספיק. אין ספק שהווי-סטרום יכול להתמודד עם תוספת הגונה של כ"ס. אבל אלו הקיימים, במידה ואתה מנצל אותם כהלכה, מעניקים ביצועים טובים למדי.
וזה מביא אותי לאיך שהאופנוע הזה מתנהג. לא רואים את זה עליו, אבל הסוזוקי הזה זורח בפניות, אם זה מחלף מזדמן או כביש מפותל. אצלנו מיהרנו להגביר את עומס הקפיץ מאחור, ומאז פשוט התענגנו על ההיגוי וההתנהגות.
שלב המעבר מנסיעה ישרה להטיה משרה המון ביטחון ומתבצע בקצב החלטי אבל תמיד לינארי וברור. ההתנהגות בהטיה משובחת, עם טונות של יציבות כיוונית. הוא כל-כך נשלט ומהנה שעל אספלט חלקלק לא יכולנו להפסיק להחליק את הגלגל האחורי בצורה נשלטת, כזו שמורחת חיוך גדול על הפרצוף.
ובכלל, למרות המראה והייעוד השמרני, שלא להגיד מרובע של האופנוע הזה, הוא שמח לשתף פעולה עם התנהגות לא שמרנית ולא רבועה. הוא מרים את הגלגל הקדמי בקלות בראשון, או עם משיכה הגונה בשני, ובזכות המנוע הנשלט נשאר שם זמן רב.
כלי יעיל, אמין שעשוי בצורה איכותית. סוזוקי וי-סטרום 650 // צילום: אוברדרייב
אזור נוחות
אחרי שהתחלנו להבין שהוא אוהב את הדברים שאנחנו אוהבים, התחלנו לדחוף קצת את הגבולות. קודם כל במסלול בפצאל. וי-סטרום ביום מסלול? למה לא בעצם. על המסלול הוא הפגין את אותן תכונות שפגשנו בכביש הציבורי.
ההיגוי הנפלא וההתנהגות המשובחת התבטאו בעקיפת כלי מסלול ייעודים וחזקים ממנו בהרבה. זה לא חוכמה, פשוט קל מאוד לרכוב עליו. והמנוע מייצר משיכה מצוינת גם כשאתה לא בדיוק עדין על המצערת. המגבלה היחידה כאן הייתה הצמיגים, עם גומי שמיועד לאופיו הורסטילי והרגוע, גבולות האחיזה על המסלול היו ברורות למדי.
בשטח, הוא מרגיש טוב, כל עוד אתה על שבילים עם קצת דברים טכניים יותר מדי פעם. יש כאן שתי בעיות עיקריות. האחת היא הגלגלים היצוקים. מעבר לים ניתן לרכוש את הוי-סטרום בגרסת XT עם חישוקים בעלי חישורים, כאלו הסופגים טוב יותר בשטח. העניין השני הוא מרווח הגחון. מערכת הפליטה ב-650 עוברת מתחת למנוע, ונסיונות למעברים מאתגרים ייגמרו עם מערכת פליטה מעוכה. יש אפשרות למגן את מערכת הפליטה, אבל המיגון הזה מחסל את מרווח הגחון.
בחזרה לשבילים המהירים, שוב אותם מרכיבים מוכיחים את עצמם היטב. גיאומטרית השלדה, המנוע הידידותי, התפעול הקליל, כל אלו מסבים הנאה מרובה על שבילים כבושים ומהירים. ואם אנחנו כבר בשטח וממהרים, אפשר לציין שלא ניתן לנתק את ה-ABS. אם הייתה קיימת אפשרות כזו מאחור, זה היה מעלה את מפלס ההנעה. גם בכביש...
ואם בבלמים עסקינן אי-אפשר שלא להזכיר את הנשיכה הראשונית הלא מספקת של הבלם הקדמי. למרות שנראה כאילו הוא בין הרכיבים הבודדים שלא שונו בדור החדש, הבלימה הראשונית מרשימה פחות מהדור הקודם. העניין הזה גרם לנו לגרד בפדחת למשך חודש-חודשיים ולאחר מכן הפסיק להטריד. כנראה שהתרגלנו.
עוד מחמאה משולבת בטרוניה נוגעת למתלים. הכיול המקורי משובח ומצליח לפגוע למגוון רחב של שימושים כאמור. מאחור ניתן לכוונן את עומס הקפיץ דרך ברז נוח לשימוש – גם תוך כדי רכיבה. בצד השלילה – למזלג אין שום יכולת כיוונון.
כיוונון נגיש של עומס הקפיץ. סוזוקי וי-סטרום 650 // צילום: אוברדרייב
לא משתנה
אפשר להבין מהכתוב, שה-וי-סטרום עבר אצלנו רק 8,000 ק"מ אבל אלו היו אינטנסיביים למדי. בכל הזמן הזה לא נשרפה מנורה, לא הושהתה הנעה, לא השתרבב לו שיהוק ולא התגנב לו פיקפוק. לא הוספנו לו שמן, לא שימנו לו את השרשרת, לא נתנו לו שום סוג של תשומת לב מיוחדת.
בפעם היחידה שכבר קרה משהו, זה היה באשמתנו. השארנו את האופנוע במשך כמה ימים עם תאורת חנייה דולקת, בנתב"ג. מה שפרק את המצבר. המצבר שעדיין היה באחריות הוחלף ללא תשלום.
תקוע במעלית (לגמרי באשמתנו) // צילום: אוברדרייב
במשך השהות אצלנו חשבנו על תוכניות שונות ומשונות. לדוגמה, לשפר את היכולת שלו בשטח עם עבודת מתלים, צמיגים מיגונים וכו'. אבל כל תוכנית כזו נדחתה ברגע. הוי-סטרום 650 כל-כך עגול ושלם, שאין באמת סיבה להפר את האיזון שבו.
וזה אולי הסיפור שלו בדיוק. סוזוקי משייפת את המתכון הזה כבר די הרבה זמן. משפרת אותו בנגיעות קלות יותר או פחות ובעקביות. אנחנו מכירים אנשים שמחליפים וי-סטרום אחד בוי-סטרום אחר. לא כי הם מאוהבים בו, הם פשוט לא מוצאים משהו אחר שעונה לצרכים שלהם בצורה טובה כל-כך. וכנראה צריך להיות אופנוע מיוחד מאוד, בשביל להצליח לחדור לאנשים מתחת לעור ולגרום להם להתמכר אליך, בלי רעש וצילצולים.
