את זיו יונתן הכרתי לפני יותר משלושים שנה, כששירתנו יחד בגל"צ. הוא היה ב"מחלקת האומר" כלומר עסק בתוכניות דיבורים, שבהן באופן טבעי העיקר הוא הדיבורים. די מהר שמתי לב שהחייל הזה שונה ומיוחד, גם בגלל המוסיקליות המובנית בכל העריכות שלו. כבר אז היה ברור שבנו של המשורר נתן יונתן אינו רק איש מלא רגישות למילים אלא גם לצלילים ולמנגינות שהוא מחבר. את חלקם הוא אף השמיע לי באותם ימים בהיסוס רב.
נפגשנו לשיחה באולפן גל"צ, אותו אולפן שבו הקליט את השיר הראשון שלו, "בלילה שלי", שהוקדש לאחיו ליאור יונתן ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפור כשהיה בן 21. זיו, שהיה אז בן 12, חוזר ברבים משיריו אל האובדן, לעיתים ברמז, לעיתים בצורה ברורה. לא במקרה "בלילה שלי" הוא השיר שפותח את אלבומו הראשון "רק חתולים יודעים".
בלילה שלי
נושמים צמחים ברוח
ואין איש רואה את תנועת הדגן
מלבדי
ואין אדם היורד עוד לצפות
ברוחות שעברו בתבואת השדות
"השיר הזה, שפותח את התקליט, הוא הצהרת שקט כזאת אחרי החדשות", מספר לי זיו, "כשכתבתי אותו הייתי בתקופה של דיבור חרישי. במשפט 'ואין איש רואה את תנועת הדגן' רמזתי לכך שליאור היה בן קבוצת הדגן בקיבוץ, ואני דיברתי במין שפה אלטרנטיבית סודית ביני לבינו. באותם ימים כבר כתבתי שירים, אבל כל דבר קורה בעונה שלו. היה לי קשה לצאת לאור. אתה גדל בתוך מקדש של זיכרון, ומנסה להיות ראוי לחיים של אחיך המת ולשירים המפוסלים והכל כך יפים ושלמים של אבא, ואתה פשוט מתקשה לקנות לעצמך מקום בעולם הזה. זו לא רק חוויה שלי אלא גם של אחים שכולים אחרים, שגדלים במשפחות שלא מעלות חיוך על השפתיים. לצאת החוצה זה אומר 'אני כאן, אני חי, אני רוצה ליהנות מזה, אני רוצה שתקשיבו לי'".
איזה עולם משונה,
אתה אותי רואה,
אני אותך שותק,
עד הסוף אותי מכסה,
אותי מכלה
אנחנו מקשיבים יחד לשיר "עולם משונה", שיר המעובד באופן ג'אזי, מלודי ומאוד מעורר, שהעיבוד שלו הוא שיתוף פעולה עם המוסיקאי נתן סלומון. ההשראה היא הלוויות בניו אורלינס, שבהן למוסיקה יש תפקיד חשוב בעידוד האבלים. "זה לא שיר של אדם שהולך לפרוץ מחר עם להיט. זה אדם שמרגיש שהוא הולך ומתפורר", מנסה זיו להסביר, "אבל כוח החיים בכל זאת גדול והאהבה בחיים כן מצמיחה אותי בכל פעם אל מקום שהוא גם מחייך. אני אדם רווי אהבה. גם זכיתי להיות נאהב מאוד ואני חי באהבה, ואני חרד מאוד, אני חושב, לאנשים אהובים עלי שאינם, אני חרד לאנשים שאני אוהב, לאחי שכל כך אהבתי ונקרעתי ממנו. במובן הזה האהבה היא המילה היחידה בעולם, והיא גם צל כזה ארוך".
ספר, אלבום ומיצבי סאונד
זיו יונתן נזקק להרבה מאוד זמן כדי להשלים את אלבומו הראשון. כבר ב־1998 הוא החל להקליט ולפרסם שירים ראשונים שכתב והלחין. באחד מהם, שיר מחאה חברתי־פוליטי בשם "שקרים" הוא פשוט שילב דקלום הערך במילון אבן שושן עם לחן מקורי שלו. הקליפ שביים לו גיא לדר ז"ל אף זכה בפרס בתחרות קליפים. שירים נוספים שהוציא אז, "אהבה בסלעים" ו"עולם משונה", קיבלו לא מעט תשומת לב רדיופונית, אבל יונתן לא חיפש אף פעם להיות מפורסם ("באתי מבית של אנשים מפורסמים, וידעתי שבסוף היום אתה נותר עם עצמך") והעדיף לעכב את הקריירה המוסיקלית שלו ולהתרכז בתחומים אחרים, ובראשם הוראה בבית הספר לתקשורת "כותרת", באקדמיה למוסיקה ובבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל.
"הרפלקס הנפשי שלי היה תמיד להיות מורה. הייתי מוקף מורים מילדות, גדלתי לאורם של אמי המורה למוסיקה (צפירה יונתן־שה לבן; י"ק) ואבי המשורר והמורה, ורציתי לעסוק בהוראה קודם כל כדי לתקן את 12 שנות הייסורים שעברתי במערכת החינוך".
מורה באיזה תחום? מה רצית ללמד?
"קשב. מוסיקה, פסקול. פיסול של צלילים. לשמוע את המילים כמוסיקה ואת המוסיקה כדיבור. אבל כל הזמן כתבתי ויצרתי. וכנראה השעה הנכונה להוציא את השירים לאור בוחרת את עצמה. האלבום שיוצא עכשיו ארוג בתערוכה של צילומים עצמיים, הוא חלק מיצירה רב־תחומית. אני בן של מורה למוסיקה והמוסיקה טילטלה אותי כבר בגיל צעיר. הייתי בן חמש כשלקחו אותי לשמוע את ליאונרד ברנשטיין מנצח על 'תמונות בתערוכה', וכשפתאום העוצמה והיופי האלה מציפים אותך ואתה יודע שיש משהו בעולם שהוא מעבר לכל מה שידעת לפני כן, וזה נותן לך חשמל דרך הגוף. פתאום אתה מבין משהו על כל הקיום ואתה חלק מזה. מאז אני שבוי של המוסיקה".
לא פשוט להיות בנו של נתן יונתן, במיוחד כשאתה עוסק באותו תחום - כתיבת שירים.
"זו אחת הסיבות שהייתי זקוק ל־25 שנה. אבא שלי לא היה בתוך הנוף. הוא היה זה שבמידה רבה צייר את הנוף הארץ־ישראלי שאנחנו מכירים, הוא ליטף ופיסל בשירה שלו את ארץ ישראל ואני גדלתי בתוך הציור הזה. מצד אחד התענגתי על הנוף הזה, ומופלא לגדול בתוך בית שיוצר את הנופים האלה. מצד אחר זה מעמיד כל דבר שאני עושה ביחס אליו. המורכבות של המצב הזה היא חלק מהמציאות של החיים שלי. גם בקיבוץ, כשהייתי ילד, היה לי אבא מיוחד. אבא שאם צריך לומר משהו או לקרוא לדברים בשמם יהיו לו המילים. אבא הלך לעולמו לפני תשע שנים, והוא חסר. הוא לא יכול יותר לכתוב מילים אז אני משמיע קול".
ועוד איך הוא משמיע קול. בקרוב ייצא ספר שלו, "תיאטרון הדמיון" שעוסק במה שהוא מכנה "אמנות הרדיו". בניו ג'רזי מוצגים שני מיצבי סאונד גדולים, "Where is Leonardo" ו"Tick Talk", שאותם יצר יונתן עם בת זוגו ד"ר לילי רתוק, שהיא סופרת וחוקרת ומרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. הוא גם מלחין מוסיקה למחול וכותב ומאייר עם רתוק ספרי ילדים.
לפני כמה שבועות השיק זיו יונתן את האלבום "רק חתולים יודעים" בתערוכת צילום עצמי בבית האמנים בתל אביב. הצילומים גם מופיעים על עטיפת הדיסק. זיו גם מופיע עם שותפו לדרך המוסיקלית נתן סלומון, בהופעות שהן אולי התחלה של קריירה גם כפרפורמר.
yoavk@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו