עיניהם של המבקרים בפסטיבל קאן, שננעל ביום ראשון, התמקדו השנה בשני סרטים "ספרותיים" מסקרנים. הראשון הוא כמובן העיבוד המדובר של באז לורמן ל"גטסבי הגדול" מאת סקוט פ' פיצג'רלד, אחד הרומנים החשובים והמשפיעים בספרות האמריקנית. הסרט, בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו, נבחר לפתוח את אירוע הקולנוע החשוב בעולם, שנערך בפעם ה־66.
הסרט השני הוא עיבוד מסקרן לא פחות של השחקן והבמאי ג'יימס פרנקו לרומן "בשוכבי גוועת" מאת וויליאם פוקנר. הסרט עוקב אחר נסיבות מותה וקבורתה של אדי בונדרן, אם למשפחת חקלאים ענייה בכפר קטן במדינת מיסיסיפי של תחילת המאה הקודמת. פרנקו, שגם מככב בסרט, לקח על עצמו אתגר לא קטן, שכן עלילת הרומן המופתי נמסרת במונולוגים מפי בני המשפחה ומכריהם, לכל אחד מהם נקודת מבט וקול ספרותי ייחודיים.
לא מעט חיצי ביקורת הופנו לאחרונה כלפי שני הסרטים. לפחות במקרה של "גטסבי הגדול", מדובר בתוצאה ישירה של ההייפ העצום שנוצר סביבו טרם עלייתו לאקרנים. הסרט אכן הפך לשובר קופות היסטרי, וגרף יותר מ־130 מיליון דולר בשבוע הראשון לצאתו, אך המבקרים לא ממש מתלהבים.
במגזין ה"רולינג סטון" העניקו ל"גטסבי הגדול" את הציון 2.5 וקבעו כי "פיצג'רלד מתהפך בקברו", לא פחות. ב"וושינגטון פוסט", שם היו עדינים יותר והסתפקו בציון 5, נכתב כי מדובר ב"עיבוד מנופח וצעקני. צריך חוצפה יוצאת דופן לקחת את הרומן אולי הגדול ביותר בספרות האמריקנית במאה ה־20 ולומר: 'מה שהסיפור הזה צריך זה גירסה בתלת מימד'".
כך או כך, בשנים האחרונות גוברת המגמה של עיבוד יצירות ספרותיות לקולנוע. רק השנה הגיעו למסך עיבודים ל"אנה קרנינה" מאת לב טולסטוי, "בדרכים" של ג'ק קרואק, ו"ונוס בפרווה" מאת ליאופולד פון זאכר־מאזוך. לכך צריך להוסיף סרטים רבים מן השנים האחרונות המבוססים על ספרי מופת כגון "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטן, "אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, ו"כפרה" מאת איאן מקיואן (עיבוד המחמיץ במידה רבה את כוחו המטלטל של סיום הרומן). גם סדרות טלוויזיה מצליחות כגון "משחקי הכס", "אימפריית הטיילת" ו"שרלוק" מבוססות על יצירות ספרות.
תכפר על העוול?
אין ספק כי רוב הקסם שבמפגש עם הספר המקורי הולך לאיבוד במעבר למסך (תשאלו לדוגמה כל מעריץ של סידרת ספרי "שיר של אש ושל קרח", שעליה מבוססת הסידרה "משחקי הכס"). ואולם למדיום הוויזואלי, נוסף על איכויותיו הרבות, יש היכולת לחשוף את העלילה לקהל אדיר ולעניין אותו במקור הספרותי - הישג שאין להמעיט בחשיבותו, בוודאי לא בתקופה שבה נתוני מכירות הספרים יורדים בהתמדה.
קחו לדוגמה את סקרלט ג'והנסון, שבימים אלה עובדת על סרטה הראשון כבמאית. השחקנית המוערכת בחרה לעבד את הרומן הראשון והגנוז של טרומן קפוטה, "חציית קיץ", שראה אור לראשונה רק בשנת 2005, יותר מ־20 שנה אחרי מותו. הבחירה של ג'והנסון בקפוטה מעניינת במיוחד, שכן מעריציו של הסופר הצבעוני עדיין זועמים על העוול שעשתה התעשייה ההוליוודית לספרו המשפיע "ארוחת בוקר בטיפאני".
"זו יצירה שכבשה את ליבי והשפיעה עלי כבר לפני שנים", סיפרה ג'והנסון בהתרגשות בשבוע שעבר במהלך פסטיבל קאן. "העובדה שהסיפור יהפוך לסרט המלא הראשון שלי כבמאית היא חלום שהתגשם וזכות גדולה".
עלילת "חציית קיץ" מתרחשת בניו יורק של שנות ה־40 ועוקבת אחר נערה בת עשירים המתאהבת בצעיר יהודי וחסר אמצעים, העובד כמחנה מכוניות במגרש חניה ציבורי. קשה לדמיין כיצד תצליח ג'והנסון לתרגם את השפה הפיוטית והשנונה של קפוטה לקולנוע. מה הסיכוי שסיפור האהבה המעמדי הזה, העשוי מן החומרים שהוליווד כל כך אוהבת, לא ייפול לתבנית הקיטשית־מלודרמטית השחוקה והמוכרת? עם זאת, העובדה שג'והנסון תצלם בשנה הבאה את סרט הביכורים שלה כבמאית אמורה לעשות טוב לחשבון הבנק של המפיקים, וגם לספר עצמו. זאת, ללא קשר לתוצאות על המסך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו