וין דיזל נכנס לחדר הראיונות בסערה. "זו מסיבה, לעזאזל!" הוא שואג לעבר העיתונאים ההמומים בקול המגה־בס המפורסם שלו. "תתחילו להתנהג בהתאם!"
כתבת: ליטל שמש, צילום: משה בן שמחון
כדי להבהיר את כוונתו, דיזל משחרר כמה צווחות מחרישות אוזניים, שהיו מקנות לו מקום של כבוד בקהל של תוכנית אירוח ("Whoo-hoo!", "Yeah!") ומקפיץ עוד יותר את רמת המבוכה בחדר. הוא במצב רוח טוב, אין ספק, ולא קשה להבין מדוע. אחרי כמעט עשר שנים אומללות למדי, שבהן הפך לסוג של פאנץ'־ליין הוליוודי, הבחור בן ה־46 נמצא כיום בעיצומה של שעטה מטורפת, שהקימה את הקריירה שלו לתחייה והציבה אותו במרחק נגיעה מהפיסגה.
הוא עוף מוזר. טיפוס ייחודי ונעדר מודעות עצמית, שנראה ונשמע כמו דובון־אכפת־לי הלכוד בגוף של הענק הירוק. "אתה לא יודע אם הוא מתכוון לתלוש לך את הראש או לדקלם בפניך שירה", כתבו עליו במגזין הקולנוע "אמפייר" אחרי יציאת הסרט הראשון בסידרת האקשן הטראשית והמבדרת "מהיר ועצבני" ב־2001. אבל למרות שנחיתתו בזירת האקשן לוותה בהתלהבות גדולה ובהשוואות לברוס וויליס, נדמה שדיזל עשה כל מאמץ לחבל בהצלחה של עצמו. בסרט ההמשך של "מהיר ועצבני", שיצא ב־2003, סירב להשתתף, וגם מסרט ההמשך ל"XXX", להיט אקשן נוסף שבו כיכב, החליט להיעדר באופן מופגן. חרושת השמועות ההוליוודית החלה לדבר על "שחקן עם אגו חסר מעצורים שמדבר על עצמו בגוף שלישי" ועל "ליצן נפוח מחשיבות עצמית שאיבד כל קשר עם המציאות".
סיפורים לא מחמיאים מעברו של דיזל החלו לצוץ על ימין ועל שמאל. על פי דיווח אחד, כשהיה על הסט של "להציל את טוראי ראיין", אחד הסרטים הראשונים שבהם השתתף, לא פסק לחלק עצות טרחניות לבמאי, סטיבן שפילברג, למרות שגילם תפקיד קטן בלבד. על פי דיווח אחר, הוא פוטר בזעם מתפקיד המשנה שלו ב"משחק הצבאים" של ג'ון פרנקנהיימר, לאחר שסירב להופיע ללא חולצה ולחשוף את שריריו למצלמה. ההסבר שסיפק לבמאי: "וין דיזל מוריד את החולצה רק בסרטים של וין דיזל".
לרוע מזלו של דיזל, הגישה היהירה והמלאה בעצמה בימיו כטירון לא הניבה את התוצאות המיוחלות, והמניה שלו בעיר המלאכים החלה לצנוח. מלבד "גבר מי שמטפלת" - קומדיית פעולה בסגנון "שוטר בגן הילדים", שבה כיכב דיזל ב־2005 - סרטיו נכשלו בזה אחר זה, ותוכניתו הגרנדיוזית לגייס תקציב של 230 מיליון דולר כדי לביים בעצמו אפוס היסטורי ראוותני על חייו וכיבושיו של המצביא חניבעל, בכיכובו כמובן, נתקלה שוב ושוב בפרצי צחוק גדולים מצד האולפנים. באופן משעשע, התגובות הללו לא הפריעו לדיזל להמשיך להתאמן ברכיבה על פילים אפריקניים, כהכנה לתפקיד שלא היה.
רצה הגורל, וב־2006 - בעודו בשיא התרסקותו - נפתחה בפני דיזל האפשרות לקחת רוורס ולבצע תיקון. ג'סטין לין, הבמאי הטייוואני־אמריקני של "מהיר ועצבני 3", פנה אליו בתקווה שיסכים ללבוש שוב את גופייתו הלבנה של שודד הדרכים הקשוח והפואטי דומיניק טורטו, ולהגיח בסרט בתפקיד אורח קצר. מאחר שבשלב הזה כבר לא היה לו מה להפסיד, דיזל נעתר.
"במקור, לא הייתי מעוניין להשתתף בסרטי ההמשך של 'מהיר ועצבני'", הוא אומר. "אני אמנם אוהב מאוד את הדמות של דום, שלוקחת אחריות על הקבוצה ומנהיגה אותה - גם כשגדלתי בניו יורק, כילד, הייתי כמו הסנדק של כולם, דאגתי לחברים והם הלכו אחריי לכל מקום - אבל לא הבנתי למה צריך למהר ולעשות המשך רק בגלל שהסרט הראשון הצליח. זה עשה לי תגובה אלרגית. תחושת הבטן שלי לסרטי המשך היא שהם צריכים להיות מתוכננים בקפידה.
"אבל אז הציעו לי את תפקיד האורח ב'מהיר ועצבני 3', ולמרות שכולם אמרו לי שמדובר ברעיון גרוע, כי זה יפגע באמינות שלי, החלטתי ללכת על זה. חשבתי שזה עשוי לפתוח דלתות חדשות. בנוסף, גם הציעו לי להצטרף לצוות ההפקה של הסרט הבא בסידרה, והבטיחו שיאפשרו לי לפתח את הסיפור בעצמי, כדי שאהיה מרוצה מהתסריט".
אף על פי ש"מהיר ועצבני 3" היה הסרט הכי פחות מצליח מבין השלושה, הופעת האורח הקצרצרה של דיזל התקבלה בתשואות מצד המעריצים, וסללה את שובו של הבריון הקירח והפלספן לסידרה שהפכה אותו לכוכב. יחד עם לין, שנשאר לביים גם את הסרטים הבאים, הוא החל לפתח סיפור מתמשך שהיה אמור להתרחש על פני שלושה פרקים נוספים.
"את ששת הסרטים שהופקו עד כה אפשר לחלק לשתי טרילוגיות", מסביר דיזל את התוכנית השאפתנית. "את השלושה הראשונים עשו באופן ההוליוודי המסורתי, ולא היה להם אכפת אם הסיפורים ממשיכים או לא. זה השתנה כשנכנסתי לעמדת המפיק. בחלק הרביעי רציתי לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על הסידרה: רציתי שנתחיל להסתכל על העסק כסאגה מתמשכת, שניגש לזה קצת כמו שפרנסיס פורד קופולה היה ניגש לזה. כשהצעתי את זה לאולפנים, צחקו עלי וגירשו אותי".
עסק פוסט־מודרני
אלא שבניגוד לכל הציפיות, "מהיר ועצבני 4", שאיחד את ארבעת כוכבי הסרט הראשון (מלבד דיזל, גם פול ווקר, מישל רודריגז וג'ורדנה ברוסטר ניאותו לשוב לסיבוב נוסף), הפיח בסידרה חיים חדשים ועשה הרבה יותר כסף ממה שניבאו לו. אולפני פרמאונט השתכנעו לאפשר לדיזל וללין להתקדם עם תוכניתם. "הרעיון שלי, כבר מהסרט הראשון, היה לבנות מיתולוגיה", אומר לין. "ניהלתי שיחות ארוכות מאוד עם וין כשהוא הגיע לעשות את תפקיד האורח בסרט השלישי, וסיכמנו שאם נעשה עוד אחד, לא נתפתה למחזר את עצמנו. רצינו שהדמויות יגדלו ויתפתחו. רצינו לגלוש לז'אנרים אחרים. החזרנו דמויות שמתו בחלקים הקודמים, והפכנו את העסק לפוסט־מודרני. הכוונה היתה שהכל רק ילך ויגדל".
קונספט הגודל של לין בא לידי ביטוי ב"מהיר ועצבני 5", שהקפיץ את הסידרה דרגה נוספת והפך אותה ליצירת אנסמבל מולטי־אתנית אימתנית בסגנון "אושן 11" ו"בלתי נשכחים". אל החבורה ההולכת וגדלה התווסף גם דוויין "דה רוק" ג'ונסון, וקנה המידה של סצנות הפעולה הפך לשאפתני ומרשים מתמיד. יותר מ־250 מכוניות רוסקו במהלך הצילומים, ושיאו של הסרט - שבמהלכו דיזל וה־BFF שלו, פול ווקר, זורעים הרס ברחובות ריו דה ז'נרו בעזרת כספת ענקית שהם גוררים עם מכוניותיהם - הפך לאחת מסצנות הפעולה המוצלחות ביותר של 2011, אם לא המוצלחת שבהן.
600 מיליון הדולרים שגרף החלק החמישי בסידרה הבהירו לכל המעורבים שהנוסחה שפיתחו קולעת בול לטעם הקהל. אפילו המבקרים הסנובים - שבדרך כלל נחרו בבוז כששמעו את צירוף המילים "מהיר" ו"עצבני" - נאלצו להודות שהפרק החמישי סיפק את הסחורה, ובגדול. בפעם הראשונה בהיסטוריה המשונה והמפותלת של הסידרה, נרשמה ציפייה דרוכה לחלק הבא. "ברור שהרגשנו את הלחץ להתעלות מעל מה שעשינו בחלק החמישי", מאשר דיזל. "הקהל ציפה מאיתנו להמשיך את הסאגה. אבל לדעתי הצלחנו אפילו לעלות מעל לציפיות של עצמנו ולעשות את הסרט הטוב בסידרה עד עכשיו".
התגובות האקסטטיות לטריילר של הסרט השישי - שהוקרן לראשונה במהלך הסופר־בול והפך מייד לשיחת היום באינטרנט, בזכות שוט מרהיב שבו פורץ רכב במהירות מתוך אפו של מטוס תובלה בוער - מלמדות שהקהל בהחלט עשוי להסכים עם דיזל. בסיבוב הנוכחי, הקצב היפראקטיבי מאי פעם; העלילה משיבה לחיים את אהובתו של דום, לטי (מישל רודריגז, שנרצחה אחרי עשר דקות בחלק הרביעי); האקשן מתרחש ברובו בלונדון (עם סטופ־אובר בספרד, שכולל מפגש מסעיר עם טנק); אל צוות השחקנים הענקי מתווספים עוד כמה כוכבי פעולה אהובים (למשל כוכבת ה־MMA הסופר־סקסית ג'ינה קאראנו); ותאמינו או לא, מדובר בסרט אפילו עוד יותר מהיר ועוד יותר עצבני מקודמו. היוצרים גם הקפידו לרסק עוד יותר מכוניות: "עשינו כל מאמץ לשבור את השיא הקודם שלנו", אומר לין.
למרבה ההפתעה, דיזל זוקף את ההצלחה הגדולה של סרטי "מהיר ועצבני" לא לכמות הרכבים המרוסקים שעל המסך, אלא להשקעה בדמויות הרבות וביחסים ביניהן. זה עשוי להישמע קצת מצחיק, כי קשה לומר שהתסריט הוא הרכיב הדומיננטי בתמהיל שמופיע על המסך; אם כבר, ההפך הוא הנכון (סרטון ויראלי קורע שהועלה לאינטרנט עם צאת החלק החמישי בסידרה הציג ראיון עם תסריטאי הסרט, שמגולם בידי ילד בן 5). ובכל זאת, דיזל אינו חושש לדבר באריכות על היחס שלו לדמות שהוא מגלם, על ההתפתחות שהיא עוברת במהלך סרטי הסידרה ועל הדברים שמניעים אותה, ולרגע לא נשמע שהוא מתלוצץ.
"אני נהנה לחקור ולחשוף את הרבדים השונים של דום", הוא אומר. "ב'מהיר ועצבני 4', אחרי שלטי נרצחה הוא קרס תחת עומס האשמה, והחליט להסוות את האשמה בכעס ולצאת לנקום. בחלק החמישי הוא התעודד קצת והתחבר למשפחה המורחבת, על רקע נופיה של ברזיל שטופת השמש. עכשיו, בחלק השישי, כשמתברר שלטי לא באמת מתה, עולמו של דום מתהפך עליו והוא ממש הופך לפגיע וחשוף. אנחנו בעצם חוזרים ומתחברים ללב של הסידרה.
"הסוד הוא שאנחנו לא ניגשים לסרטים האלה כאל סרטי פעולה", הוא ממשיך ללהג ברצינות גמורה. "אנחנו ניגשים אליהם כמו שניגשים לדרמה. ובגלל שהבסיס חזק כל כך, יש לנו אפשרות לקחת את האקשן למקום קיצוני כל כך".
"נורא קל לצחוק על הסידרה שלנו ולהגיד שמדובר רק בפעלולים גדולים ובשחקנים יפים", מוסיף לין, שהודה בעבר שהשתמש בשירותיו של דרמטורג כדי לעצב את קטעי הפעולה המורכבים שהוא מתזמר. "אבל אם זו היתה האמת, כל אולפן היה עושה גירסה משלו ומרוויח טונה של כסף. מה שעושה את ההבדל אצלנו זה הדמויות. אני גם רואה את זה כשאני מדבר עם הקהל. הם מתים על הפעלולים והאקשן, אבל הם לא פחות מתים על היחסים בין הדמויות".
"כוכב הקולנוע הגדול בעולם"
וין דיזל נולד ב־1967 בניו יורק כמארק וינסנט. אביו הביולוגי הסתלק לפני שנולד, ואמו גידלה אותו בתנאים קשים עם בן זוגה, שהיה מורה למשחק. לבמה עלה כבר בגיל 7, לאחר שנתפס פורץ אל תיאטרון שכונתי עם חבריו. כבר אז, מתברר, לא ממש האמין בצניעות. "פרצנו לשם כדי לשחק ולעשות בלאגן. זה היה תיאטרון יפהפה, עם כל האביזרים והתפאורות, ונראה לנו אדיר להשחית את הדברים האלה. אבל תפסו אותנו, וכעונש הכריחו אותנו לבוא לשם כל יום אחרי בית הספר, ללמוד שורות ולשחק על הבמה. כשעליתי בפעם הראשונה על הבמה, משהו בי פתאום התעורר לחיים. משהו בפנים התעורר. למרות שהייתי רק בן 7, היה לי ברור שזה הגורל שלי. הייתי אומר לחברים שלי: 'לא יודע אם יהיה לי בית עם גדר לבנה, אבל אני יודע שאהיה כוכב הקולנוע הכי גדול בעולם'. כולם אמרו לי שאני פאקינג משוגע. אבל לי זה היה ברור".
את שמו שינה כשהתחיל לעבוד כשומר סף במועדונים בניו יורק בניינטיז. לעולם הקולנוע התגלגל ב־1995 כשכתב וביים סרט קצר שנקרא "Multi-Facial". הסרט, שעסק בקשייו של דיזל לקבל תפקידים בשל היותו חצי איטלקי וחצי שחור, הוקרן בפסטיבל קאן ומשך את תשומת ליבו של סטיבן שפילברג, שליהק אותו לתפקיד משנה ב"להציל את טוראי ראיין". משם נפתחה בפני דיזל הדרך לתפקידים בולטים נוספים (בין השאר בסרטים "חדר לחץ" ו"פיץ' בלאק") ולתפקיד הראשי ב"מהיר ועצבני".
ההזדמנות המחודשת שקיבל ב־2009 אולי לא גרמה לאגו של דיזל להצטמק, אבל ניכר שחשוב לו להצטייר כאחד שנמצא עם רגליים על הקרקע, והוא מקפיד להבהיר בכל הזדמנות עד כמה הוא קשוב למעריציו. עמוד הפייסבוק שלו מתהדר בלא פחות מ־42 מיליון(!) "לייקים" (כנראה הוא בכל זאת עושה משהו נכון), והוא נוהג להתייעץ עם הגולשים על בסיס קבוע ולבקש מהם פידבק. "כשפתחתי את עמוד הפייסבוק שלי", אמר לאחרונה ל"אנטרטיינמנט וויקלי", "הבנאדם היחיד שהיו לו יותר ממיליון 'לייקים' היה ברק אובאמה. אבל ברגע שהתחלתי לדבר עם המעריצים, הדף שלי הפך במהירות לדף הכי פופולרי בעולם - גדול יותר מזה של 'קוקה קולה'. והכל בגלל שאמרתי: 'אהלן חבר'ה, אני אוהב אתכם'. תארו לעצמכם מה היה קורה אם היתה מדיה חברתית בשנות החמישים. בטח היו מפיקים סרטי המשך ל'מרד הנעורים' ול'חלף עם הרוח'. אין ספק שהוליווד היתה מקום אחר לחלוטין אם לקלארק גייבל היה דף פייסבוק עם 40 מיליון 'לייקים'".
העובדה שדיזל ממעט להיראות בציבור עם בת זוג, בשילוב חיבתו הגדולה למחזות זמר - אחת הפנטזיות הגדולות שלו היא לככב בגירסה חדשה של "ברנשים וחתיכות" - הובילו לשמועות לא מעטות בדבר מיניותו. דיזל טען כי אינו הומוסקסואל, וכי הוא נוהג לצאת עם בחורות בעיקר באירופה כדי להימנע מאימת הפפראצי, אבל הרכילאים החטטנים לא השתכנעו. גם הפיכתו לאב ב־2008 (עם הדוגמנית פאלומה חימנז) לא הצליחה להשתיק את הקולות או למנוע את הפיכתו לאייקון של הקהילה הגאה. "מי שאומר את הדברים האלה לא יודע על מה הוא מדבר", התייחס לנושא ב־2006, ומייד הוסיף בענווה אופיינית: "אני חי את החיים שלי על פי קוד השתיקה של שחקנים דוגמת האריסון פורד, אל פצ'ינו, רוברט דה נירו ומרלון ברנדו".
לעומת זאת, דיזל בהחלט שמח לספר על האופן שבו שינתה האבהות את ההסתכלות שלו על החיים ועל המקצוע שבחר לעצמו. "השתניתי לחלוטין", הוא אומר, ולרגע נראה שהוא עומד להתחיל לדמוע. "אני ניגש לתפקידים אחרת, התגובות שלי השתנו, וזה השפיע על המשחק שלי. גם הדמות של דום הפכה לרגישה יותר. נחשפים רבדים עדינים יותר שלה".
בכל הקשור לעתידו המקצועי, נראה שדיזל יכול להיות רגוע. הוא אמנם לא קיבל עדיין את ההזדמנות להגשים את שאיפותיו האמנותיות, אבל שנות היובש שלו בהוליווד נמצאות מאחוריו, וסידרת "מהיר ועצבני" אמורה לדאוג לכך שלא יהיה מובטל בשנים הקרובות. "יש לנו כבר תוכניות לפרק העשירי!" הוא אומר בהתלהבות כשנשאל עד מתי הוא מתכוון להמשיך לחרוך את האספלט בתור דומיניק טורטו. "החלק הבא יפתח טרילוגיה חדשה. יש לנו כבר את המבנה ואת הכיוון, ואנחנו נמשיך לעשות את הדבר שלנו, עד שהמעריצים יגידו לנו אחרת".
צילומי החלק השביעי, שאמור לקחת את החבורה למזרח התיכון, יחלו כבר בשבועות הקרובים (הפעם ללא ג'סטין לין, שהחליט לפרוש בשיא), ויציאת הסרט מתוכננת לקיץ הבא. עוד לפני כן נוכל לצפות בדיזל מקים לתחייה את רידיק - דמות נוספת מהעבר שלו, שעמדה במרכזם של פנטזיית המדע בדיוני "פיץ' בלאק" (2000) וסרט ההמשך הכושל כלכלית "מסעותיו של רידיק" (2004). "כבר כמעט עשר שנים שאנחנו מנסים לחזור לדמות של רידיק", אומר דיזל, "אבל בגלל ההתעקשות שלנו שהסרט יהיה מוגבל לצפייה מגיל 17 לא הצלחנו לקבל את התקציב שרצינו, בימינו האולפנים חושבים שזה לא משתלם כלכלית. אז כדי שזה יהיה מד"ב אפל ואלים, כמו שהמעריצים דורשים, היינו צריכים ללכת בדרך עצמאית יותר".
ומה אחר כך? ובכן, אם הכל ימשיך ללכת לפי התוכנית, ובהנחה שדיזל יקפיד לא לשוב ולשים לעצמו רגליים, אולי עוד נזכה לראות אותו רוכב על פיל בהרי האלפים, במסגרת פרויקט החלומות שלו "חניבעל" (שכבר הספיק גם הוא, איך לא, להפוך לטרילוגיה). "אני עובד על הפרויקט הזה כבר עשר שנים", אמר לאחרונה, "אבל עכשיו סוף סוף מסתכלים עלי אחרת כשאני מדבר עליו. הפכתי ל'בחור שחושב בגדול', ל'בחור שעושה טרילוגיות'. זה סוריאליסטי, אבל החלום עוד עשוי להתגשם".
ראו הוזהרתם.
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו