בירדן יש על שמו כיכר, בתוניס ובמרוקו דמותו מופיעה על בול ובמערב הוא הפך לסמל לאומללות הפלסטינים בעזה. אלא שדוח רשמי של ממשלת ישראל שפורסם היום קובע סופית: לא רק שצה"ל לא ירה בילד מוחמד א-דורה – הוא כלל לא מת ובספק אם נפגע.
ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל היום (ראשון) את דוח ועדת הבדיקה הממשלתית בנושא הדיווח של פראנס 2 על פרשת מוחמד א-דורה, תוצאותיו והשלכותיו. את הדוח הגיש השר ליחסים בינלאומיים, אסטרטגיה ומודיעין, השר יובל שטייניץ, בנוכחות מנכ"ל המשרד ליחסים בינלאומיים ואסטרטגיה יוסי קופרווסר.
הוועדה הוקמה לפני תשעה חודשים בידי השר משה יעלון, אז השר לנושאים אסטרטגיים. מטרת הוועדה הייתה לבדוק את האירוע לנוכח הנזק המתמשך שנגרם לישראל בגינו, ולגבש את עמדתה של ממשלת ישראל בנוגע אליו.
נתניהו אמר כי "ההתמקדות במקרה הזה חשובה, זה הוציא את דיבתה של ישראל. זוהי דוגמה למסע הדה-לגיטימציה השקרי שאנחנו חווים כל הזמן, נגד ישראל. יש רק דרך אחת להילחם עם השקר והיא דרך האמת, בפני השקר רק האמת תעמוד". השר שטייניץ אמר כי "זו עלילת דם נגד מדינת ישראל בנוסף לעלילות דם אחרות כמו בג'נין. הכתבה בטלוויזיה הצרפתית הייתה מופרכת".
הדיווח גרם נזק רב למעמדה הבינ"ל של ישראל
הפרשה החלה ב-30 בספטמבר 2000, בדיווח של תחנת הטלוויזיה הציבורית של צרפת, פראנס 2. הדיווח הציג תקרית בה, לטענת תחנת הטלויזיה, נהרג הילד הפלסטיני מחמד א-דורה על ידי אש שכוונה אליו ואל אביו ממוצב ישראלי. התקשורת הבינלאומית מיהרה להפיץ את הדיווח ברחבי העולם, וחזרה על טענותיו. דיווח שגרם לנזק רב למעמדה הבינלאומי של ישראל ותירוץ לפלשתינים להצדיק פעולות טרור מצדם.
הוועדה קבעה כי לטענות ולהאשמות המרכזיות של הדיווח של פראנס 2 אין בסיס במידע שהיה בידי התחנה. בניגוד לטענת הדיווח כי הילד נהרג, בדיקת סרט הצילום הגולמי על ידי הוועדה מלמדת כי בסוף סרט הצילום, בקטע שלא שודר, הילד נראה חי.
מהבדיקה עולה כי לא קיימות הוכחות לכך שג'מאל או הילד נפגעו כפי שנטען בדיווח, והסרט אף איננו מראה כי ג'מאל נפגע באורח קשה. לעומת זאת, ישנם סימנים רבים המראים כי השניים כלל לא נפגעו על ידי כדורים.
הבדיקה מלמדת כי קיים ספק רב באשר לאפשרות שחורי הקליעים בקרבת השניים נגרמו על ידי אש שהגיעה ממוצב צה"ל, כפי שנרמז בדיווח. הדיווח נערך וסופר באופן שיצר את הרושם המטעה, כי קיימות הוכחות המאששות את הטענות שהוצגו בו. עוד מצא הדוח, כי מאז פרסום הפרשה התגלו סתירות רבות וחוסר עקביות בדיווח על אירוע א-דורה, כפי שסופר על ידי התחנה, וסימני שאלה רבים קיימים לגבי כמעט כל היבט בדיווח זה.
הצהרותיו של הכתב מאופיינות בסתירות ודברי כזב
הדיווח התבסס לחלוטין על הכתב המקומי של התחנה, ללא כל סימוכין נוספים, וזאת על אף שבמקום נוכחו נציגים של כלי תקשורת רבים. הצהרותיו של הכתב במשך השנים ביחס לפרשה מאופיינות בסתירות ודברי כזב.
בדוח נכתב כי "פרשת א-דורה ממחישה את הצורך שאמצעי התקשורת יישמו את הסטנדרטים המקצועיים והאתיים הקפדניים ביותר כאשר הם מסקרים סכסוכים אסימטריים. במיוחד חיוני שאמצעי תקשורת בינלאומיים יבצעו הערכה ביקורתית של המידע המסופק להם על ידי כתבים מקומיים, בפרט באזורים בהם תועדו ניסיונות חוזרים ונשנים לביים או לעוות מידע תקשורתי".
"בניגוד לטענת הדיווח כי הילד נהרג, בדיקת סרט הצילום הגולמי על ידי הוועדה מלמדת כי בסוף סרט הצילום, בקטע שלא שודר, הילד נראה חי. מהבדיקה עולה כי לא קיימות הוכחות לכך שג'מאל או הילד נפגעו כפי שנטען בדיווח, והסרט אף איננו מראה כי ג'מאל נפגע באורח קשה. לעומת זאת, ישנם סימנים רבים המראים כי השניים כלל לא נפגעו על ידי כדורים".
עוד מציג הדוח, כי הדוחות הרפואיים והפתולוגיים מבית חולים שיפא בעזה ומבית חולים המלך חוסיין בירדן, אליו הועבר ג'מאל, מלאים בסתירות והצהרות שאינן תואמות או שהינן בלתי סבירות בעליל מנקודת מבט רפואית. סביר מאוד שחלק מהפציעות והצלקות שהציג ג'מאל ככאלה שנגרמו במהלך התקרית, נגרמו למעשה כתוצאה מתקיפה שחווה ג'מאל ב-1992 על ידי פלשתינים חמושים בסכינים ובגרזנים, ומהניתוחים שעבר כתוצאה מכך בבית חולים ישראלי ב-1994, כדי לטפל בפציעותיו. הכדורים מהתקרית מעולם לא התגלו; לא על ידי העיתונאים שנכחו באירוע, המשטרה הפלשתינית או הרופאים מבתי החולים שיפא והמלך חוסיין שניתחו את ג'מאל והילד.
הדי הפרשה נשמעים בכל מבצע אליו יוצאת ישראל
ד"ר יהודה דוד, הרופא שהוביל בצרפת את התביעה נגד הרשת הצרפתית ואחרי הניצחון שם נפתחה למעשה ועדת החקירה הממשלתית בישראל, אמר כי הוא מרוצה מאוד מההכרה הממשלתית וכי כעת הוא מקווה שהשב"כ ימצא את הילד א-דורה החי ויעביר אותו לישראל כדי לתקן במעט את הנזק התדמיתי בפרשה.
בסיכומו של הדוח נכתב כי יותר מ-12 שנים לאחר שידורו המקורי של דיווח א-דורה, עדיין קיים הצורך לתקן ולהבהיר באופן פומבי את סיפורה של פראנס 2, כצעד ראשון לקראת מיתון ההשפעות ההרסניות של הדיווח. ברמה כללית יותר, פרשת א-דורה צריכה לשמש קריאת השכמה לקהילה העיתונאית המסקרת את הזירה הישראלית-ערבית. כמעט בכל סבב לחימה רציני מאז הפרשה, החל במבצע "חומת מגן" ב-2002, מלחמת לבנון השנייה ב-2006, מבצע "עופרת יצוקה" (2008-2009) ומבצע "עמוד ענן" (2012) וכלה בפרשת ספינת המאווי מרמרה (2010), נשמעו הדיה של פרשת א-דורה בבירור בצורת טענות חסרות בסיס מצד התקשורת המערבית לגבי התקפות ישראליות מכוונות נגד אזרחים ובמיוחד נגד ילדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו