ארי פולמן: "עברתי גיהינום בשביל הסרט"

"למרבה הצער, המועמדות לאוסקר לא שינתה את החיים שלי. טסתי לאוסקר במחלקה ראשונה וכבר בחזרה ישבתי במחלקת תיירים, במושב ליד השירותים כשאני מָחוץ בין שני אנשים שמנים. אני עדיין הולך לעבודה כל יום ונאבק לגייס כספים לפרויקטים שלי כאילו כלום לא קרה. המועמדות לאוסקר וכל החוויה ההיא היו כמו מצמוץ מהיר". 

כך אמר הבמאי ארי פולמן רגע לאחר שסרטו החדש "כנס העתידנים" הוקרן בפסטיבל קאן בסוף השבוע. מאות עיתונאים ומבקרי קולנוע מרחבי העולם הגיעו לצפות ב"כנס העתידנים" המסקרן, סרט שמשלב אנימציה עם כוכבים הוליוודיים דוגמת רובין רייט ("הנסיכה הקסומה"), הארווי קייטל ("כלבי אשמורת"), ג'ון האם ("מד מן") ודני יוסטון. עלילת הסרט מתמקדת ברובין רייט, שמגלמת בסרט את עצמה, שחקנית הוליוודית בת 44, שפיספסה את ההזדמנויות שניתנו לה להיות כוכבת על. מנהל האולפנים בהוליווד (יוסטון) מציע לה למכור את גופה ואת הבעות פניה לטובת טכנולוגיית מחשבים חדשה שתשלב אותה בסרטים עתידיים ותשאיר אותה צעירה. 

בהמשך מבצעת העלילה קפיצה של 20 שנה קדימה ומגיעה אל עולם (מאויר) שבו אנשים רוכשים משקאות וקפסולות המאפשרים להם לעטות על עצמם זהויות אחרות ובראשן של ידוענים. התוצאה צבעונית ועמוסת טוויסטים עם ביקורת על תעשיית הקולנוע, תרבות הסלבריטאים והרצון התמידי של האדם להיות מי שהוא לא ובעיקר להישאר צעיר. 

"הסרט מבוסס על הספר 'The Futurological Congress' מאת סטניסלב לם שקראתי בגיל 16", מספר פולמן (50) שהיה מועמד לאוסקר לפני כחמש שנים על סרטו "ואלס עם באשיר". "כילד הייתי חובב מדע בדיוני וקראתי כל דבר שתורגם לעברית. כשהייתי סטודנט לקולנוע קראתי את הספר שוב והיה ברור לי שאני רוצה לעשות עם זה משהו ולא ידעתי מה. אחרי שהגעתי לאוסקר ידעתי שאני רוצה לחזור לספר הזה".

מתי רובין רייט הצטרפה לפרויקט?

"למען האמת, כשכתבתי את מבנה העלילה היתה לי בראש שחקנית אחרת, אבל באחד האירועים בלוס אנג'לס שבהם קיבלתי פרס על 'באשיר', היא ישבה בשולחן מולי. הסתכלתי עליה והיא היתה כל כך יפה, פגיעה ועצובה - בדיוק כמו שדמיינתי את השחקנית בסצנה הפותחת שבה הסוכן שלה מבשר לה שהקריירה שלה גמורה. באותו הרגע שלחתי הודעת טקסט לצוות המאיירים שלי בארץ וביקשתי מהם לאייר את רובין על סמך תמונה שהם מצאו באינטרנט. למחרת כבר הייתי אצלה עם האיור וסיפרתי לה על הסרט. היא אמרה לי: 'אני לא יודעת הרבה על הסרט אבל אשמח ללכת איתך לאן שתיקח אותי'. 

"בסופו של דבר זה היה מסע ארוך מאוד שארך ארבע שנים ארוכות שהתפרשו על פני אולפנים בארה"ב, בישראל, בהודו, בפיליפינים, בגרמניה ובהולנד, כשניסינו לייצר שפת אנימציה שלא תחזור על 'באשיר' והלכנו למקומות קלאסיים מתקופות 'פופאי' ו'בטי־בו', כשהכל נעשה בעבודת יד. זה היה כמו גיהינום".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו