צירוף מקרים מעניין, במהלכו של שבוע סוער שבו הושתו על הציבור גזירות כלכליות קשות, הוענק ביום חמישי פרס מוסקוביץ' לציונות ליגאל כהן־אורגד, מי שכיהן כשר אוצר באחת התקופות הקשות שידעה מדינת ישראל.
כהן־אורגד פעל כחבר בכנסת בשנים 1988-1977, וכשר אוצר הביא לבלימת האינפלציה המשתוללת בתקופת ממשלת יצחק שמיר. אם כן, לא מפתיע שאת הדרמה של השבוע האחרון הוא לוקח בפרופורציות.
"גזירות זה לא נחמד", פותח כהן־אורגד, "זה כואב, אבל לא מדובר בקטסטרופה. יש לנו כלכלה מצוינת. יש כלכלות במערב שנמצאות בקריסה - באירופה שיעור האבטלה הוא 15 אחוזים, בספרד כמעט 30 אחוזים, כך שהמצב פה סביר.
"אנחנו חיים במדינה שרמת החיים בה עולה, כל מי שרוצה לעבוד יכול למצוא עבודה. לפני שבועיים התקיים באריאל יריד תעסוקה, שבו השתתפו 46 חברות וארגונים, מהשב"ס שחיפש קצינים ועד חברות ביו־טכנולוגיה ומשרדי מהנדסים. בניגוד למצבן של חלק מכלכלות העולם המערבי, מצבנו הוא טוב".
אז איך בכל זאת מסביר שר האוצר לשעבר את הגירעון החמור שבו נמצאת כלכלת ישראל? "כשאוכלים יותר מדי בשבת - צריך לעשות דיאטה ביום ראשון", הוא אומר.
"אצלנו, כמו בהרבה דמוקרטיות בעולם, הציבור מושפע מההתנהלות של הממשלה. הציבור נהנה מאוד כאשר הממשלה מאכילה אותו בתפריט עשיר בבשר ובחלבונים, ואחרי זה הוא צריך לשלם את המחיר הקלורי".
לכהן־אורגד יש בטן מלאה על המחאה החברתית של קיץ 2011. "נכון ששכר הדירה גבוה מאוד בתל אביב", הוא מדגיש, "אבל בחדרה ובנתניה הוא נמוך באופן משמעותי".
כהן־אורגד טוען שההיענות של הממשלה ללחץ הציבורי בתקופת מחאת האוהלים הזיקה יותר משהועילה. "הממשלה שיחררה את הרסן בגדול; בגני הילדים; בהסכמי השכר; בהורדת המסים. הממשלה נכנעה גם בגלל שיתוף פעולה חזק מאוד מצידה של התקשורת, שהסבירה כמה החבר'ה של המחאה מסכנים".
"הכנסנו מימד של תחרות"
לדברי כהן־אורגד, אין מנוס מקיצוצים כואבים. "כשנכנסתי לתפקיד, שררה קטסטרופה. הגירעון באחוזים היה גדול יותר. תמיד יכול להיות גרוע יותר", הוא אומר.
לפיד אמר שעכשיו יהיה קשה ובעוד שנתיים נרגיש שיפור, אתה מסכים איתו?
"הגירעון אמנם יירד בשלושה־ארבעה אחוזים, אבל גם בעוד שנתיים יהיו מסים, יהיה קשה לגמור את החודש וניסע לחו"ל רק פעם בשנתיים, כשנצליח לחסוך מספיק. לריקי כהן עדיין יהיה קשה לגמור את החודש, כמו שלאבא שלה היה קשה לגמור את החודש".
כמי ששימש בין היתר יושב ראש מועצת המנהלים של חברת "איתם", וכן כיהן כממלא מקום של יו"ר דירקטוריון בנק לאומי, הוא מכיר היטב את סוגיית הטייקונים והשלכותיה על הציבור.
"קיים חוסר רגישות אצל חלק מהאנשים מהמאיון העליון, אלמנטים מיותרים של 'שואו אוף'. זאת לא ה־בעיה של הכלכלה הישראלית, אבל זה מסביר את הכעס הציבורי".
כהן־אורגד היה במשך שנים רבות חבר בתנועת החרות, ואף שימש יו"ר המועצה הכלכלית של התנועה. בשנת 1973 הקים את החוג לאיחוד הליכוד, ובבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 נבחר לראשונה לחבר כנסת. אחת הסיבות להענקת פרס מוסקוביץ' למדינאי לשעבר נעוצה בעבודתו כיו"ר הוועד הפועל של המכללה האקדמית יהודה ושומרון, וכהונתו בהמשך כנגיד אוניברסיטת אריאל.
כהן־אורגד נחשב לאחד ממובילי המאבק להכרה במכללת אריאל כמוסד אוניברסיטאי, מאבק שקיבל תהודה ציבורית עם טענות מצד גורמי שמאל כי אין מקום לאוניברסיטה מעבר לתחומי הקו הירוק, וכי הדבר יסב נזק לישראל בעולם.
בשיקולי הענקת הפרס לכהן־אורגד נכתב כי "במשך 28 שנים הוביל לקידומה של מכללה אזורית קטנה בשומרון והביא להכרה בה כאוניברסיטת המחקר השמינית בישראל".
עוד הוא טוען שהכרה זאת היתה לתועלת המדינה. "כשהתחלנו את הפעילות באריאל, המציאות בשטח היתה שישראלים שלמדו בבית הספר להנדסאים, נסעו לארה"ב כדי להמשיך ללמוד עד להשגת תואר מהנדס חשמל ואלקטרוניקה. היה מחסור במקומות להשכלה גבוהה, כך שעם ישראל הרוויח מקיומנו. נתנו את האפשרות לשורה ארוכה של אנשים משכבות שונות ליהנות מהשכלה גבוהה, שקודם לכן היתה מנועה מהם", הוא אומר בגאווה.
יש שסברו כי המכללה עושה נזק תדמיתי בעולם.
"'הנזק' היחיד הוא שיהיה יותר קשה לפנות את אריאל. אלו שמתלוננים על קיומה של אריאל היו מתלוננים על קיומה עם אוניברסיטה ובלעדיה. אין בכך נזק מדיני. להפך, יש יתרונות בקשרי מדע שמפתחים עם שורה ארוכה של מדינות. אני מעז לומר שלמרות שאנחנו בתחילת הדרך, הכנסנו מימד של תחרות בתחום השכלה הגבוהה, מה שלעולם לא יכול להזיק".
* * *
הפרס שבו זכה כהן־אורגד נועד לעודד ציונות. לדבריו, גם בימים טרופים אלה יש עדיין צורך מהותי בעידוד המפעל הציוני. "כל עוד לא נהיה במצב שבו רוב העם היהודי גר כאן וחי כאן, וכל עוד ישראל לא תבסס את מעמדה כמדינה ששאלת קיומה אינה מוטלת בספק, המאמץ הציוני צריך להימשך", הוא קובע.
כהן־אורגד מוסיף ואומר ש"צריך להעמיק את החינוך הציוני. הצעדים שעשה גדעון סער כשר חינוך היו צעדים נכונים - אנחנו באוניברסיטה מחייבים כל סטודנט לקחת קורס בנושא ציונות או יהדות.
"בנוסף, בכל מעבדה וכיתה תלוי דגל ישראל, וזה לא פוגע ברמת ההישגים בכימיה ובפיזיקה. צריך להעמיק את החינוך הציוני, את המודעות להיסטוריה היהודית. יש סיבות להיות גאים בעצמנו, יש סיבות לפתח את המורשת. חיים ויצמן אמר שלא מוכרחים להיות מטורפים כדי להיות ציונים, אבל זה מאוד עוזר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
