מתי בפעם האחרונה התחבקת?
"אני מתחבק כל 10 דקות בערך, והקורונה לא הצליחה לעצור אותי. הכפלתי ושילשתי את כמות ההחיבוקים למשפחה הקרובה שהיתה בסביבה, ואחרי תקופת מבוכה קצרה מאוד של שבועיים-שלושה חזרתי להתחבק חופשי. אני חושב שחיבוקים זה צורך אנושי בסיסי, כמו נשימה, אכילה ושתייה".
מתי בפעם האחרונה הופעת?
"אני מופיע כל הזמן. היום יש לי הופעה והופעתי גם בקורונה, הופעות קטנות של 20-15 איש. הלכתי עם גיטרה לכל מקום שרצו אותי והרגשתי נפלא, לא היו לי היסוסים ולא לבטים. הרגשתי שאנשים נתנו הרבה כבוד והתגעגעו מאוד למוזיקה ולהופעות, והרגשתי המון אהבה. היתה אפשרות להראות אהבה מקרוב, לדבר, לשאול שאלות, לבקש שירים שהם דווקא לא מהמוכרים שאני מופיע איתם לפני 300 או 1,000 איש. אנשים ביקשו שירים שהם אוהבים וזה הזכיר לי את עצמי בגיל 16, מנגן בחצר בית הוריי, ומאוד אהבתי את זה.
"בקורונה הרבה אמנויות חטפו סטירת לחי מצלצלת. היתה תחושה בכל העולם, כללית וכלכלית, שאמנות היא לא הדבר הכי חשוב. בישראל ניהלו דיונים יוקדים על כל חנות רחוב, ועל האמנות כאילו ויתרו, אמרו 'אפשר בלי, אנשים יסתדרו'. אבל זה לא נכון לא רק לגבי האמנים, אלא גם לגבי האנשים, בני האדם. מביאים חיסונים, ומה לגבי הנפש של האנשים? היא לא פצועה ומפוחדת? אנשים מסתובבים ומפחדים מעצמם, מהעולם. מפחדים למות, לאבד קרובים. תן להם תרופות כמו מוזיקה או קולנוע, אבל זו היתה מדיניות כללית להשטיח את השיח.
"עכשיו חוזרים להופעות גדולות, יש זאפות, וזה מרגש. אני מסרב לפחד מהשאלה אם הקורונה עוד תחזור, כי אני יודע שאין לנו שליטה על הדברים, ובתוך זה אני משוכנע שלי יש שליטה על הכל. זו הקונטרול פריקיות שבי, אבל הרי אני לא באמת שולט בכלום. אני מאמין מאוד ב'מה שאתה שולח לעולם חוזר אליך', ושאם תיתן אהבה, תקבל אהבה. אני לא מאמין באלוהים, אם יש אלוהים - אלה הביטלס".
מתי בפעם האחרונה צפית בריאליטי מוזיקלי?
"אני שונא ריאליטי מוזיקליים, לא מתחבר לזה בכלל. אני חושב שהריאליטי האלה הם יותר על טלוויזיה ופחות על מוזיקה, ואני רוצה את המוזיקה שלי טהורה יותר. אני מתקשה מאוד לדרג ולהיות במקום שבו אתה צריך לקבוע מי הולך ומי בא. זה אכזרי, איך אתה יכול לדרג בין תפוזים לבננות? כל אחד הוא אחר ומביא משהו מעולמו, וזה שכולם עושים את זה עם צלילים ומילים, לא אומר שאפשר להשוות ביניהם. מי שאוהב את זה וצורך את זה, זה נפלא, אבל איך אני יכול לתת ביקורת על משהו שמישהו כתב בדם ליבו?
"כל מקום שבו אתה צריך לשחק משחק טלוויזיוני, לספר סיפור חיים כשהכל מצולם ולהתייחס למצלמה, אני לא מתחבר אליו. היו הצעות כאלה, והן אף פעם לא התממשו ואף פעם לא הבעתי התלהבות. אני משתדל לעשות דברים שאני אוהב ורוצה ליהנות בחיי, אז אעשה את זה בשביל מה? כסף? אני אעשה כסף. אני חרוץ ולא אכפת לי להופיע ארבע פעמים ביום, ולא לשבת על כיסא מסתובב ולומר למתמודד שהוא מ־ד־ה־י־ם".
מתי בפעם האחרונה הצחקת מישהו?
"אני משתדל להצחיק כל הזמן. הומור הוא אחד מהדברים הכי מוצלחים שיש בחיינו, ולהסתכל על הדברים בעיניים של הומור זה כמעט כורח. אני משתדל להצחיק את המשפחה, ואני מצליח, אני חושב. גם בהופעות, השירים מלאי עצב ויגון ונושאים מחשבות מהורהרות, אז ביניהם אני משתדל להיות יותר קליל ומצחיק. יש בי נהר ענקי שזו המוזיקה, וזה נהר שתלטן בצורה בלתי רגילה. אני מניח שיכולתי לעשות דברים מקצועיים שקשורים להומור, אבל אף פעם לא מצאתי בכך צורך. יש אנשים שיודעים לעשות את זה נפלא, דני סנדרסון אהוב ליבי כותב שירים מצחיקים ושירי נונסנס והוא גאון מופלא בעיניי, וגם אלון אולארצ'יק, אבל אני ממעט לכתוב שירים מצחיקים. לא יודע למה זה לא יוצא, אני כנראה רגשן מדי".
מתי בפעם האחרונה התגעגעת למישהו?
"לפני כחודש צילמתי עם האחיות שלי ל'כאן' סרט על יואב אחי, שנפטר כחייל לפני המון שנים, כשהיה בן 21. זה היה לתוכנית על שירי זיכרון, והם הוציאו מאקו"ם את רשימת שירי הזיכרון לדורותיהם. זה ז'אנר עצום, ושני שירים שלי מופיעים ברשימה, 'מכתב קטן' ו'מחר הוא יחזור'. הצטלמנו על קברו, דיברנו עליו והיה געגוע גדול. ביומיום אני לא חושב עליו הרבה, הוא נמצא שם, אבל זה זיכרון רדום. הזמן גורם לך לשמור עליו כקפסולה יותר מוגנת, וכשזה נפרץ, בימי הולדת ובימי זיכרון, זה צורב. הייתי בן 27 כשהוא נפטר וזה שינה את חיי לחלוטין, הבנתי שיש לי זמן קצוב ואני צריך ליהנות מהכל ולהיות כמה שיותר משמעותי שאני יכול בעולם. להיות נדיב ולעשות טוב".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"אני בכיין גדול שבוכה בשירים, בסרטים, בפרסומות. אני בכיין שאין כדוגמתו. אתמול דיברנו על השיר 'מגדלור', כי בת אחותי נזכרה בו כשיר שלמדה בשיעור ספרות והוא נצרב בה כטראומה. זה שיר על מישהי שאהובה הלך ולא חזר והלב שלה הפך לפחם. כשדיברנו ושרנו את השיר הזה מייד זלגו לי דמעות, כי זה שיר מילדותי, שאמי היתה שרה".
מתי בפעם האחרונה כתבת שיר?
"כל הזמן. אני כותב יומן חיים באמצעות שירים, ורק חלק קטן מאוד מהם מגיע לציבור. חלק נשארים אצלי, כי זה מה שחוויתי באותו רגע. מתוך 100 שכתבתי בשנה האחרונה רק עשרה מגיעים לאלבום הבא, היתר נשארים במגירה. לפעמים אני חוזר אליהם, אבל רובם זנוחים בארונות הקלסרים, ואני גם נותן לאחרים שירים שלי.
"חלק מהשירים לא ממריאים, אלא מתעדים. זה כמו לצלם תמונות - צילמת 100 תמונות ואולי חמש מתוכן מתארות מדהים את המסע. את האחרות אתה מניח בענן.
"יש משהו שאני לא מצליח להבין ולעכל, והוא שאנשים מתייחסים לשירים שלי כמו שאני מתייחס לשירים של האמנים הגדולים שאני אוהב. לא הצלחתי לעבור, אולי לשמחתי, את השלב של הילד ההוא ברחובות שיושב וחולם להיות זמר ולפגוש את דני סנדרסון. בעבר כבר אירחתי את דני במופע שלי, ואני עדיין מתרגש מזה, כי הוא דני סנדרסון, או כשאני רואה את השם 'מתי כספי' מופיע בנייד שלי, כי אני כותב לו עכשיו מילים לאלבום, וקופץ לי הלב. הלוואי שזה לא ייעלם ולנצח אתרגש מזה".
מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?
"אני אוהב מאוד את המשפחה שלי, המצומצמת והמורחבת, ומקפיד מאוד לבלות כמה שיותר עם אילאיל אשתי ועם הילדים נעמה ואלון. הילדים אוהבים לבלות איתי. נעמה התחילה לנגן והיא כותבת סיפורים, אז אני משמש לה מנטור ועורך את הסיפורים שלה, ואלון אוהב כדורגל, אז איתו אני משחק כדורגל וגם שחמט. אני נהנה לשחק איתו, הוא התגלה ככישרון גדול בעניין הזה. הייתי רוצה עוד ילדים, אבל אילאיל פחות רוצה, נראה מה יהיה. אני גם אבא שמטפל ומחתל, אבא במשרה מלאה שאוהב להיות אבא.
"מנישואיי הראשונים יש לי שלוש בנות, רז שגרה בנס ציונה עם אמא שלה, גל שחיה בשבדיה ורוני שחיה בניו יורק. רז, שהיא בעלת צרכים מיוחדים, התקבלה עכשיו למחקר במכון ויצמן - ואין לתאר את הגאווה. היא מצליחה מאוד וגורמת לי לבכות, כי היא נותנת תקווה לכל כך הרבה אנשים. היא חזקה ועקשנית, זה האופי שלה, ואני מקבל טלפונים מאנשים ששמעו עליה ויש להם ילדים כמוה, ומבינים שיש לאן לשאוף. עם גל ורוני שמרתי על קשר הדוק בקורונה באמצעות זומים וסקייפ. יש לי שלושה נכדים בשבדיה שראיתי רק דרך המסך בשנה הזו, וברגע שיהיה אפשר אנחנו נטוס לשבדיה".
מתי בפעם האחרונה עשית שיחת נפש?
"אני נוהג לעשות שיחות נפש עם אילאיל כל הזמן, אנחנו עובדים חזק מאוד על הזוגיות שלנו. יש לפול מקרטני שיר שבו הוא שר 'אחרי שמתחתנים זה לא עובד, אם אתה לא עובד על זה', אז אנחנו עובדים על זה, חולקים ומדברים כל הזמן. אומרים מה נעים ומה לא, מה נוח ומה לא נוח, איפה אפשר לשנות ולשפר. אילאיל, מעבר לאהבת חיי, היא החברה הכי טובה שלי. זה הסוד שלנו. אין לי חברים שאני נוסע לדבר איתם שיחת נפש, כשאני בזוגיות אז בת הזוג שלי היא גם החברה הכי טובה שלי ואני רוצה שבת הזוג שלי תהיה גם המאהבת שלי, גם תשוקתי וגם שיחת הנפש שלי. זכיתי בלוטו עם אילאיל, נפגשנו לפני 16 שנים, כשהייתי באמצע שנות ה־40 שלי, וכבר לא חשבתי שיהיה פרק ב'".
מתי בפעם האחרונה בישלת?
"בליל הסדר. אירחנו 40 איש, אנחנו שבט אחים ואחיות, ואני בישלתי הכל. אני אוהב תבשילי קדירה, שלוקח להם הרבה זמן להתבשל על האש. אילאיל אשתי יודעת שכשאני במטבח לקראת אירוע כזה, לא מפריעים לי".
מתי בפעם האחרונה קיבלת הצעה שקשה לסרב לה?
"קיבלתי הצעות לקחת שיר ולעשות ממנו קמפיין. דרך שיר אני לא אגיד לא, כי השיר מקבל ככה חיים, וכבר קרה שהשתמשו בשיר שלי לקמפיין, אבל להשתתף בקמפיין או לכתוב מילים חדשות לשיר לאבקת כביסה, את זה לא הייתי עושה, גם במחיר כספי יפה. זו הצעה שאסרב לה בשמחה. יש הבדל אם המוצר עושה כבוד לשיר או שהשיר עושה כבוד למוצר, שאם זה ככה, זו בעיה. זה משפיל את השיר. היה לי קשה מנשוא לצפות בשיר של עמיר בניון למפעל הפיס. זה עולם שאני לא אוהב ולא רוצה להיות בו, וכל עוד אני יכול להרשות לעצמי לא להיות בו - לא אהיה בו".
מתי בפעם האחרונה היית בסכנת חיים?
"באוגוסט האחרון. חזרתי מהופעה בחצר של בית, נסעתי על כביש 6 צפונה, ועובד מע"צ חשב שזה רעיון טוב להעמיד חץ זוהר ולפניו לשים מכונית נגד כיוון התנועה, באמצע הכביש, בלי פנסים. בשנייה האחרונה הספקתי לזוז הצידה, אבל כמעט התנגשתי בה וברכב שלי נפתחו כריות האוויר ונשבר לי האף. זה היה פחד אלוהים, עוד שני מילימטר שמאלה וכנראה שהיית שואלת מישהו אחר מתי בפעם האחרונה עלית לקברו של דני רובס. זה היה בשעת לילה, בקטע שמע"צ בדיוק סידרו בו את התאורה, ובכביש 6 אתה נוהג 120-100 קמ"ש".
מתי בפעם האחרונה כעסת על מישהו?
"אני כועס על המנהיגים שלנו. על טיפשות, יהירות, נרקיסיזם, עילגות, כל הדברים שאני רואה באנשים ששולטים בנו. אין צורך להזכיר שמות, יש המון כאלה. אנשים שלא ראויים למעמד של להיות ח"כ או שר. אני מקטר, אני מצביע, ודרך השירים שלי אני מנסה לקדם את דעותיי בעניין הדמוקרטי־ליברלי־פלורליסטי. שואלים אותי לפעמים 'למה אתה לא כותב שיר מחאה נגד המצב?', אבל אני חושב שהרבה יותר משמעותי לכתוב איך אתה חושב שהדברים צריכים להיות, איך אתה חושב שצריך להתייחס לאחר, למשל למיעוטים או לקהילת הלהט"ב".
מתי בפעם האחרונה נשבר לך הלב?
"כשמאיר בנאי מת. הוא היה חבר טוב, איש סבוך ומפותל, מתלבט מאוד, זמר וכותב נפלא ואיש עמוק ומלא נשמה, עם דעות מאוד שונות משלי ודרך חיים מאוד שונה משלי. אהבתי אותו אהבת נפש בתור אמן, עבדנו הרבה יחד, וכשהוא מת זה היה שברון לב. הוא השאיר לי בור".
מתי בפעם האחרונה התפרקת?
"אני לא מרשה לעצמי להתפרק לעולם, כי אז העולם יהיה פחות בהיר וממוקד. אני לא שותה, לא מעשן ומעולם לא השתמשתי באף סוג של סם. אני בן 63, בואכה 64, ולא איבדתי צליל בקול כי לא עישנתי אף פעם. אני לא רוצה לטשטש את העולם, אוהב את הצבעים שאני רואה ויש לי מספיק עניין במה שיש, לא צריך דברים אחרים. יש אנשים שמרגישים שהם צריכים לטשטש או להשיג זוויות נוספות על העולם, אני מרגיש שמצאתי מספיק זוויות ושעוד לא ראיתי את העולם מכולן".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה הופעת בטלוויזיה?
"אחרי האלבום הראשון שלי, 'מסגרות', הגעתי לתוכנית של מאיר שלו 'שעה טובה' ושרתי שם את 'דבר לא קרה'. הצילום המתוחכם היה שישבה מולי בחורה והסתכלה אלי, אני הסתכלתי לתוך עיניה והמצלמה הסתובבה סביבנו. התרגשתי אימים, הייתי בן 26 וכל המשפחה שלי התקבצה לראות אותי בטלוויזיה כאיש משמעותי. לפני זה הייתי נגן וליוויתי את שלמה ארצי ואחרים, אז ראו את קצה התלתל שלי. זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהתרגשתי בטלוויזיה, מאז כל הופעה שלי הרגשתי כאילו אני הולך לבקר חבר בבית שלו. אין לי התרגשות לפני הופעה. אני מאוד נהנה להופיע, אני נינוח ובטוח שלא משנה מה יהיה, גם אם אטעה או יקרה לי משהו מביך, אצא מזה בהומור, בחום, בצחוק ובשיר".
