בהנחה שהדיווחים על חבלה נכונים, ניתן להעריך כי הנזק שנגרם בו עשוי להיות משמעותי. מבצע סבוך כזה, שסיכון רב בצידו, לא מבוצע כלאחר יד, וגם לא במטרה להשיג פגיעה שולית בלבד. מאחר שנדרשת בו השקעה חריגה בהכנה ובביצוע, סביר שההישג הנדרש הוא, לכל הפחות, פגיעה קשה שתשלול ממנו יכולות לפרק זמן ארוך.

כך היה בשני מקרים קודמים שבהם נפגע המתקן בנתנז. הראשון במבצע שיוחס לשיתוף פעולה ישראלי־אמריקני, לפני כעשור, שבו גרם וירוס המחשב "סטאקסנט" לקריסת צנטריפוגות ומנע למשך כמה חודשים את העשרת האורניום, והשני בפיצוץ שהיה בשנה שעברה במפעל לייצור צנטריפוגות מתקדמות בנתנז, שניזוק קשות והוצא מכלל פעילות.

סביר שפרטי החבלה יתבררו בתוך זמן קצר. כוחות הביטחון האיראניים אמנם סגרו את האזור ונטען כי העניין מצוי בחקירה, אולם מדובר במתקן שעובדים בו אלפי אנשים וכל הנעשה בו מצולם ומפוקח 24/7 על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. ייתכן שגם לאיראן עצמה יהיה אינטרס לפרסם את הפרטים, אם תחליט להפנות אצבע מאשימה לעבר גורם כלשהו שאחראי לחבלה.

נמנעים מנטילת אחריות

פרסומים שונים ידעו לספר כי הפעולות האלה של המוסד (ואחרות, כמו חיסול של אנשי חמאס בתוניס ובמלזיה) בוצעו בידי שליחים. מדובר בשיטת פעולה יעילה ובטוחה יחסית. בהנחה שנשמר הריחוק המתבקש בין המפעילים (הישראלים) למבצעים (הזרים), גם אם מבצע נכשל והמבצעים נתפסים - קשה לקשור בינם לבין מי ששלח אותם.

אם אכן ישראל אחראית לחבלה במתקן ההעשרה, סביר שדיווח הועבר, כמקובל, לאמריקנים. בשבועות האחרונים גילה הממשל בוושינגטון מורת רוח גוברת לנוכח הפעלתנות הישראלית נגד איראן, בעיקר בזירה הימית. הדבר הוביל לסדרת הדלפות של מידע רגיש על כמה מהמבצעים לתקשורת האמריקנית, ככל הנראה במטרה לאותת לישראל כי ארה"ב אינה מעוניינת שישראל תפריע לה בניסיונותיה לפתוח דף חדש עם טהרן. לא ברור כיצד יגיב ממשל ביידן על החבלה הנוכחית, שמגיעה בעיתוי רגיש - כמה ימים לאחר חידוש השיחות בין איראן למעצמות. בנאומו אתמול, מייד לאחר שהגיע לביקור עבודה ראשון בישראל, נמנע שר ההגנה האמריקני החדש לויד אוסטין מכל התייחסות לסוגיה האיראנית, אולם אין ספק שהנושא עמד בראש סדר היום בשיחות הסגורות שקיים עם מקבילו, בני גנץ, ועם בכירים נוספים בממשלה ובמערכת הביטחון.

בשיחות האלה מבקשת ישראל, בראש ובראשונה, "ליישר קו" עם הממשל החדש בסוגיות המודיעיניות בכל הקשור לתוכנית הגרעין האיראנית. השלב הבא הוא ויכוח על פרטי ההסכם, כאשר בישראל מעוניינים שבהסכם החדש יוכנסו שינויים לעומת ההסכם המקורי שנחתם ב־2015. הדברים אמורים בעיקר במועד פקיעת ההסכם, וכן בסוגיות הקשורות בפיקוח הבינלאומי על תוכנית הגרעין האיראני ועל סוגיות שונות הקשורות במחקר ופיתוח בתחומי הגרעין.

איראן מתנגדת לכל שינוי בהסכם המקורי, ודורשת כי חזרה אליו תכלול גם הסרה מלאה וחסרת תנאים של הסנקציות האמריקניות שהוטלו עליה. בחודשים האחרונים אף נקטה טהרן שורה של צעדים מתריסים, והפרה בגלוי את ההסכם המקורי שהיא חתומה עליו. בין היתר צברה איראן כמות גדולה בהרבה מהמותר של אורניום מועשר לדרגה נמוכה של 4.5 אחוזים, ואף החלה להעשיר אורניום לרמה בינונית של 20 אחוזים. שלשום דיווחה איראן כי התקינה צנטריפוגות מתקדמות - שגם השימוש בהן נאסר עליה בהסכם - במתקן בנתנז, שנפגע אתמול.

לא סביר שהחבלה אתמול היתה תגובה מיידית להפרות האיראניות האלה, ובראשן הפעלת הצנטריפוגות המתקדמות. כאמור, מבצעים מהסוג הזה דורשים זמן והכנה מדוקדקת, וסביר שאם אכן מדובר בפעולה מכוונת כפי שנרמז אתמול בשלל כלי תקשורת, ואם אמנם מדובר בישראל ובמוסד, הכוונה היתה להעביר באמצעותה מסר כפול: הראשון פיזי - לגרום לחבלה ממשית שתעכב את תוכנית הגרעין האיראנית, והשני תודעתי - להוכיח שוב כי לא רק שאיראן חדורה ופגיעה, אלא גם לאותת לעולם שישראל תמשיך ותגן על האינטרסים החיוניים שלה בעצמה.

הזמן לערנות מודיעינית

זה מחייב את ישראל לערנות מודיעינית ומבצעית גבוהה, ובמקביל - להחליט כיצד היא מתכוונת להמשיך את המערכה המסלימה הזאת, שמסתבכת על רקע היחסים המקרטעים עם ממשל ביידן. כדי להבטיח שלפחות בצד הישראלי ההתנהלות תהיה תקינה, נדרש כי לכל הפחות בנושאים האלה יניחו ניצי הממשלה את הגרזנים וינהלו חזית מתואמת, עוד קודם שתקום ממשלה חדשה. כינוס סדור ודיונים רציניים של הקבינט המדיני־ביטחוני יהיו התחלה ראויה לכך.