בית"ר ירושלים תעלה בשבת לכר הדשא של איצטדיון דוחא בסכנין. זה לא יהיה עוד מפגש טעון בין שתי היריבות המושבעות של הכדורגל הישראלי, אלא קרב הישרדות במחזור הנעילה של ליגת העל. המנצחת תשרוד, המפסידה עלולה למצוא את עצמה נושרת לליגה הלאומית. בית"ר, האימפריה שזכתה בשש אליפויות ובשבעה גביעי המדינה, נמצאת כפסע מירידת ליגה - ודווקא מול יריבתה השנואה, הקבוצה שמייצגת את המגזר הערבי.
"כואב לי לראות את בית"ר במצב כזה", אומר היו"ר המיתולוגי משה דדש, ששלט בקבוצה במשך 28 שנים, עד שעזב בשנת 2000. למשחק הוא לא יבוא. "אני לא זוכר מתי הייתי בפעם האחרונה באיצטדיון טדי. אולי לפני שמונה או עשר שנים. לפני שנתיים הלכתי למשחק של בית"ר בבלומפילד, ליד הבית שלי, וזהו".
איך יכול להיות שאתה, האיש שאולי מזוהה יותר מכל אחד אחר עם המועדון, אפילו לא בא למשחקים?
"די, תרמתי מספיק. אני כבר לא יכול לעשות שום דבר, רק להצטער על מה שאני רואה. יש היום אנשים אחרים שמתעסקים בזה".
אתה מתכוון ליו"ר איציק קורנפיין, שאמר השבוע "אם אני לא בבית"ר, המועדון מתפרק".
"בניהול הנוכחי, בית"ר לא תחזור להיות מה שהיתה. קורנפיין הוא היו"ר, הוא מקבל איזה מיליון שקל בשנה, ויש לו יד חופשית לעשות בקבוצה מה שהוא רוצה, אז הוא לא יכול להפיל את האחריות על אחרים. הכל עליו, לטוב ולרע, אבל הוא לא לוקח אחריות. בחברה רגילה, אדם בתפקידו כבר מזמן היה משלם את המחיר".
הוא האשים אותך בעבר שאתה חייב מיליונים לבית"ר, שהשארת אחריך חובות עתק ושעשקת את המועדון במשך שנים.
"אני מעולם לא קיבלתי משכורת מבית"ר. כל השנים פעלתי בהתנדבות. בכלל, אני זה שהבאתי את קורנפיין לבית"ר ירושלים. הוא מספר כל הזמן שהוא נולד במועדון, אבל זה לא נכון, הוא גדל בהפועל ירושלים, ושיחק בחמש קבוצות שונות לפני שהגיע אלינו. אני עשיתי לו חוזים, מצאתי לו דירה, אפילו חתמתי לו על המשכנתא. הוא אף פעם לא עבד בבית"ר בהתנדבות, תמיד קיבל שכר. זו גם הסיבה שספונסרים לא רוצים לעזור לו היום. ולמה שיעזרו, אם כל כך הרבה הולך רק למשכורת של היו"ר? אנחנו הצלחנו לגייס משקיעים כי הם ראו בנו שליחי ציבור".
"ערבי בבית"ר? אני בעד"
נקודת השבר של בית"ר הגיעה לפני שלושה חודשים. העונה החלה בקול ענות חלושה, כמעט ללא ציפיות, והתוצאות היו בהתאם. אבל משבוע לשבוע הפכה הקבוצה להפתעת הליגה. ניצחון ועוד ניצחון, חבורת צעירים לוחמת, כדורגל יפה בניצוחו של המאמן אלי כהן, טיפוס בטבלה למקום הרביעי המכובד, ואפילו שני ניצחונות על הפועל תל אביב השנואה. במונחים של השנים האחרונות, היתה תחושה שבית"ר בדרך לעונה חלומית. אפילו הבעלים ארקדי גאידמק חידש את מעורבותו. אלא שאז הוא החליט להחתים בקבוצה שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה - ג'יבראיל קאדייב וזאור סדאייב - והבעיר שריפה, תרתי משמע.
"בית"ר טהורה לעד", נכתב בכרזה שנתלתה ביום שבו נודע על החתמת הצ'צ'נים ביציע המזרחי - מעוז "הקומץ" הידוע לשימצה. "בית"ר תישאר נקייה מערבים", הודיעו בארגון "לה פמיליה". האוהדים נהמו לעבר השחקנים המוסלמים, עזבו בהפגנתיות את המגרש לאחר שאחד מהם הבקיע שער, והציתו את המועדון בבית וגן, על כל גביעיו והפריטים ההיסטוריים שבו.
"מי שעשו את הדברים האלה הם אנשים ברברים, חוליגנים, שאין להם שום קשר לבית"ר ירושלים", רותח דדש. "אי אפשר לקרוא להם אוהדים. לא אכפת להם מהקבוצה, הם מחפשים רק לעשות רע ולהזיק, וצריך לזרוק אותם לכלא להרבה שנים. לשרוף את ההיסטוריה המפוארת של המועדון זו ירידה לשפל שלא היה כמוהו. אף פעם לא היה קרע כזה בין בית"ר לאוהדים. נכון, היו פה ושם הפגנות ומחאות, אבל לא דבר כזה".
מי אחראי לקרע הזה?
"ההנהלה עשתה טעות גדולה כשלא הכינה את האוהדים. הפילו את זה עליהם במכה אחת. אני בעד להביא לבית"ר שחקן ערבי, אבל לא כקוריוז, לא בשביל היופי, אלא כדי שישחק. אני לא מכיר את שני החבר'ה הצ'צ'נים, יכול להיות שהם שחקנים לא רעים. עם יותר הסברה מראש, התמונה היתה אחרת לגמרי".
אתה לא הבאת שחקן ערבי לבית"ר.
"ניסיתי להביא בזמנו את וואליד באדיר ואת נג'ואן גרייב. אבא של וואליד ניהל איתנו את המשא ומתן, והלך לעולמו לפני שהספקנו לחתום, אז זה לא קרה. גרייב לא הגיע כי הפועל חיפה לא שיחררה אותו".
ולא חששת מתגובת הקהל?
"לא חששתי, כי לא היה דבר כזה. הקהל לא התנהג אז כמו שהוא מתנהג היום. זה היה קהל אחר".
מה השתנה בקהל?
"רוב האוהדים של בית"ר שפויים. ראית איך היציע המערבי הגיב לכל מה שקרה. אני לא יודע מה קרה. הגיעו אוהדים מחוץ לירושלים, קיצונים".
אז האוהדים הם הבעיה?
"חלק מהאוהדים, וקורנפיין. במקום לשבת ולדבר איתם, הוא רק מתעמת איתם. הוא מדבר כאילו אני ואפסי עוד. הוא לא יכול לעשות את זה ולצאת נגד הקהל, כי בית"ר היא של האוהדים. כך היה תמיד. לא יכול להיות שהגענו למצב שהקהל לא רוצה לבוא למשחק הגורלי בסכנין אם קורנפיין יגיע".
אומרים שאולי היה לגאידמק אינטרס נסתר מאחורי הבאת הצ'צ'נים.
"עושים עוול לגאידמק. היו לו כוונות טובות. הוא ממשיך לשלם את המשכורות ולהשקיע הרבה כסף, ולבן אדם שעושה את הדברים האלה אין עניין לחבל. הוא קורבן של כל מה שקרה בבית"ר. מאז שהוא הגיע למועדון, רק סידרו אותו. מיליוני דולרים הלכו לאיבוד, הכסף נעלם. כל ההתנהגות של הקהל כלפיו, הקללות וההפגנות, זה לא מגיע לו. אני מבין אותו שהוא לא רוצה יותר לשמוע מבית"ר".
עכשיו מדברים על אלי טביב כעל רוכש פוטנציאלי לבית"ר. אין לך בעיה איתו?
"למה שתהיה לי בעיה? מי שמוכן לעזור לבית"ר, ורוצה להחזיר אותה למה שהיא היתה, ברוך הבא. אם להתאחדות לכדורגל אין בעיה איתו, אז אין סיבה שאנחנו נדבר עליו מילים רעות".
האיש היה הבעלים של הפועל כפר סבא והפועל תל אביב. הוא לא בדיוק התחנך על ערכי ז'בוטינסקי ובית"ר.
"מרגע שבאו הטייקונים עם הכסף הגדול, הכדורגל השתנה. בגלל זה האנשים שהחזיקו את הענף בעבר משכו את ידיהם ויצאו".
מה אתה היית עושה היום כדי להציל את בית"ר?
"קשה להגיד. קודם כל, יש חובות כבדים שצריך לסגור. אבל תקציב זה לא הכל. גם בתקציבים שהיו לנו פעם הבאנו אליפויות וגביעים. אפשר להחזיר את בית"ר למה שהיתה. יש מחלקת נוער טובה, יש שחקני בית מוכשרים שאפשר להתבסס עליהם. צריך רק להביא לידם עוד שלושה־ארבעה שחקנים ברמה".
"סיגר ביום, בשביל הבריאות"
דדש (69), גרוש, חי לבד. הוא אחד שיודע לחיות טוב: אנחנו יושבים בסלון ביתו המפואר על הטיילת של יפו העתיקה, מבנה ארכיאולוגי ששופץ והפך לאחד הבתים היפים באזור. שטחו כ־300 מ"ר, והוא ניצב על שלושה מפלסים. מהמרפסת נשקף נוף מרהיב, כל תל אביב מול עיניו, על חופיה וגורדי השחקים שלה.
המטבח שלו מאובזר היטב, כיאה למי שמבשל בעצמו, והסלון מלא ניגודים: ציורים של מארק שאגאל ועתיקות יודאיקה מצד אחד, טלית ותפילין ועיתוני היום מנגד. מדי בוקר וערב הוא יושב במרפסת מול הים, ונרגע. לוגם כוס יין ממרתף היינות המפואר שבקומת הביניים, ולא שוכח את הסיגר בפה, סמלו המסחרי ("אני מעשן רק אחד או שניים ביום, צריך לשמור על הבריאות").
הוא גדל בשכונת הבוכרים, ועד היום מבקר בירושלים לפחות כמה פעמים בשבוע. "אני ירושלמי ונשארתי ירושלמי, גם אם אני גר בבוהמה התל־אביבית". אז למה עזב? בגלל ארבע בנותיו, שעברו כולן למרכז בעקבות בני זוגן. "יש לי תשעה נכדים, ורציתי להיות קרוב אליהם, וחוץ מזה, תסתכל על הנוף הזה. הים התיכון וכל תל אביב פרושים לרגליי. יש דבר כזה בירושלים?"
ירושלים לא חסרה לך?
"בוא נגיד שהאזור כאן חילוני יותר. אתה לא מרגיש אבני מסורת או דברים אחרים שקיימים בירושלים".
בקיצור, ברחת בגלל ההתחרדות.
"ממש לא, אני אוהב את ירושלים ומרוצה ממה שקורה בה. משקיעים בתשתיות, יש תרבות, הרכבת הקלה, אלה דברים שלא היו פעם. ממש לא רע שם, זה מקום טוב לחיות בו".
את דרכו בעולם העסקים החל בתחום הקולנוע. הוא מספר שהיו בבעלותו שמונה בתי קולנוע בירושלים, ובהם קולנוע אדיסון המיתולוגי - "משם הבאתי משכורת הביתה, לא מהכדורגל". היום הוא בעליו של דוכן למזון מהיר בקניון עזריאלי בתל אביב, עוסק גם בתחום הנדל"ן, ובקרוב יפתח סניף של ארומה במתחם הסינמה סיטי החדש הנבנה בירושלים. הוא אוכל במסעדות, יוצא לסרטים, ורואה הרבה כדורגל בטלוויזיה.
בסגנונו, הוא הירושלמי האסלי האמיתי, ה"שכונה", אם תרצו. הוא מזוהה עם תרבות הניהול של פעם, הסחבקית, מעגלת הפינות, עם קריצות העין וה"יהיה בסדר". לעד ייזכר כמי שהחתים את כוכב הקבוצה, אישטוואן פישונט, על מפית. השניים ישבו בבית קפה, והשחקן ההונגרי סיפר לבוס שקיבל הצעה מפתה מאיינטרכט פרנקפורט הגרמנית. היו"ר, שהגיע לא מוכן ובלי ניירת, סיכם איתו את תנאי ההעסקה, והחתים אותו על מפית. פישונט נשאר, והסיפור הפך לאגדה שלא תישכח.
"התדמית הזאת דווקא מחמיאה לי, היא מראה שאצלי מילה זו מילה. מה עדיף, מה שקורה היום? היום חותמים על חוזה של 100 עמודים, ובסוף גומרים בתביעות בבית משפט. אותי שום שחקן ושום מאמן לא תבע, ומהמפיות האלה בית"ר ירושלים הגיעה להישגים הכי גדולים בהיסטוריה שלה. גם את ג'ובאני רוסו החתמתי על מפית באיזה מלון, וזה דבר מקובל. אחר כך מעבירים את זה לעורכי דין, והופכים את ההסכם לחוזה משפטי. גם הסוכן של לאו מסי החתים אותו ואת אבא שלו על מפית".
הוא נקשר לבית"ר כילד, אוהד צעיר שהתפלח למגרש ימק"א העתיק. "לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות כרטיסים, לא היתה אפשרות אחרת. כשהפכתי ליו"ר של בית"ר, עוד לפני שהייתי בן 30, זו היתה הגשמת חלום".
גדולי המאמנים עברו תחת ניהולו בבית"ר - עמנואל שפר, נחום סטלמך ודוביד שוייצר המנוחים, "אבל המאמן שהביא אותנו להכי הרבה הישגים היה דרור קשטן". והשחקנים הכי גדולים?
"היו כל כך הרבה, וואו. אבל מעל כולם עומדים הסמלים של בית"ר - אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, יוסי מזרחי, דני נוימן, ומאוד נהניתי גם מיוסי אבוקסיס ומסרגיי טרטיאק".
עד היום מציקים לו שני ההפסדים להפועל תל אביב בגמר גביע המדינה, שניהם בפנדלים, בשנתיים האחרונות שלו במועדון בשנים 1999 ו־2000. "זה היה קשה מאוד", הוא נזכר.
מה חסר היום בכדורגל?
"סמלים. בזמננו היו סמלים, והיום כבר אין".
ולמי אתה הכי מתגעגע?
"אני מתגעגע לראות כדורגל טוב. בשביל זה טסתי השבוע עד ברצלונה".
בית"ר תשרוד?
"אני מאמין שכן. המשחק בסכנין ייגמר בתיקו, ובית"ר תישאר בליגת העל".
אתה רוצה לחזור לבית"ר?
"אם יקראו לי ויבקשו ממני עזרה, אשמח תמיד להתגייס. אבל לא בתפקיד רשמי, רק מבחוץ. אפשר להוציא את בית"ר מהמשבר הזה. אני מאמין שהייתי יכול לגשר בין הקבוצה לאוהדים".
ותעזור גם אם קורנפיין יבקש ממך?
"קורנפיין הוא לא הבעלים של בית"ר, הוא לא קיבל את הקבוצה בירושה מאבא שלו. אז לא הוא זה שאמור להתקשר".
איציק קורנפיין סירב להגיב לדברים.
"נחזיר את הקהל לכדורסל"
יש לדדש קלסרים עבי כרס עם מזכרות מהימים הגדולים של בית"ר, והמון המון גביעים. "ברכות לרגל היבחרך ליו"ר המוצלח של הליגה הלאומית", כתוב על גביע אחד מ־1993, שמונח על המדף העליון מימין. משמאל גביע האליפות של בית"ר בכדורגל מ־1997, ובמרכז - גביע הוקרה מלפני חודשים ספורים, דווקא מקבוצת הכדורסל של בית"ר.
הכדורסל הוא הבייבי החדש־ישן שלו. בשנות ה־70, קצת אחרי שהחל את דרכו במועדון הכדורגל, נקרא לנהל גם את קבוצת הכדורסל. בימים ההם שיחקו הבית"רים בליגה הבכירה בכדורסל, וב־1973 אף העפילו לגמר גביע המדינה, שבו הובסו בידי מכבי תל אביב. אבל ב־1976 זה נגמר. הקבוצה פורקה, ודדש מעיד שהוא היה זה שכיבה את האור. "הכל היה אז חובבני, אפילו לא היה לנו אולם. שיחקנו במגרש אספלט בחוץ, בקושי היתה בו תאורה, והשחקנים שיחקו בהתנדבות".
לפני שנה הקבוצה קמה לתחייה. "קיבלתי טלפון מהמשוגע שמשגע את כולנו", צוחק דדש ומכוון בדבריו לגבי גפן, המאמן שעומד מאחורי המיזם עם צור לביא ועו"ד פזית רוור. "בהתחלה אמרתי להם שיעזבו אותי, אבל הם אמרו לי, 'אתה הבית"רי האחרון'".
דדש מונה לנשיא כבוד בקבוצה, והוא אחראי לגיוס ספונסרים ומשקיעים. בתחילה רתם את חברו איש העסקים לאון אדרי, שבימים אלה מקים את סינמה סיטי בירושלים. "לאט לאט הגענו לעשרה משקיעים, כל אחד ברמתו, והעמדנו תקציב". גם היום השחקנים לא מקבלים משכורת אלא רק החזר הוצאות, וחלק גדול מהתקציב מושקע בביטוחים ובנסיעות למשחקי חוץ.
בית"ר נרשמה לליגה ב', זכתה בגביע האיגוד ועלתה לליגה א' בלי להפסיד אפילו משחק אחד. בשבוע שעבר הגיע ראש העיר ניר ברקת למתנ"ס בקריית יובל כדי להעניק את צלחת האליפות לקפטן יוני שחר.
עכשיו הם מתחילים לחשוב בגדול. במהלך העונה עלתה האפשרות שבית"ר תקפוץ ישירות לליגת העל, כפי שעשתה הפועל אילת, אבל מינהלת הליגה פסלה את הרעיון. דדש דווקא מרוצה: "הלו, אין פה קיצורי דרך, לא בונים הכל ביום אחד. אי אפשר לקפוץ מכיתה א' לתיכון. צריך ללכת צעד אחר צעד. העונה עמדנו על תקציב של 150 אלף שקלים, ובעונה הבאה בליגה א' נכפיל ואפילו נשלש אותו, לאזור החצי מיליון".
כחלק מהרצון להתקדם, מתכוונת בית"ר לעבור לשחק באולם במלחה, שמשמש בדרך כלל את הפועל ירושלים מליגת העל. "דרבי נגד הפועל? זה יקרה הרבה יותר מהר ממה שחושבים, אבל רק במשחק ידידות. כבר עובדים על זה".
דדש מגיע רק למשחקים החשובים באולם הביתי, ואומר שהוא כבר לא לחוץ, כי "זה לא אותו מתח כמו שהיה פעם בכדורגל. בכדורסל אני בכלל אוהד של מכבי תל אביב, יושב בכל יום חמישי לראות אותם משחקים באירופה".
אוהדי בית"ר לא יאהבו את זה.
"אנחנו לא באותה ליגה. אני חייב להגיד לך שאני מופתע מהקהל שלנו בכדורסל. 300-400 איש מגיעים למשחקים בליגה ב', לקבוצה בחיתולים, זה מדהים. אנחנו מתכוונים לעשות קמפיין להחזרת הקהל. בגלל שלא היתה אלטרנטיבה, הרבה אוהדים ירושלמים של בית"ר בכדורגל הפכו לאוהדי הפועל ירושלים בכדורסל. עכשיו הם יחזרו אלינו".
אבל קבוצת הכדורסל שלכם כבר נענשה על קריאות גזעניות, והקהל מקלל בלי הפסקה את גאידמק וקורנפיין.
"זה היה באיזשהו משחק בטבריה, שלא הייתי בו. רק המשקיף שמע את מה שהוא טוען שהם שרו, ואנחנו מערערים על העונש. אני רואה בקבוצת הכדורסל שלנו עניין חינוכי. הרבה ילדים באים לשחק במתנ"ס במקום להסתובב ברחובות, וזה טוב. דיברתי עם ראש העיר בשבוע שעבר, והוא הביע תמיכה נלהבת. הוא שמח לעוד קבוצת כדורסל בירושלים".
בקבוצת הכדורסל של בית"ר יהיה שחקן ערבי?
"עוד מוקדם, זה לא הזמן לדבר על זה. אבל אם יהיה שחקן טוב, למה לא. מצד שני, אנחנו לא נביא מישהו רק בשביל להגיד שהבאנו שחקן ערבי".
aralew@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו