כמו אמנים רבים אחרים, גם השחקנית לימור גולדשטיין נאלצה להמציא את עצמה מחדש במהלך הקורונה. מי שהיתה רגילה להיות ערב ערב על הבמה של תיאטרון בית ליסין, הבינה שההמתנה לחזרה לשגרה לא עושה לה טוב ויצרה מופע אינטימי שאיתו היא מגיעה לבתים ולחצרות. המופע אף נושא את השם "אינטימי".
עכשיו, כשהיא עומדת לחזור לבמת התיאטרון ב-26 באפריל (עם ההצגה "סינית אני מדברת אליך"), היא לא מתכוונת לוותר על המופע הזה, והיא תמשיך להריץ אותו באולמות. ב11- באפריל יעלה המופע במרכז סוזן דלל בתל אביב.
"המופע נולד מתוך מצוקה גדולה", מספרת גולדשטיין. "הייתי מובטלת, יצאתי מדעתי ממש. מאז שאני זוכרת את עצמי אני זקוקה ליצירה ולהבעה, אני נמלה עמלנית ומשימתית, וכל החיים שלי סביב זה. זה כל כך חלק מהמהות שלי ומההגדרה העצמית שלי, ופתאום חודשים על גבי חודשים אני בלי זה. עברתי כל מיני שלבים נפשיים לא פשוטים בשנה הזאת, עד שהבנתי שאני חייבת ליצור משהו לעצמי כי אחרת לא אצא מהדיכאון הזה.
"התחלתי לחפש מה הכי נכון לי, הסתכלתי על ספרות נשית, שירה, כל מיני כיוונים. זרקתי הרבה חכות, וכשהצצתי בדברים שעשיתי בעבר, קלטתי שכבר יש לי רטרוספקטיבה של 30 שנה על הבמה עם תפקידים נפלאים. כך שלא הייתי צריכה ללכת רחוק. הבנתי שמספיק שאשלוף מונולוגים שעשיתי לאורך השנים, וסביב זה אוכל ליצור את הסיפור שלי.
"חוץ מהמונולוגים אני מספרת גם את מה שעבר עלי מאחורי הקלעים של כל מונולוג כזה. למשל, יש במופע מונולוג מההצגה הראשונה בחיי, 'על עכברים ואנשים', שעלתה בהבימה. התמודדתי אז עם כל מיני קשיים שגרמו לי לעזוב אחרי שנה. משם עברתי לתיאטרון חיפה, שם שיחקתי עם פרטנר והתאהבנו זה בזה. הוא עזב אותי ושבר לי את הלב, והיינו צריכים להמשיך לשחק יחד. אז אני מספרת גם את הסיפור הזה. ויש את הסיפור שלי עם בעלי, שראה אותי בהצגה 'ליזיסטרטה' והתאהב בי. אני בעצם מספרת על החיבור בין הבמה לחיים עצמם. יחד איתי במופע יש את אלון אופיר ששר ומנגן וגם ביים אותי. לפעמים מחליף אותו המוזיקאי ארנון פרידמן".
בחודש האחרון הופיעה גולדשטיין עם המופע הזה בכמה בתים. "בהתחלה זה היה קשה. כשאתה מופיע מול 800 איש בתיאטרון - יש מרחק מהקהל וחושך, יש משהו שמגן עליך כשחקן. להופיע בבתים ובחצרות של אנשים זה לחלוטין להיכנס לחיים שלהם. זהו דיאלוג ישיר ואינטימי. בהתחלה זה היה נורא מוזר, וזה הבהיל אותי קצת, כי אני לא רגילה לזה, אבל ככל שעשיתי את זה יותר - זה נהיה חגיגה. למדתי לאהוב את האינטימיות הזאת".
צילמתם בבית ליסין מופע לרגל חגיגות 40שנים לתיאטרון, שישודר ב-3 באפריל בכאן .11
"נכון, זו היתה חוויה נורא מוזרה. יצאנו מהפיג'מות והגענו לתיאטרון לצילומים, חגגנו, צילמנו - ואז חזרתי הביתה לפיג'מה. הידיעה שאני חוזרת לבמה באפריל היא עבורי שמחת בית השואבה. אני מרגישה בלי חמצן כבר שנה, ועכשיו אני מתחילה לחזור לחיים. זה אושר גדול" .