הפיגוע האיראני במפרץ עומאן יוצר לישראל הזדמנות מדינית בעיתוי קריטי

שלוש שאלות מפתח קדמו לדיונים הקדחתניים שנערכו בסוף השבוע במערכת הביטחון בעקבות הפגיעה בספינה בבעלות ישראלית במפרץ עומאן: האם מדובר בפיגוע מכוון? האם הפיגוע כוון ביודעין נגד ספינה בבעלות ישראלית? ובהנחה שמדובר בפיגוע - מי אחראי לו?

התשובה לשתי השאלות הראשונות, לפי גורמים ביטחוניים בכירים, היא חד־משמעית חיובית. בהמשך לכך, גם התשובה לשאלה השלישית כמעט מובנת מאליה: איראן. אין גורם אחר במרחב הזה שיש לו גם מוטיבציה וגם יכולת לבצע כזה פיגוע - ולהיעלם לכאורה מבלי להותיר סימנים.

מניתוח הפגיעה בספינה עולה שמדובר בחבלה מכוונת. הבעלים של חברת הספנות, רמי אונגר, דיבר בסוף השבוע על שתי אופציות - מוקשים או טילים - אולם בהינתן שהפגיעה היתה מעל קו המים, ההערכה אמש היתה שמדובר בשני טילים שנורו לעברה, משני צידיה. הספינה עגנה אתמול בנמל דובאי, ואפשר להניח שצוותים ישראליים יערכו בה בדיקות מדוקדקות כדי ללמוד על אופי הפיגוע והאמל"ח.

בעבר הוכיח חיל הים של משמרות המהפכה יכולת לבצע פיגועים מסוג זה, ולכן סביר להניח שהוא אחראי גם לפעולה הנוכחית. למפגעים לא היתה בעיה להטביע את הספינה, אולם נראה כי הפיגוע בוצע כך שייגרם לה נזק אך לא יהיו בה נפגעים. בשנת 2019 האשימו באיראן את ישראל, ארה"ב וסעודיה בחבלה במכלית נפט בים האדום.

בישראל לא הופתעו מהפיגוע. איראן ספגה בשנים האחרונות מכות כואבות בכל רחבי המזרח התיכון ועל אדמתה שלה, וזה זמן רב היא מחפשת נקמה. הפגיעה בספינה מאפשרת לה לשמר מערכה נמוכת פרופיל, מבלי להסתכן בתגובה חריפה מדי. אף שהאיראנים בחרו מטרה אזרחית ולא צבאית, ספק אם ישראל תבחר לשבור על כך את הכלים.

לישראל יש כעת הזדמנות למנף את האירוע דווקא בזירה הדיפלומטית, בעיקר מול הממשל בוושינגטון שעסוק בגיבוש מדיניותו מול איראן. אחרי חודש ראשון שבו ממשל ביידן גילה רפיסות מדאיגה מול האיראנים, דומה שהוא בשל כעת להתמודד עם המציאות; עדות ראשונה לכך ניתנה ביום חמישי בלילה, כאשר האמריקנים תקפו יעדים איראניים על אדמת סוריה, בתגובה על המתקפות של מיליצות פרו־איראניות נגד יעדים אמריקניים בעיראק.

האינטרס הישראלי הראשון במעלה כעת הוא הגרעין האיראני. הדאגה העיקרית היא מחזרה אפשרית להסכם הגרעין המקורי מ־2015, והמאמץ שעליו הוחלט בדיון רב המשתתפים שכינס בשבוע שעבר ראש הממשלה הוא לשכנע את הממשל האמריקני לפעול להשגת הסכם משופר, שישמור את איראן במרחק גדול מהגרעין ומיכולת לפרוץ לגרעין.

בישראל גם מעוניינים להגביל את הפעילות האיראנית במרחב, ופיגוע כזה יסייע במאמץ להשחיר את איראן ולהציג את השפעתה השלילית על האזור.

שם המשחק במאמץ הזה הוא מודיעין. בדיוק כמו בגרעין, ישראל צריכה להגיע לוושינגטון - וגם לבירות הרלוונטיות האחרות - ולהציג בפני האמריקנים עובדות ועדויות. כאלה קיימות בשפע לגבי הגרעין וההפרות והרמאויות שביצעו האיראנים, ואפשר להניח שהן יימצאו גם בנוגע לפיגוע שלשום במפרץ עומאן.

ספק אם המהלך המדיני־מודיעיני הזה יבלום את האגרסיביות האיראנית. מאז פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין ביצעה איראן לא מעט פעולות אלימות, לרבות נגד מטרות ימיות מערביות. בישראל צריכים כעת לוודא שמדובר באירוע בודד ולא בפתיחתה של מערכה רחבה יותר, ובכל מקרה להגביר את המעקב, הבקרה והאבטחה סביב כלי שיט ישראלים וכאלה שבבעלות ישראלית.

אפשרויות לתגובה היו ויש לישראל בשפע, ובמגוון דרכים. על תקיפת סייבר שיוחסה לאיראן בשנה שעברה (נגד תשתיות מים) בחרה ישראל להגיב, על פי פרסומים זרים, גם כן בתקיפת סייבר (על נמל בנדר עבאס), וכעת היא תידרש להחליט אם ואיך להגיב על הפיגוע האחרון. כאמור, ההזדמנות המדינית שגלומה באירוע נדמית כרגע כמשמעותית יותר, וממילא - החזית מול איראן מתנהלת בקביעות בשלל מקומות ואמצעים, ולמרות האירוע האחרון ישראל מובילה בה, ובפער משמעותי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו