בשבועות האחרונים אנו שומעים כי תרחיש הייחוס הצפוני ובמרכזו חיזבאללה, הולך לכיוון של ימי לחימה. תרחיש זה, שאותו אנו מכירים היטב מזירת הדרום מול עזה, מחייב כמובן התאמות בתכניות הצה"ליות, אך בפני עצמו זהו תרחיש בעייתי שעשוי להוביל את הצפון למצב הדומה לעוטף עזה.
מה הם אותם ימי לחימה? הכוונה כאן היא לסבבים - מוכר לכם?
הסבבים האלו של 72-24 שעות כוללים מהלומות אש הדדיות, שבהן כידוע האויב מטווח את הישובים והאזרחים, ואילו צה"ל מגיב אל מקורות האש, תוך ניסיון לגבות מחיר בלוחמים ובתשתיות בצד הארגון הפועל נגדנו.
לסבבים האלה יש מונח אסטרטגי ידוע והוא מלחמת התשה. כך בעצם מנסים ארגוני הטרור לפעול מולנו, קרי לגרור אותנו לשנים של סבבים על גבי סבבים שבהם אין הכרעה וכל צד מתעצם ומתעצם, ואחת לכמה חודשים מפעיל את כוחו נגד הצד השני. ברגע שאחד הצדדים חש מיצוי, הוא חותר להפסקת אש בתיווך גורמים בינלאומיים, ואז אחרי "פינג פונג" מוכר, מגיעים להסכם שמופר תוך חודשים - וחוזר חלילה.
המציאות הזו, שקיימת בעוטף עזה כבר שנים ארוכות, היא רעה ביותר. אין בה תועלת והיא מתישה בעיקר את האזרחים. צה"ל נדרש להיות מוכן לכל תרחיש, אך ברמה האסטרטגית חייב להיות ברור לכולם שמציאות הסבבים, או מלחמת ההתשה - לא תהיה קבילה על מדינת ישראל בתרחיש צפוני. את הטעויות שעשינו בדרום אסור שנעתיק לצפון.
לכך יש שתי סיבות מרכזיות - ראשית, העוצמה שחיזבאללה, שלוח האיראנים, מסוגל להפעיל היא עשרות מונים יותר משמעותית מאשר הארגונים בעזה - והנזק לאזרחים ולתשתיות בהתאם. שנית, חיזבאללה ושותפיו בסוריה פועלים מתוך מדינות ריבוניות. על כן, האחריות הישירה על כל הפעלת טרור מעבר לגבול מוטלת על המנהיגות בסוריה ובלבנון - יש כתובת ברורה לפרובוקציות האלה.
גם כאן קיים פספוס מצוי בקרב פרשנים צבאיים רבים - חיזבאללה, ובטח המליציות השיעיות המנסות להתבסס בסוריה, לא יירו כדור אחד לעברנו ללא דירקטיבה ישירה ממשטר האייתוללות באיראן, ומכאן שכל פרובוקציה בצפון חייבת לגרור פעולה קשה ביותר כנגד הריבון - בסוריה, בלבנון ובאיראן. על ישראל להגדיר תג מחיר ברור, חד ובר מימוש: לא נקבל ימי לחימה, ואם תנסו לקחת אותנו לשם, המחיר שתשלמו יהיה עצום. המסר הזה חייב להיות מועבר, כאמור, ל"משולש" - סוריה, לבנון ואיראן.
ברמה המדינית המסר הזה חייב לעבור לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. אנו יודעים שלראש הממשלה בנימין נתניהו יש אוזן קשבת בקרמלין, והאוזן הזו צריכה לשמוע אמירות ברורות: ישראל תפעל בעוצמה רבה נגד פרובוקציות איראניות, גם אם המשמעות היא טלטלה אזורית שתפגע ביציבות שפוטין טרח כל כך להביא. מדינה ריבונית כישראל, בעלת עוצמה צבאית, חייבת לשים כאן תג מחיר ברור ומוצהר.
ועם זאת יש קושי - אנו זקוקים גם לגיבוי. לפעול לבד הוא איום שניתן לממש, אך הוא לא אפקטיבי כמו איום שיש מאחוריו גם גיבוי מעצמתי - וכאן לאמריקה יש תפקיד חשוב. הדינאמיקה בחודשים האחרונים מציגה בהקשר הזה מגמה מדאיגה - ניתן להתרשם שהאיראנים בימים אלו נהנים מ"חיזור" אמריקאי מביך. הם מבינים זאת היטב, וניתן להבין שבטהרן לא תמיד עונים לשיחות המגיעות מוושינגטון. המצב בהקשר זה הוא רגיש, ולחלוטין משחק לידי האיראנים.
אין להיות מופתעים מהמציאות שאחרי עידן טראמפ - הדינאמיקה הזו הייתה צפויה לחלוטין, וישראל חייבת לקיים את ההתאמה האסטרטגית לכך. אך בסופו של עניין בהיבטים של מלחמה וביטחון, בכל הקשור במפקד הטנק, מפקד מחלקת החי"ר, טייסי הקרב ומפקדי הספינות - הדירקטיבה הצה"לית חייבת להיות ברורה: פרובוקציה חייבת להיענות בעוצמה רבה ובאופן מיידי, תוך מוכנות "ללכת עד הסוף". היינו כבר בסרט שבו צה"ל מגלגל עיניים לדרג המדיני.
הדרג המדיני חייב להנחות את צה"ל: לא יהיו ימי לחימה - תהיה מלחמה, ועליכם להיות מוכנים לכך על כל המשתמע.
באופן פרדוקסאלי, דווקא מוכנות עוצמתית ומיידית של צה"ל תחת מסר כזה היא זו שתמנע את הפרובוקציה - באיראן ובלבנון כבר למדו שתקרית גבול מיותרת עלולה להביא עליהם תגובה שהם לא לוקחים בחשבון. הם למדו. הם הבינו. אסור לנו לבלבל אותם.
הכותב הוא מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו