לאחר שוועדת הבריאות של הכנסת אישרה שלשום (שלישי) לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק המאפשרת למשרד הבריאות להעביר לרשויות מקומיות ולגורמים במשרד הרווחה המפעילים מוסדות טיפוליים מידע על מי שלא התחסן לרשויות מקומיות, שאלנו מומחים בתחום בנוגע לדעתם בנושא שעורר סערה.
הדיון בכנסת על החוק להעברת מידע על מתחסנים, שלשום // ערוץ הכנסת
על פי ההסדר המוצע כהוראת שעה לשלושה חודשים, המידע יועבר במטרה לאפשר לגופים לעודד אנשים להתחסן, בין היתר באמצעות פנייה אישית, בירור הסיבות לאי התחסנות וסיוע בהנגשת המידע והחיסון עצמו. על פי החוק החדש, קופות החולים והמדינה יכולות להעביר את פרטי הלא מתחסנים לרשויות המקומיות. לאחר אישור ההצעה, התעוררה סערה בעקבות טעות על פגיעה בזכויות הפרט.
"התייפייפות לשמה"
חיים רמון, שר הבריאות והפנים לשעבר, סבור כי הפרטים מהווה פגיעה מידתית וקלה ביחס לנזקים שאדם יכול לגרום על ידי הדבקת אחרים. "צריך להבין שיש מגפה. כבר שנה שלמה שיש גורם מסוכן שכדי להתמודד איתו פגעו בזכויות של כולנו בצורה הרבה יותר חמורה מאשר העברת הפרטים שלנו לרשויות המקומיות", אמר רמון ל"ישראל היום". "הרי מנעו מאנשים לצאת לחו"ל אפילו כדי לבקר את הילדים שלהם, מנעו מאנשים את זכות התנועה בארץ, כפו על אנשים בידודים – והכל בגלל שזה קריטי למיגור המגפה. זוהי התייפייפות לשמה. לו זה היה תלוי בי, הייתי קובע שכמו שאסור לעשן במקום ציבורי, ככה אסור גם לאדם שלא התחסן להסתובב במקום ציבורי מכיוון שהוא מסכן אחרים".
"לא הייתי רוצה שמורה או גננת לא מחוסנים ילמדו, זה קריטי כי הם מדביקים ילדים והורים, זה קרה אין ספור פעמים בשנה האחרונה", הוסיף רמון. עוד אמר השר לשעבר כי אם הוא היה בעל עסק או ראש של רשות מקומית, הוא לא היה רוצה שאחד מעובדיו יסכן את הציבור עימו הוא עובד: "הייתי מוציא את כל העובדים האלה לחל"ת. מה כבר עושים, מעבירים מספר תעודת זהות כדי לשכנע? לא כופים או מענישים, רק מנסים לשכנע – הרי מי שבוחר שלא להתחסן יכול להישאר בבית. סתם עושים רעש".
שופטת בית המשפט העליון לשעבר ונשיאת מועצת העיתונות בעבר, השופטת דליה דורנר, אמרה בתשובה לשאלת "ישראל היום" כי "הכל טעון בקבלת נתונים, הרי חייבים לאזן את הפגיעה בזכות כנגד האינטרס הציבורי. ככל שהסכנה לחיים גדולה יותר ואין אמצעים סבירים פחות פוגעניים ויש תועלת באמצעי שנבחר ופגיעה פחותה בחומרתה מאשר התועלת שבהגנה על האינטרס הציבורי, כך תיחשב הפגיעה מידתית".
"בג"ץ יפסול את החוק"
הפרופסור למשפטים ברק מדינה, רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח, סבור כי החוק חריף מדי וכי הוא ייפסל בבג"ץ, או שלפחות יידרשו לו תיקונים שונים. "החוק הנוכחי כולל מדי וספק גדול אם יעמוד במבחן בג"ץ. הסיבה היא שלא ברור בחוק אילו פעולות אפשר לעשות עם המידע שמועבר לרשויות המקומיות, מה המגבלות של הכוח ומה מותר לעשות ומה לא", אמר ל"ישראל היום".
"אותו הכלל לכל היוזמות הפרטיות האלו של מקומות עבודה או קניונים להכניס רק מתחסנים, או כל הנושא סביב תהליך ההתחסנות של המורים והאם מותר למנוע עבודה ממי שלא התחסן. כל הנושאים האלו צריכים להיות מוסדרים בכללים ברורים שמאזנים בין הצורך של המדינה לחסן את הציבור לזכויות של האנשים הפרטיים. אני בעד התחסנות, אני חושב שאנשים צריכים להתחסן, אבל צריך בהקשר לכך לקבוע את הכללים, את הדרכים ואת הגבולות, ולא לחורק משהו כללי שיגרום לכל אדם ולכל רשות לפעול כפי ראות עיניו, זה לא מידתי וצריך לתקן את זה. ביחס לאזיקים האלקטרוניים, כיוון שיש לאדם בחירה בין מלונית לאזיק, הרי שכאן הנושא הושאר לבחירת האדם ולכן מדובר בנקודה שהיא מידתית וראויה".
"למרות הפגיעה בפרטיות, זהו חוק מאוזן"
פרופסור אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" ומומחה למשפט חוקתי, סבור שהצעת החוק לא תיפסל בידי בג"ץ, למרות שהיא גורמת לפגיעה קשה בזכות לפרטיות. "כבר מזמן אנו יודעים שה'אח הגדול' רואה ויודע הכל. בעידן המודרני, הזכות לפרטיות הפכה במידה רבה ל'אות מתה', כאשר עשרות גופים, לרבות גופים לא ממשלתיים בעלי אינטרסים כלכליים, דוגמת פייסבוק, חברות הסלולר וחברות ל'ריגול' תעשייתי וביטחוני, יכולות לעקוב אחרינו, לדעת היכן אנו נמצאים ובחברת מי אנו מבלים, שלא לדבר על התכנים שמצויים במכשיר הסלולרי שלנו".
"הצעת החוק החדשה היא פטיש נוסף שהונף על הזכות לפרטיות. עם זאת, כשאר כל הזכויות, גם הזכות לפרטיות אינה מוחלטת ומולה ניצבות זכויות אחרות, לא פחות חשובות, כמו הזכות לחיים וההגנה על שלום הציבור וביטחונו", הוסיף הכהן. הוא מציין כי לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבו נקבעה הזכות לפרטיות כזכות יסוד, ניתן לפגוע בה רק אם זו תיעשה מכוחו של חוק ראשי, כמו החוק הנוכחי, "לתכלית ראויה ההולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובמידה שאינה עולה על הנדרש".
"המידע ירוכז במשרד הבריאות, אך לא יעבור באופן אוטומטי וגורף לרשויות המקומיות או למשרד החינוך, אלא לאחר שיקול דעת בדבר נחיצות המידע. בנוסף, בשל פגיעתו בצנעת הפרט, החוק נקבע רק כ'הוראת שעה', כך שבתום שלושת החודשים הראשונים ייקבע האם יש בו עדיין צורך", הוסיף. "החוק גם מדבר על 'עידוד בלתי מתחסנים להתחסן, אך לא מאפשר כפייה להתחסן או פגיעה בזכויות ההעסקה של אותם לא מתחסנים'. למרות פגיעתו הקשה בפרטיות, מדובר בחוק מאוזן שלהערכתי יעמוד גם בביקורת שיפוטית שתיבחן את חוקיותו".
"החלטה לגיטימית וראויה"
"לפי טבלת הזכויות שקבועה בחוק, הזכות מספר אחת היא הזכות לחיים", אמר עורך הדין יורם שפטל. "לכן, להעביר לרשות רשימה של מי שלא התחסן זו החלטה לגיטימית וראויה, בעיקר אם אלה שמות של אלו שלא מתחסנים בכוונה ולא אכפת להם להסתובב ברבים ולהדביק אחרים, חובה למסור את הפרטים שלהם כדי שהרשות תוכל לשכנע אותם להתחסן".
"אין כאן שום פגיעה בשום זכות חוקית, הרי לא מעבירים מידע רפואי אישי על בעיות פרטיות או על קשיים, אלא מידע על כך שאדם מסוים עלול להיות מפיץ מגפה", הוסיף שפטל. "אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מרשה לאשפז בבתי חולים אנשים שסירבו להתחסן וחלו, הם תופסים מיטות של אנשים שהתחסנו או שלא יכלו להתחסן. באיזו זכות אדם כזה מעמיס על הציבור את ההוצאות הרפואיות הענקיות של הטיפול בו אחרי חוסר האחריות שלו?".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו