"לא נחזיר ימי לימודים, אין שום סיבה. לא היה רגע אחד שעובדי ההוראה לא עבדו"

"איזה מזל, עוד לא שאלת על החופשות", אומרת יפה בן דויד רגע לפני שאני שואלת על החופשות, ומרימה להנחתה. כי היא כבר רגילה שתוקפים אותה על ימי החופשה הרבים של המורים. 

דווקא השנה, אחת השנים המאתגרות ביותר של התלמידים, חופשת פורים מתארכת משלושה ימים, כמו בדרך כלל, לארבעה. הסיבה היא ששושן פורים, ט"ו באדר, חל בשבת, ולכן נדחה החג ליום ראשון. ועם החג, כמובן, מגיע יום חופשה נוסף. המשמעות היא שבתי הספר היסודי והגנים, שחלקם חזרו לפעול רק לפני שבוע, יהיו עוד יום בחופשה, וההורים שוב כועסים. זה לא ישנה את דעתה.

"אנחנו חיים במדינה שיש בה מעט ימי חופשה, וזו קטסטרופה", היא יורה. "במקום לעשות את הדבר הנכון ולדבר על ימי החופשה במשק, מדברים על החופשה של המורים. הרי ההוראה שוחקת, והחופשות הן החמצן של המורים. ההורים צודקים כשהם אומרים שלהם אין מספיק חופשות, אבל לא על גבנו ולא על חשבוננו. אחר כך תקבלו מורים יותר שחוקים, ואתם הרי רוצים איכות. אז אנחנו לא מתפשרים על החופשות".

אבל הילדים באמת כמעט לא היו השנה בבית הספר. 

"המורים עבדו מאוד קשה בזום, ועכשיו, עם חזרת בתי הספר, עובדים יותר קשה. למשל, אין להם הפסקה. כדי למנוע התקהלות, עשו דירוג של יציאת הכיתות להפסקות, ואותם מורים צריכים להישאר איתם בחצר, ואז לחזור ללמד בכיתה. תראי לי עובד אחד במדינה שהיה מסכים שלא תהיה לו הפסקה ויעבוד כל הזמן ברצף".

כל אחד והקושי שלו בעבודה.

"מורה צריך להתמודד עם כמה גורמים. משרד החינוך, ההנהלה, התלמידים, ההורים. זה שוחק, זה קשה. זה שלשאר העובדים במשק אין מספיק ימי חופשה, זו בעיה אחרת. 

"אנשים לא מבינים את נבכי מערכת החינוך. איך היא עובדת, גם בזמן הזה. בתקופת הקורונה, המעמד של עובדי ההוראה דווקא עלה. ההורים למדו להעריך אותם, כי היו צריכים פתאום לשבת עם הילדים שלהם ולהבין מה זה להיות מורה שצריך להחזיק 35 תלמידים ולקדם אותם. אז יודעים שאנחנו עובדים קשה, ושמגיע לנו". 

כבר ארבע שנים היא מזכ"לית הסתדרות המורים, האישה הראשונה בתפקיד. אישה חזקה, שלא מפחדת גם לצעוק, אם צריך. היא גאה לספר, למשל, איך צעקה על פקידי האוצר בימי הסגר הראשון, כששקלו להוציא את עובדי ההוראה לחל"ת כדי להחזיר את ימי הלימודים הפרונטליים מאוחר יותר.

"באוצר אמרו לי, 'את תקשיבי למה שאנחנו אומרים', איימו עלי שילכו על הראש שלי. אמרתי להם שאני יודעת שאני עושה את הדברים באמונה ובצדק, ולא אכפת לי מה יגידו עלי. לא מזיז לי. אני עושה את העבודה שלי.

"אני רוצה לקדם את ציבור עובדי ההוראה ולשים אותם במקום הנכון. שיפרתי את תנאי השכר למורים בסעיפים רבים, כמו הסכם חישוב ימי מחלה, זכאות להוצאות נסיעה, תוספות פנסיה לגמלאים שפרשו ותוספות תשלום בגין תפקידים נוספים". 

בתקופת הקורונה היא עלתה לכותרות ואף חטפה ביקורת קשה כשהתעקשה ששעת למידה מרחוק זהה לשעת למידה מקרוב, ובמקביל נלחמה כדי לא להחזיר ימי לימודים בחודש יולי האחרון, שבו התבקשו המורים להחזיר תשעה ימי לימודים בגין תקופת הסגר. בפועל, כזכור, הלימודים הסתיימו במועד הרגיל, 30 ביוני, ותלמידי הכיתות הנמוכות למדו ב"בית הספר של החופש הגדול".

"בימי הקורונה המורים התגייסו מעל ומעבר, ועשו הכל לבד כדי להפעיל את הנושא של למידה מרחוק. ויש בזה המון. לשמור על קשר אישי עם התלמיד, על מצבו הנפשי והרגשי, זה הכי חשוב שיש בתוך המערכת הזו. ההשקעה בלימודים מרחוק היא יותר קשה מהלמידה בכיתה".

הלימודים בזום היו אפקטיביים?

"בהחלט. אני רואה את זה בסיורים בבתי הספר ברחבי הארץ. נכנסתי לכיתה א' במודיעין, ואני רואה ילדים קוראים וכותבים בצורה שחבל על הזמן. המורה אומרת לי: 'אני רוצה להגיד שלא רק שהם קוראים וכותבים, הם עושים זאת טוב יותר ממה שהיו עושים אם היו לומדים בכיתה'.

"אי אפשר לזלזל בלמידה מרחוק. אני מצדיעה לעובדי ההוראה על העבודה הזאת. וגם בגנים, הגננות עושות את המרב והמיטב. אני רואה כמה זה תרם גם לנכדה שלי בת ה־4. בכל פעם שאני באה הביתה, היא מראה לי איזו יצירה עשתה היום ומה הכינה אתמול".

יש גנים שעשו מפגש זום פעם בשבוע, יש כאלה שאפילו פחות.

"יש גננות שעושות את זה חבל על הזמן, ויש פחות. התוכנית של הלמידה מרחוק בגנים הוגדרה כשמירת קשר, ואסור לזלזל בזה. אם היינו מאמינים שהלמידה מרחוק לא טובה, היינו אומרים, תפסיקו את זה. אבל אנחנו מאמינים בזה. אנחנו יודעים שהנזק הרגשי והנפשי ללא מסגרת בכלל הוא מאוד קשה.

"אז הגננות נתנו משימות מאוד קלות ופשוטות, רק כדי לשמור על קשר עם הילדים. היו כאלו שעשו את זה בקבוצות קטנות, וכמה קבוצות קטנות כאלו ממלאות חמש שעות עבודה ביום.

"אם יש גננות שלא עשו את זה, צריך לטפל בהן נקודתית. הרוב כן עושות, בסך הכל. שלחו לקבוצות שלנו את הדברים שהן עושות, שלחו למשרד החינוך. בגלל קומץ שלא עושות מה שצריך, אי אפשר להגיד שכולם לא עושים".

* * *

לאחרונה הפכה בן דויד (55) רשמית לכוכבת תרבות, כשזכתה לדמות משלה ב"ארץ נהדרת", שאותה מגלמת תום יער. שם היא מוצגת כדמות המורה הלוחמנית, עם כוס הקפה מחדר המורים והרצון שכולם יקשיבו לה.

"הדמות שעשו לי מתבטאת לא בצורה הכי יפה, אני לא מתבטאת בצורה כזו", היא מנסה לשמור על איפוק. "הילדים שלי ראו וצחקו, אבל גם הם אמרו שאני בכלל לא מדברת ככה. זאת תוכנית סאטירה, ויש בה הגזמות".

האמת היא שאין הרבה הגזמה בתנועות הידיים החפוזות שעושה הדמות שלה. כשבן דויד משחקת במשחק הרכבה קטן שעל שולחנה, היא מעבירה אותו בין אצבעותיה הלוך ושוב. על צווארה שרשרת עם ארבע דמויות של ילדים, כמספר ילדיה, וגם כמספר נכדיה. רק כשהיא מדברת על בית הוריה, היא קצת נרגעת.

הוריה, רחל ודוד יפרח ז"ל, היו ממייסדי מושב נועם שבחבל לכיש. "גדלתי בבית ערכי, בחינוך דתי. הוריי חינכו אותי ללכת בדרך הישר, עם האמת שלי. ככה אני מחנכת את הילדים שלי, ותודה לאל, זה מצליח".

בתיכון למדה בקיבוץ סעד, והמשיכה ללימודי עתודה בחינוך גופני במכללת קיי לחינוך בבאר שבע ("התחצפתי לנשיאת המכללה, בלי לדעת שזו היא, וכשהיא כעסה עלי כל הכיתה יצאה להגנתי"). בצה"ל כמדריכת כושר קרבי בגבעתי ("עשו לנו אימוני כושר מטורפים ובלתי סבירים, ואני התלוננתי שהקצין משוגע. מאוחר יותר הוא התאשפז בבית חולים פסיכיאטרי"). אחרי הצבא החלה לעבוד כמורה לספורט. כשלימדה בבית ספר חרדי, התעקשה שגם הבנות ילמדו שחייה ולא רק הבנים, והצליחה. 

ב־1992 נישאה למשה בן דויד (60) ועברה לגור בירוחם. היום הם גרים בקריית גת. בעלה מנהל סוכנות דואר כעצמאי. יש להם ארבעה ילדים - אסף (30), הנדסאי בניין; הילה (27), עובדת במחלקת תרבות במתנ"ס; יאיר (25), מסיים לימודי הנדסאי מכונות; ואביה (22), היחידה שהלכה להוראה ועובדת כגננת שילוב. יש גם ארבעה נכדים, הגדולה בת 4, הקטנה בת ארבעה חודשים. "כל הילדים שלי שומרים מסורת ברמות שונות", היא אומרת בגאווה.

את דרכה בהסתדרות המורים התחילה בן דויד ב־2001, כשאמא שלה הציעה לה להתמודד לתפקיד יו"ר הסתדרות המורים בקריית גת. "היא שאלה אותי כמה אוכל להמשיך לעבוד כל כך קשה כמורה לספורט, כי הייתי ממש פעילה, וגם שחומה בגלל העבודה בשמש כל הזמן. היא אמרה: 'את תתמודדי, ואנחנו נתפלל עבורך'. קצת חששתי, בכל זאת לא באמת הכירו אותי. אבל אז היא נפטרה במפתיע מדום לב בגיל 62, והרגשתי שזו הצוואה שלה. התמודדתי, וזכיתי". 

ב־2006 היא ניסתה להתמודד גם על תפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים מול היו"ר דאז, יוסי וסרמן, הפסידה וישבה שלוש שנים באופוזיציה. "נלחמתי על דברים שחשבתי להילחם עליהם, כמו תיקונים להסכם 'אופק חדש'. אחרי שלוש שנים, הממשלה ביקשה לבטל את התמריצים למורים באזורי עדיפות א'. נכנסתי לקואליציה, כדי לגרום לווסרמן להכריז סכסוך עבודה. 

"אחר כך הייתי חלק מהסגנים של וסרמן. אנשים אומרים שהייתי מקורבת אליו, אבל זה לא נכון. לא הייתי בהנהלה המצומצמת, שכללה 13 חברים. אגב, אני ביטלתי את ההנהלה המצומצמת, והיום כל 63 חברי ההנהלה מקבלים החלטות יחד".

בדצמבר 2016 הוגש נגד וסרמן כתב אישום, שבעקבותיו התפטר מתפקידו. ב־3 באוקטובר 2017 הוא הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, שיבוש מהלכי משפט, פגיעה בפרטיות והטרדת עד. נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל. 

"בכתב האישום של וסרמן מוזכרים שלושה אנשים, שהוא לכאורה עקב אחרי הטלפונים שלהם", אומרת בן דויד. "אני אחת מהם. אם הייתי מקורבת אליו, למה שיעקוב אחרי שיחות הטלפון שלי? אבל לאנשים היה קל להגיד שכולם בהסתדרות המורים מושחתים, וניסו להוציא עלינו טינופת. ברוך השם, מאז שאני מכהנת כמזכ"ל רואים שהסתדרות המורים נמצאת במקום אחר. אני גם חושבת שלא צריך לקבור אדם שכבר שילם את המחיר". 

* * *

ב־15 במארס אשתקד הודיע ראש הממשלה שמסגרות החינוך נסגרות ושישראל נכנסת לסגר, בעקבות התפרצות הקורונה. שר החינוך אז היה רפי פרץ, ובינו לבין בן דויד נרשמו חיכוכים לא מעטים. 

"הרב רפי פרץ הוא אדם טוב, הוא אדם מקסים", היא בוררת את דבריה. "אבל בואי אגיד ככה, הוא ניסה. חסְרה לו עקשנות. אולי התפקיד לא היה מתאים לו, והוא הבין את זה. לא היה לו את השפשוף הפוליטי. כי בפוליטיקה אתה צריך לדעת איך הדברים עובדים. לא פעם משרד האוצר תחמן אותו, הרי אצלו התחיל כל הבלגן הגדול, כשתקצבו את שעות ההוראה מרחוק ב־50 אחוז מתקציב של שעות הוראה פרונטליות. 

"אחרי שההחלטה הזאת עברה באוצר, שאלתי את השר איך הוא הצביע נגד המורים שלו. אמרתי לו: 'מה, אתה לא רואה מה אתם עושים?' הוא אמר 'יפה, רימו אותי'. 

"משרד האוצר רואה דבר אחד, וזה כסף. ואם אתה לא מספיק דרוך, ימשכו לך את השטיח מתחת לרגליים. וזה מה שעשו, משכו לו את השטיח מתחת לרגליים. הוא הבין את הטעות וניסה לתקן אותה, כשהמנכ"ל שמואל אבוהב לא הסכים לחתום על ההסכם הזה, וזה לא יצא לפועל. אצל השר פרץ, אבוהב הוא זה שנתן את הטון".

ועם אבוהב הסתדרת?

"היו לנו לא מעט חילוקי דעות, אבל הוא היה מקצועי. הוא בא מהשטח, ובסוף יש קו, כי אנחנו צריכים לעבוד ביחד. הוא באמת הכיר טוב את המערכת, אי אפשר לקחת לו את זה". 

איך היחסים שלך עם שר החינוך הנוכחי, גלנט? 

"טובים, למרות שאנחנו לא רואים הכל עין בעין. גלנט טיפל בכמה דברים, שגרמו לאי שקט וחוסר יציבות ואי בהירות. הוא דאג לתקציב למשרות קורונה (הגדלת משרות של עובדי הוראה לתקופת הקורונה; ב"א), שזה דבר טוב, השיג תקציב למיגון אנשי החינוך, כמו אלכוג'ל במוסדות החינוך ומסיכות, הוסיף תקציב לטובת תומכי ההוראה. הוא גם אמר שצריך קפסולות בכיתות א'-ב' ובגנים, אבל משרד הבריאות אמר שלא צריך, אז אין קפסולות. 

"גלנט גם היה זה שאמר ששכר של שעת למידה מרחוק שווה לשעת למידה בכיתה, וזה נתן שקט ויציבות ומנע מלחמות מיותרות עם האוצר. הרי המלחמות בעבר לא הועילו לאף אחד. וזה גלנט, נתן תוצאה בלי מלחמה. אם הוא אומר שמשהו יקרה, הוא עושה את זה. ואם לא, זה לא יקרה. אני אוהבת לעבוד עם אנשים ישרים. אתה לא חייב להסכים איתי, אבל אני יודעת שלא זה לא וכן זה כן. אין התהפכויות. 

"ברור שהיה אפשר לתפעל את המערכת בצורה אחרת. למשל, היה אפשר להכין מתווה עם כיתות קטנות מתחילת השנה, במקום לפתוח ולסגור שוב ושוב, ולתת למנהלים אוטונומיה, כי רק הם מבינים בחינוך. אבל הוא נפל על תקופה לא פשוטה, שאני לא חושבת ששר חינוך אחר היה מצליח בה".

אז הוא לא הצליח?

"היו דברים שהצליח בהם והיו שלא. הבעיה הכללית היתה שמשרד החינוך והקבינט לא היו מחוברים לשטח ולא הבינו איך מערכת החינוך עובדת, ולכן המתווים היו מנותקים מהשטח. אבל את לא יכולה לשפוט שר כשהוא מכהן בתקופה כזאת". 

גם עם גלנט היו לך חילוקי דעות. התנגדת לפתיחת שנת הלימודים כסדרה ב־1 בספטמבר, בטענה שהילדים עדיין מידבקים ושמסגרות החינוך ייסגרו.

"והנה באה המוטציה וגמרה על כולנו. ועם המוטציה, גלנט לקח צעד אחורה ואמר: אני אעשה מה שיגיד משרד הבריאות".

בסגר השני ובסגר השלישי היה נכון לפתוח את החינוך המיוחד?

"לא היה לי ספק שמערכות החינוך המיוחד במורכבויות הקשות צריכות להמשיך לפעול גם בסגרים. אבל כדי להפעיל בתוך בית הספר את החינוך המיוחד במורכבויות קלות, צריך להביא אב בית, מזכירה, מנהלת ומורה. ואז באים רק שניים מתוך עשרה תלמידים, ואלה ילדים שהיה ניתן לעבוד איתם באופן פרטני גם מרחוק.

"לדעתי, פשוט לא הסתכלו על הציבור של עובדי ההוראה, הסתכלו על ההורים, ושכחו שגם לנו יש ילדים, וגם אנחנו צריכים פתרונות בבית. פנינו לכל העולם ואשתו, ולבקשתנו, משרד החינוך קיצר את יום הלימודים בחינוך המיוחד עד 14:00 במקום עד 17:00-16:00, ושבוע הלימודים קוצר לחמישה ימים". 

למה רק עד 14:00? 

"כי אחרת כל המערך הזה יקרוס. בחינוך המיוחד חסר כוח אדם. מורות הרות פוחדות להגיע לבית הספר, כדי שלא יידבקו. מורים שהילדים שלהם נכנסו לבידוד נשארים איתם בבית. גם לפני כן היה קשה למלא מקום, ועכשיו בכלל קשה. אז אם יאריכו, המערכת תקרוס. לכן אני אומרת ומסבירה להורים: עדיף שהמערכת תעבוד עד 14:00 מאשר יום כן - יום לא, או שלא תעבוד בכלל".

* * *

לדבריה, המתווה הנוכחי של החזרה ללימודים תפס את המורים והמנהלים לא מוכנים. "הזמינו לדיונים על המתווה את כל העולם, אבל לא את המורים. ככה קבעו מתווים בלתי ישימים לחזרה ללימודים. איך אפשר לשמור מרחק בין ילדים בגן? איך ישמרו מרחק בלי קפסולות בכיתות א'-ב'? מי יכול לשמור מרחק מילדים קטנים? 

"גלגלו אותנו ממשרד החינוך למשרד הבריאות, כל אחד אמר שהשני עוד לא החליט, ושכל ההחלטות כפופות לקבינט הקורונה, ובסופו של דבר, הציבור ידע לפני המנהלים. המנהלים פנו אלי ואמרו, איך נתכונן לחזרה ללימודים ? לפי איזה מתווה? ואני אמרתי להם כל הזמן: עד שאין לכם משהו כתוב, אל תתחילו להתכונן. כי אי אפשר לעבוד בחוסר בהירות כזה, צריך לתת זמן היערכות.

"הדבר הזה, של זריקת אחריות, מאוד פגע בנו כאנשי הוראה, ופגע גם בציבור. היה צריך להיות גורם אחד שיתכנן את כל האירוע, וזה לא קרה. אנחנו לא אויבים של אף אחד. אנחנו רוצים את טובת המערכת. אבל לא היה שיתוף, לא הזמינו אותנו לדיונים".

היא לא הופתעה כששר הבריאות, יולי אדלשטיין, הודה לאחרונה שאולי משרד הבריאות שגה כשהחליט לפתוח קודם את המסחר ולהשאיר אלפי ילדים בבית במקום לפתוח את בתי הספר.

"מודה ועוזב ירוחם. הרבה שרים עושים טעויות ולא מכירים בהן, זורקים אותן על אחרים. בא שר ואומר: חבר'ה, יכול להיות שטעינו, היינו צריכים לתעדף את החינוך ולא עשינו את זה. הוא מתנצל על משהו שאנחנו אמרנו מלכתחילה, שצריך לתעדף את החינוך. 

"אני מכירה את יולי. היו לנו כמה חילוקי דעות - למשל, כשהוא לא אישר לתת אישורי מחלה למורים בסיכון, שלא רצו ללמד כי חששו מהמחלה. גם בנושא החיסונים היו לנו חילוקי דעות, כשלא נתנו תעדוף גבוה לעובדי הוראה, ואחרי סכסוך עבודה, הצלחנו להעלות את התעדוף ולאפשר למורים להתחסן. ואז באו ממשרד הבריאות ואמרו: תראו, המורים לא מתחסנים. וזה לא נכון".

על פי נתוני משרד הבריאות, רק 40 אחוז מהמורים התחסנו במנה השנייה של החיסון, ו־60 אחוז התחסנו במנה הראשונה.

"לי יש 120 אלף עובדי הוראה פעילים. עשינו שני סקרים אנונימיים, באמצעות פורמט סקרים של גוגל שנשלח בקישור לחברי הסתדרות המורים. שאלנו: האם התחסנתם, או שאתם מתכוונים להתחסן. קיבלנו כמעט 20 אלף תשובות. 76 אחוז אמרו שכבר התחסנו. 18.5 אחוז אמרו שטרם התחסנו, ו־5 אחוזים אמרו שהם לא מתכוונים להתחסן, כשחלקם מחלימים מקורונה, אז הם לא צריכים להתחסן".

ואת מאמינה לנתונים האלה?

"אני יודעת מסקרים קודמים שלמורים יש נטייה לומר את האמת".

הראית את הנתונים למשרד הבריאות?

"בהחלט. הם הודו שהבדיקה שלהם הקיפה את כלל הצוותים במוסדות החינוך - גם סייעות, עובדי חינוך עצמאי וגורמים נוספים, שלא קשורים להסתדרות המורים, ולכן הגיעו לאחוזים נמוכים יותר. ואני נשארתי עם מה שכל הזמן אמרתי: נלחמתי כדי שאצלי יתחסנו, ואנחנו מתקרבים ל־80 אחוז מחוסנים. 

"החיסונים חשובים. אני מאמינה באנשי הרפואה. אני התחסנתי, המשפחה שלי התחסנה, ואני אומרת לחברים שלי ולעובדי הוראה - צאו להתחסן. למי שיש שאלה או חשש, שיתייעץ עם אנשי הרפואה. המורה צריך להתחסן, קודם כל בשביל עצמו. לשמור על הבריאות שלו, על בריאות המשפחה ועל בריאות התלמידים".

ועדיין, יצאת בתוקף נגד הרעיון לחוקק חוק נגד עובדי הוראה שלא יתחסנו.

"נכון, כי יש עוד מקומות שבהם באים במגע עם קהל. אתה רוצה לחוקק חוק? בבקשה, שיחול על כולם. אם יהיה חוק, גם אנחנו נכבד את החוק. אבל עובדה שזה לא יצא לפועל, כי זה לא יכול לצאת לפועל. 

"אני באופן אישי נגד סנקציות. אני חושבת שתמרוץ, שכנוע והסברה יעזרו הרבה יותר. ואנחנו רואים שזה עובד".

יש טענה שמורים רבים מתנגדים לחיסונים כי הם לא באמת רוצים לחזור לעבודה. 

"אין לזה שחר. מי שמכיר מורים, מבין שהם רוצים לעבוד. הרי בזום הרבה יותר קשה לעבוד. בתקופת הזום הם מג'נגלים בין הילדים שלהם לבין העבודה, עובדים פי ארבעה יותר קשה מאשר בכיתה ונותנים 200 אחוז יותר".

אז לא יהיה החזר של ימי לימודים שבוטלו בגלל הסגרים? 

"אין על מה להחזיר ימים. אתה מחזיר על משהו שהוא חסר. לא היה רגע אחד שעובדי הוראה לא עבדו". 

אפשר להציל משהו משנת הלימודים האבודה? 

"היא לא אבודה. צריך להמשיך ללמוד בקבוצות קטנות. הבעיה העיקרית היא המצב הרגשי של הילדים. חומר לימודי תמיד אפשר ללמד".

ומה לגבי תלמידי כיתות ז' עד י', שלא היו בבתי הספר כמעט שנה, עם הפסקות קטנות? 

"צריך לחשוב עליהם ולראות איך מחזירים אותם בצורה מדודה ומושכלת, אפילו לאט לאט, כמו שעשו עם שכבת ה'-ו'. זה באמת לא פתרון לשבת בבית במשך כמעט שנה. חייבים לעבוד איתם על המצב הרגשי, ואת זה אפשר לעשות גם בהפוגות, במפגשים קצרים, להיות במסגרת, גם אם היא פעם או פעמיים בשבוע לכמה שעות".

איך היחסים שלך עם רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים? 

"שלום שלום. הוא בשלו ואני בשלי". 

* * *

אף שבן דויד טוענת שההערכה למורים עלתה בעקבות הקורונה ("הורים ראו כמה קשה להחזיק כיתה"), לא פעם נשמעות טענות על רמה ירודה של המורים. סקר שערכנו לפני כמה שנים גילה שיותר משני שלישים מהמורים לא יודעים מה קרה בכ"ט בנובמבר, רק מחצית יודעים מהן המדינות שבהן גובלת ישראל ורק כשליש ידעו את מילות ההמנון הלאומי התקווה. מזכ"לית הסתדרות המורים לא מתרגשת. 

"בשום מערכת אין 100 אחוז. יש עובדי הוראה איכותיים. אני פוגשת אותם עם ניצוצות בעיניים, עם השליחות, עם אהבה, יש להם אהבה כלפי הילדים והעבודה. המערכת היא טובה, האיכות היא טובה, וצריך לתת להם את הכלים להצליח. 

"פעם, המורה היה צריך להקנות ידע. היום הוא צריך להעביר ערך חברתי, ללמד את הילדים איך להיות אנשים טובים, מכילים, לדעת לקבל את השונה. אלה הערכים שאנחנו גדלנו עליהם.

"וראינו את זה בקורונה, שהיו בתי ספר שהצליחו לפרוח, כי הם עבדו לבד. למשל, כשמשרד הבריאות אִפשר לקיים מפגשים של תלמידים באוויר הפתוח, ביקרתי בבית ספר שהתקינו בו מתקני פלסטיק יפים כאלה על הדשא, שהילדים יכולים גם לשבת עליהם, וגם יש להם מדף לשים עליו את הספר. המנהלת הלכה וקנתה אותם מתקציב הניהול של בית הספר, כדי שלילדים יהיה נוח ללמוד בחוץ ושלא יצטרכו לכתוב על הדשא. היא נתנה לתלמידים שלה את הכלים הטובים ללמידה. וזה היופי. שיש למורים וגננות יוזמות מעולות, אבל המערכת לא יכולה למנף את עצמה אם יגידו לה כל הזמן מה לעשות.

"אנחנו מלמדים היום בעומסים מטורפים. איזה אדם יכול לתפעל מערכת כשיש 35 ילדים בגן או בבית הספר, ובכיתות הגבוהות אפילו 39? אם היו לנו כיתות קטנות עד 20 תלמידים, כמו בכל קפסולה היום, המורה היה קבוע, הצוותים קבועים, לא היתה צפיפות, השעות הפרטניות היו גדלות על חשבון השעות הפרונטליות, המורה היה יכול להתרכז בעבודה בשעות העבודה ולא בבית, וכולם היו מרוויחים. אבל המדינה לא משקיעה בתשתיות".

מה היית עושה לו היית שרת החינוך?

"הייתי שואפת שיעלו את רף הכניסה למכללות להוראה".

אז את מסכימה שצריך להעלות את איכות המורים.

"שאלת מה הייתי עושה בתור שרת החינוך, אני אומרת שזה מה שצריך לעשות. צריך גם להעלות את שכר המורים, כדי שיבואו אנשים איכותיים יותר. 30 אחוז מהמורים החדשים עוזבים את מערכת החינוך בגלל השכר. כשאומרים שהשכר הממוצע של המורים הוא 13,700 שקל ברוטו, הכוונה היא לכלל המורים, כולל אלה שעובדים גם בחצי משרה. אבל אם את לוקחת רק את אלה שעובדים במשרה מלאה, שהם מחצית מעובדי ההוראה, השכר הרבה יותר נמוך, סביב 7,000 שקל. והם לא עובדים חצי משרה מרצון, פשוט אין יותר תקנים.

"חוץ מזה, צריך להעמיק את הסטאז' בבתי הספר. לתת למורים מתחילים ליווי, כדי שיראו איך מיישמים את מה שהם למדו. במקביל, הייתי מצמצמת את מספר הילדים בכיתות ומגדילה את כמות המורים. הייתי עושה שוויון בין המרכז לפריפריה, חד משמעית. מפעילה מערכת לימודית עד 13:30, ואז מכניסה את כל מה שהיום קוראים לו 'חוגי העשרה'. רובוטיקה, תגבורי אנגלית, טיסנות. לא בייביסיטר, אלא דברים איכותיים, חוגי העשרה משמעותיים, שהמדינה נותנת ללא תוספת תשלום של ההורים, ומביאה אותם בעיקר לפריפריה. כי צריך לתת יותר תקציב לפריפריה, לעיר חלשה. להפחית מהתקציב של רשות חזקה ולהוסיף לחלשות, וככה לצמצם את הפערים".

היית רוצה לחזור ללמד? 

"לפני שנה שמעתי שבבית ספר בקריית גת לא מוצאים מורה לספורט. אמרתי למנהלת שאם היא לא תמצא, אני אבוא ללמד את התלמידים ביום שישי, היום החופשי שלי. זה לא קרה בסוף, אבל כן, חסר לי ללמד. באתי מתחום החינוך הגופני, זה מקצוע שכל הילדים אוהבים".

הבחירות לתפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים היו אמורות להתקיים רק בשנה הבאה, אבל לפני שבועיים הודיעה הנהלת הסתדרות המורים על הקדמתן ליוני השנה.

למה הקדמתם את הבחירות? 

"הסכם השכר שלנו הסתיים בינואר 2020, מה שאומר שאנחנו עובדים עכשיו ללא הסכם שכר. אנחנו לא נחכה עוד שנה־שנתיים כדי להתעסק עם הנושא הזה. אם נמשוך את הזמן, הסתדרות המורים תיכנס לבחירות הרבה אחרי שהממשלה תסיים את הבחירות שלה, ואז לא נבוא חזקים למאבק. לכן חשבתי עם חבריי להנהלה, שהממשלה תסיים את הבחירות שלה ואנחנו את שלנו מייד אחריהן, ולא שנה אחריהן. ככה נבוא חזקים למאבק, אחרי שכבר סיימנו את הבחירות שלנו והכל מאורגן".

אז למתי לרשום את השביתה הבאה? 

"מזמן לא שבתנו. אנחנו מכריזים סכסוך עבודה רק כשכלו כל הקיצין, כשכל המשאים והמתנים והישיבות לא צולחים. אבל כשאנחנו רואים שסוחבים אותנו ומרמים אותנו ומושכים את הזמן, אנחנו מכריזים סכסוך עבודה. ואז מקשיבים לנו".

האופוזיציה בהסתדרות המורים טוענת שהקדמת הבחירות נועדה כדי שלא ידברו על התביעה שהוגשה על אי סדרים בבחירות הקודמות.

"האופוזיציה צריכה להיות בעד הקדמת בחירות, לא נגד. אנחנו יודעים שחוץ מלטנף, האופוזיציה לא עשתה כלום. המורים שופטים אותך לפי העשייה שלך למען ציבור עובדי ההוראה, ואנחנו באים עם העשייה, וישפטו אותנו לפי המעשים למען העובדים".

הציעו לך להצטרף למערכת הפוליטית? 

"קיבלתי כמה הצעות, לא אגיד מאיזה מפלגות, אבל סירבתי. יש לי עוד הרבה תוכניות בהסתדרות המורים". 

גילה קליין, יו"ר סיעת נחל והאופוזיציה בהסתדרות המורים, הגישה צו מניעה כנגד ההחלטה להקדים את הבחירות. "בחודש האחרון הוגשו סיכומים לבית הדין הפנימי לאחר שלוש וחצי שנים של דיונים בנוגע לשחיתות שהתגלתה בבחירות 2017, ובימים אלה בית הדין אמור לתת פסק דין בנדון", אמרה. "מהפחד שתיחשפנה השחיתויות, יפה בן דויד ניצלה את מעמדה והכריזה על הקדמת הבחירות. זאת מתוך התעלמות מוחלטת ממגיפת הקורונה, המצב הכלכלי, המצב הקשה של מערכת החינוך הסגורה כבר שנה, שיש בהם להשפיע על אופי הבחירות ועל הזכות הדמוקרטית לנהל אותם באופן הנכון הראוי והצודק. לאור הלקחים מהבחירות הקודמות הסיעה תגיע עד ערכאה עליונה ולא תוותר על קיום בחירות באופן ממוחשב עם בקרה חיצונית וניטרלית". 

* * *

מאיפה באה הקשיחות שלך?

"אני חושבת שזה הניסיון של מה שעברתי בחיים. אמא שלי נפטרה בגיל 62, ואבא שלי נפטר ארבע שנים אחריה, בגיל 67, שבועיים אחרי שעבר תאונת דרכים. אח שלי נפטר ב־2019 אחרי מחלה. אח אחר היה באסון צור וחלה בלוקמיה, כנראה כתוצאה מזה. ברוך השם, עכשיו הוא הבריא ויש לו ילדים. 

"כשאתה חווה דברים כל כך קשים, הכל מתגמד. מה אכפת לי מה מישהו אומר עלי. אפילו שאני לכאורה משלמת מחיר אישי, כשתוקפים אותי בתקשורת ואומרים שכל הזמן אני נלחמת ונאבקת".

על מה את מתחרטת?

"אני לא יודעת אם הייתי עושה את הדברים אחרת".

ממי את צריכה לבקש סליחה? 

"מהמשפחה שלי, שרואה אותי פחות. אבל המשפחה אצלי מעל הכל. גם אם אני בפגישה אצל שר החינוך, אני אומרת שאם יהיה לי טלפון מבעלי או מהילדים, אני עונה". 

מה מצחיק אותך?

"חושבים שאני קשוחה, אבל אני כל הזמן צוחקת. אני צוחקת מ'ארץ נהדרת', גם כשהם מגזימים וגם כשהם אומרים דברים לא נכונים. הנכדים שלי מצחיקים אותי, חבל על הזמן".

מתי בכית לאחרונה? 

"כשההורים שלי נפטרו, בכיתי המון. כשאח שלי חלה, בזמן שהייתי בצבא, בכיתי המון. גם כשהאח שלי נפטר, בכיתי. אבל לא מצליחה להיזכר מתי בכיתי לאחרונה".

מה הספר האחרון שקראת? 

"האמת היא שאין לי ספר ליד המיטה. אין לי זמן לקרוא. כשהייתי צעירה יותר הייתי קוראת המון. הבת שלי, הילה, גרה בדירה שמעלי, ואביה גרה לידי. אז היום, כשאני חוזרת הביתה ויש לי זמן, אני הולכת לילדים ולנכדים".  

batchene@gmail.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו