אחרי יותר משלושה עשורים בעולם התרבות, ישי לפידות האמין שכבר ראה הכל. האיש שהקים והנהיג להקות, שחרר להיטים לרדיו ולטלוויזיה, הופיע בכל מקום בארץ ובעולם, קטף פרס אקו"ם ואפילו הרקיד את עם ישראל בתחרות קדם אירוויזיון - עומד כעת פעור פה מול המשבר שהמיט נגיף קטן אחד על התעשייה שהוא שייך אליה.
"זה שבר גדול. אנשים לא מבינים כמה. נכון שפה ושם אפשר למצוא הופעה בזום ובפייסבוק, אבל העבודה ירדה ב־90 אחוזים. זמרים נפלו. פתאום אתה מגלה שכל עבודה אחרת רחוקה מלהכניס מה שהרווחת קודם מהופעות. אני מגיש עכשיו תוכנית אקטואליה יומית ברדיו האזורי. התמורה שם שווה לשתי חלטורות שעושים בעולם המוזיקה והתרבות. היום אני מבין כמה מרוויחים טוב במקצוע שלי".
כמה, באמת?
"זמר ממוצע ברמה שלי אמור להרוויח מינימום 10,000 שקל להופעה. זה רווח שאחרים עושים במשכורת חודשית. אחרי שנה שלמה ללא פרנסה, אפשר להבין כמה בני מזל האנשים בתעשייה שהם ברמה שלי".
מה הרמה שלך? מה הדירוג?
"בינוני. לא מהשורה הראשונה כמו אברהם פריד או ישי ריבו, שלוקחים להופעה 100-70 אלף שקל. אבל אני גם לא מאלה שגובים 3,000. אני באמצע, מעדיף לא להגיד כמה. כשיש תקופות קשות, ואתה מנסה לגעת בעיסוקים אחרים, אתה מבין כמה המקצוע הזה בעצם מתגמל".
אולי בגלל זה קשה לציבור להזדהות עם מחאת האמנים?
"איתי לוי, אייל גולן, ישי ריבו ואברהם פריד ישרדו שנה-שנתיים בלי משכורת. האמנים לא ירעבו ללחם. המלחמה נוגעת לאנשי התעשייה שמסביב, הסאונדמנים, התאורנים, האנשים הפשוטים שיכולים להרוויח 300-200 שקל בערב. ויש גם מפיקים, שמפסידים הרבה כסף.
"המצב מלחיץ ומפחיד כל אדם. אתה חוסך ליום שחור, או ליום שתרצה לחתן את הילדים, וכשמגיעה שנה כזאת - היא שומטת את הקרקע מתחת לרגליים. לפני שנה וחצי השקעתי 150 אלף שקל במיזם ענק של להקת בנות, שכוללת שבע זמרות ונקראת ג'ואיש גירלז, ולפני שנה זה נקטע בגלל הקורונה. המיזם מת לי מתחת לידיים. השקעתי בשני קליפים, כל אחד 20 אלף שקל. אני נשאר עם בור, כי הכל ירד לטמיון".
להקת בנות לדתיים? איך זה מסתדר?
"אין בעיה הלכתית עם שירה של בנות מתחת לגיל מצוות. יש לזה את שוק 'הבת־מצוושים', שהפך לגדול ורציני בשנים האחרונות. יש אירועים לבנות, בני עקיבא, אירועי הפרשת חלה.
"אבל עזוב אותי. אני מכיר שני אנשים מעולם הבמה, סאונדמן ותאורן, שהתאבדו בגלל מצב כלכלי. לא מפרסמים את זה, בצדק, אבל אני אומר לך שמחשבות אובדניות היו אצל הרבה מאוד אנשים שאני מכיר מהתחום.
"השנה הזאת מעמתת אותך חזיתית עם האמונה האמיתית שלך בקב"ה. דווקא בשנה שבה לוקחים לך, שמים לך סטופ, אומרים לך 'תתמודד'. מאוד בקלות אפשר להגיע למקום של 'למה זה קרה' ו'מה בכלל עשיתי רע'. המצב לא פשוט".
בחודש שעבר היה אמור לפידות להמריא לברזיל, לשיר שם בחתונה יהודית גדולה, אבל גם הפעם הנגיף עצר אותו. "כל העניינים כבר נסגרו, נקנה כרטיס ביזנס, סוכם על סכום יפה מאוד - ואז החליטו לסגור את נתב"ג ואת השמיים. נשארתי בארץ. זה הפסד עצום של כסף, והיו המון כאלה השנה".
אתה מרים ידיים לשמיים וצועק "מה עשית לי, אבא?!"
"אני אומר 'אבא, תודה על מה שהיה, על מה שיש ועל מה שיהיה', ואני אומר לו, 'אבא תפנק, תעזור, תושיע'. מצד שני, אני יודע שזאת לא נקראת שנה קשה, אלא שנה מאתגרת. נעבור את זה ונתחזק".
מהי שנה קשה, לשיטתך?
"שנה קשה היתה לפני שלוש שנים, כשאיבדתי את אחותי שנפטרה בגיל 44 מסרטן. לראות את ההורים שלי הופכים להורים שכולים, לראות את אבא שלי, איש חסד אמיתי, שהיה רב צבאי ושמטפל עד היום במשפחת השכול, מתמודד פתאום מול זה בבית - זאת שנה קשה. אז פרופורציות".
* * *
הוא נולד לפני 53 שנים ביישוב הקהילתי אבן שמואל, בין קריית גת לבאר שבע. אביו, אהרון, שימש רב פיקוד הדרום, אמו, מרים, מורה. שלוש אחיותיו פנו לתחומי ההוראה והחינוך. כשהיה בן 4 עברה המשפחה לבני ברק, והוא למד, בין היתר, בישיבת "אור ישראל" בפתח תקווה וב"קול יעקב" בירושלים. בגיל 21, אחרי שהתקשה, לדבריו, לשבת וללמוד, התגייס לצה"ל ושירת שלוש שנים כמורה חייל בחיל החינוך.
לתחום השירה והבידור נמשך מגיל צעיר, כשחמק מהישיבה והתגנב לאולפנים שבהם הקליטו השמות הגדולים במוזיקה החרדית, ובהם משה מונה רוזנבלום ומשה לאופר. בזכותם, הוא אומר, התחבר לאנשי מפתח בתעשייה - והשיק את הקריירה.
"היום אני לא איש עשיר, ולא אהיה איש עשיר, בעיקר בגלל שאני לא רוצה. אני לא מוכן להקדיש לזה שום מאמץ. תן לי לחיות כמו שאני, במעמד הביניים. פונקתי בחיים, אני עוסק בעבודה שאני אוהב, זו מתנה גדולה".
מעמד הביניים? עם רבבת שקלים להופעה?
"מעמד ביניים פלוס. אם תציע לי לעבוד קשה שנתיים במשהו שאני פחות אוהב, ואז אהיה עשיר - אני לא אלך.
"לגבי הסכומים, אם הייתי עובד בכל ערב - היית צודק. אבל כשמופיעים רק 8-7 פעמים בחודש, זה אחרת. אל תשכח שאדם כמוני משלם למדינה 60-55 אחוז מס. תוסיף לזה את החלק למנהל שלי, ההוצאות על מורה לפיתוח קול, התשלום לצוות ועוד עשרה אחוזים לצדקה. אל תרחם עלי, אבל מה שנראה כזה גדול הוא לא תמיד כזה".
היו אמנים שביכו את המצב. עומר אדם, שפורח בחו"ל, ומירי מסיקה.
"עומר לא בכה, ומירי מסיקה רק אמרה שהיא תצטרך למכור את הדירה שלה. צריך להבין, מירי לא נמצאת במקצוע 40 שנה, ויש לה בעל שגם הוא מוזיקאי. היא קנתה דירה, משימה בלתי אפשרית במדינת ישראל, ואז מגיעה שנה כזאת.
"והיא לא בכתה על עצמה, היא דאגה לנגנים שלה, לסאונדמן. יש לי חבר תאורן שסיפר בדמעות שהבת שלו ביקשה פיצה, והוא אמר לה שקשה לו לקנות, כי מחר בבוקר לא יהיה לו כסף לקנות גבינה".
כמה הזמרים עצמם הפסידו?
"אני מאמין שחבר'ה כמו חנן בן ארי או ישי ריבו מפסידים סכומים ברמות של מיליונים. אלה שנות הפריצה שלהם, והם היו צריכים לעשות בתקופה הזאת המון כסף. אי אפשר להגיד לישי ריבו 'תעבוד בסופר', או לחנן לעבוד בחינוך. זאת בעיה".
אז מה עושים?
"מחכים שהכל ייפתח ומתפללים".
יש כבר הזמנות ליום שאחרי הקורונה?
"יש דיבורים, אבל אי אפשר לדעת כלום לחודשים הבאים. ואם תצוץ פתאום עוד מוטציה?
"ביום שאחרי אני מקווה לראות התפרצות גדולה, צימאון של הקהל שרוצה עוד ועוד. אני מניח שיהיו שינויים, בעיקר יהיו יותר ענווה וצניעות אצל כל העוסקים בתרבות".
למה הכוונה?
"חלקים מאיתנו בשוק התרבות חטאו בהיבריס, חטא הגאווה. לא היו מוכנים לשמוע על הופעות מסוימות, במחירים מסוימים, במקומות שהרגישו שהם לא לרמתם. זמר שהופיע בהיכל התרבות לא הסכים, למשל, לעלות במתנ"ס בפתח תקווה.
"היו מקרים שאנשים אמרו לאמנים 'אני לחוץ בכסף, תעשה לי הופעה ב־5,000 שקל', והאמנים סירבו, כי היתה מספיק עבודה. היה חטא יוהרה, והקורונה החזירה הרבה אנשים לפרופורציה".
גם אותך?
"מספרים עלי שאני אסקופה נדרסת. פחות יש לי הכבוד העצמי הזה. למרות שגם אני אעשה היום דברים שפעם הייתי מתעלם מהם, כמו להופיע עם קלידן ל־50 איש. פעם לא הייתי עושה את זה".
למה, בעצם?
"כי זה גם מלחיץ אותי יותר. שים אותי מול מיליון איש באצטדיון, אני לא רואה ממטר, אבל לשבת עם 50 איש ולהתפשט מולם נפשית - זה דבר שבעבר דרשתי עליו מחיר הגון, אולי לא הגון. עכשיו אני אעשה את זה בהרבה פחות".
מה ההופעה הכי מוזרה שהיתה לך?
"אני יושב בבית עם גיטרה, לידי קלידן, ואנחנו מופיעים בזום ל־300 איש בקהילה יהודית גדולה בחו"ל. זה היה מקסים ונורא ואיום כאחד. מקסים, כי זה היה מהבית. לבשתי חולצה לבנה ומתחת מכנסיים קצרים. ונורא ואיום - כי קשה מאוד בלי הקהל. לאמנים זאת מכה נפשית קשה.
"הופעתי בתקופת הסגר השני במלון קורונה בירושלים. עמדנו על רמפה מוגבהת מהקהל, בקומה עליונה בלובי, ומתחתנו 1,500 חרדים ודתיים לאומיים, והם רוקדים בטירוף, נוגעים זה בזה, משהו שכולנו כבר לא רגילים לראות. זה היה מראה מוזר".
פחדת להידבק?
"לא, אני עצמי כבר אחרי הקורונה. החלמתי".
איפה נדבקת?
"נסעתי שבוע לפני ראש השנה לווינה, כשאוסטריה היתה עדיין ירוקה. עליתי לבמה בחתונה גדולה, הגשתי לכולם את המיקרופון לפה ושרתי איתם. כשנגמרה החתונה מישהו אמר לי, 'אתה לא נורמלי, מספרים שיש איזה חיידק שהגיע מבלגיה'. בקיצור, חזרתי משם חולה. סבא של החתן נפטר מהנגיף אחרי חודש".
איך עברה עליך המחלה?
"לא נורא, כמו שפעת חזקה מאוד. היתה איזו חצי שעה-שעה של השתעלויות כבדות שאמרתי רגע, אני מקווה שלא אכנס לסטטיסטיקה של הסיפורים העצובים מהטלוויזיה, אבל אחרי ארבעה ימים הייתי בסדר גמור. את הבידוד עשיתי בבית, סגור בחדר שבועיים. למזלי, לא הדבקתי אף אחד במשפחה".
* * *
הוא נשוי כבר 26 שנים לסלין (46), מורה לאמנות ומעצבת פנים, ומתגורר בנתניה. לזוג שלושה ילדים: אמיר (26), מדריך כושר, עידו (23), איש עסקים בתחום האופנה, והילה (16), תלמידה בתיכון בר־אילן בנתניה.
תעשה סדר אחת ולתמיד: אתה דתי לאומי? חרדי?
"הכל קיים בי ביחד, וזו הייחודיות שבי".
כשעולה הנושא הנפיץ של התנהלות המגזר החרדי מול הנחיות הקורונה - משחרר לפידות אנחת צער.
"זאת טרגדיה, תאונת דרכים. השבועות האחרונים, עם האלימות ושריפת האוטובוס בבני ברק, היו פשוט תאונת דרכים. תאונה בין ילדי חמד מבתים טובים, שחוסר המעש והשעמום מהקורונה שיבשו את דעתם והוציאו אותם לרחובות, לבין נערי שוליים מהרחוב החרדי, שרק מחפשים אקשן, להוציא את התסכול שלהם. היה שם מפגש קטלני שהביא לתוצאה שראינו.
"הפדיחה היא שלנו במלואה, והאשמה מונחת לפתחם של עסקני ומנהיגי הציבור, שלא ידעו לטפל בנוער השוליים הזה ברצינות. אהבנו להתעלם, לראות את זה כחצר אחורית של משפחות שלא הצליחו לשמור על ילד אחד מתוך כמה ילדים בבית - וזה התפוצץ לנו בפנים.
"גרתי בבני ברק 30 שנה, ואני אומר לך בכאב ש־30-20 נערים פוחזים ואלימים, שיצרם תקף אותם, הכתימו ציבור של רבע מיליון איש. אני אומר לך באחריות מלאה שזה קומץ. אין מצב, פשוט אין מצב, שבחור מישיבות כמו 'קול תורה', 'בית מתתיהו' או פוניבז' ישרוף אוטובוס. אין חיה כזאת".
החסידים שתקפו שוטרים בבני ברק וכמעט עשו בהם לינץ' הם לא "נוער שוליים".
"לא יודע מה קרה שם. זה מעשה שהוא פיגוע המוני. אני לא יכול להסביר. אין הסבר לזה".
גם החתונות הגדולות אצל החסידים הן לא "שוליים".
"אני נבוך, חסר מילים וחסר הסברים, ובעיקר כאוב מאוד. אין תשובות. גם זה פיגוע המוני, אירוע רב־נפגעים. מה שקרה עם החתונות והשמחות פגע בעולם התורה כולו".
ואלה לא הפרות ההנחיות היחידות.
"אסון. אסון. אסון. הפרות ההנחיות בציבור החרדי הן אסון, בכייה לדורות. לצערי הרב, הציבור החרדי ישלם במזומן, כבר במערכת הבחירות הקרובה, על ההפרות הללו. הם הקימו מחדש את ישראל ביתנו, ואולי נתנו את ראשות הממשלה ליאיר לפיד".
מה יש לציבור החרדי נגד ההנחיות שאמורות להציל את חייו?
"כל הוראת מדינה חשודה בעיני הציבור החרדי".
זו לא הוראת מדינה, זאת מגיפה.
"נכון, אבל האדם החרדי התרגל לחשוד בכל הוראה שהמדינה מוציאה. מתחילים מייד לשאול למה עשו את זה, מה האינטרס. הציבור החרדי מרגיש תמיד נרדף, מרגיש שמתעללים בו. ואז הוא רואה את ההפרות בבלפור, את המסיבות בתל אביב ואת מה שקורה בחופי הים, והוא רואה שאליו מתנהגים אחרת. שעליו מדווחים אחרת. לכן הוא לא מאמין לכלום".
שוב התקשורת אשמה.
"יש הנדוס תודעה אנטי־חרדית בתקשורת, נקודה. מיום הולדתו יודע ילד חרדי ששונאים אותו, שהמדינה אנטי־חרדית".
מה חשבת על החיקוי שעשו לרב חיים קנייבסקי ב"ארץ נהדרת"?
"אם ילך אדם ברחוב וכלב שוטה ינבח עליו - מישהו ינסה להעניש את הכלב? 'ארץ נהדרת' לא עוברת לרב קנייבסקי ליד האוזן בכלל. יש לי משפט מתנשא לומר - אני מרחם עליהם, על אנשי 'ארץ נהדרת'. זאת הסאטירה שלהם? אין לכם מושג על מי אתם מדברים בכלל".
יש להם מושג. על הרב קנייבסקי והנכד שלו.
"למולי שגב (עורך התוכנית; י"ש) ולחבריו אין מושג קלוש מי זה הרב חיים קנייבסקי".
מבחינתם, נתניהו מצלצל אליו בבקשה שיכבדו את הסגר, והם מבינים שהוא מנהל בפועל את המדינה.
"אנחנו חיים בדור שבו התקשורת מגמתית, ומוציאים את כל הקדוש לנו כבדיחה. בסדר. בשנייה הראשונה זה עושה קווץ' קטן בלב וזהו. כמו בהלה ראשונית מנביחה של כלב. או ילד בן 4 שבא ואומר לך, 'ישי לפידות, אתה שר מגעיל ומסריח'. במאית השנייה הראשונה תיעלב, אבל אחר כך ברור לך שלא נעלבים מבן 4. ככה זה 'ארץ נהדרת' והרב קנייבסקי.
"בכלל, הם תמיד גיבורים על החרדים, מתי הם עשו דמות מגוחכת על השופט אהרן ברק? נראה לך שהם יעשו את ליאת בן־ארי בבגדים של שיפוצניקית? יעזו לעשות חיקוי מעליב של שייח' מוסלמי? יש להם אומץ רק מול החרדים".
* * *
את להקת אוף שימחעס הקים לפידות ב־1995, וכעבור שנה הופיע איתה בקדם האירוויזיון, עם השיר "אוי אוי אוי", שהגיע למקום השישי. הלהקה, מחלוצות החיבור בין הצליל החסידי לתכנים שגם חילונים יכולים להזדהות איתם, הפכה לבון טון וכיכבה במעגל הפופולרי של דן שילון. "הופענו אז בכל העולם", הוא נזכר.
בין היתר, הוא הקים את להקת הילדים קינדרלעך, את "צמד ילד", שהורכב משני ילדים זמרים, ואת להקת הרוק החסידי "יא בה YE".
במקביל לשירה ולבידור, הקפיד לפידות להיות מעורב בתחום התקשורת, ובמסגרת זו הגיש תוכניות אירוח בטלוויזיה וכתב טורים לעיתונות הדתית. עכשיו הוא מגיש תוכנית אקטואליה יומית, "שמונה אפס אפס", ברדיו "קול ברמה", לצד העיתונאי יקי אדמקר (בכל בוקר ב־08:00).
מבחינתו, מדובר בשינוי אישי גדול של הרגלי יקיצה. "אתה מבין מה זה בשביל אדם כמוני, שבעשור האחרון, חוץ מליל כיפור, לא הלך לישון לפני ארבע לפנות בוקר, לקום בשש? זה אתגר מטורף. אני לא ישן כבר חודשיים רק מהמחשבה הזאת. לא יודע אם אחזיק מעמד. תתפללו עלי, ישי בן מרים אסנת.
"את תפקיד העיתונאי הרציני יעשה יקי, חברי, ואני אביא את קול הרחוב, את הקול הציני. אני הילד שצורח 'המלך הוא עירום'".
בקיצור, אתם "אופירה וברקו" לחרדים.
"זאת לא דוגמה שאני אוהב. אפשר לחשוב שהשותפה של ברקו היא אשת תקשורת ועיתונאית... הייתי אצלם, מחבב אותם, אבל אין צ'אנס להשמיע משנה סדורה או דעה בתוכנית שלהם".
השתתפת, גם כמלחין, בקמפיינים של יהדות התורה וגם של ש"ס. למי תצביע בבחירות?
"אני מעדיף לשמור על אנונימיות פוליטית. לעניות דעתי, הפתעת הבחירות תהיה בצלאל סמוטריץ'. הציבור יודע להעריך איש שהולך עד הסוף עם הדעות שלו. אחותי היתה מדריכה שלו בקייטנה, כשהוא היה ילד בכיתה ד'. הם נסעו לבריכה, ובאמצע הדרך הוא עצר את האוטובוס ואמר שלא יכול להיות שבנים ובנות יושבים ביחד, ושאם לא ישנו את זה מייד - הוא יתקשר לאבא שלו, שהיה רב, והוא יעצור את הקייטנה. ובאמת, הפרידו בין הבנים לבנות והמשיכו הלאה. הוא מנהיג מלידה".
מה דעתך על גנץ? לפיד? ליברמן?
"גנץ, כגנרלים רבים לפניו - איש צבא מעולה. באזרחות הוא איש של פנסיה. לפיד חכם, מסבירן מדויק, ניכר כאיש אמת. חבל שהוא אנטי־חרדי. היינו יכולים להיות חברים קרובים. וליברמן הוא ציני, מניפולטור, דמגוג, שרואה מול העיניים רק דבר אחד - מנדטים. ימכור את אמא שלו בשביל זה".
גדעון סער?
"ראוי".
* * *
נחזור לתחום שלך. מה יחסך לטרנד הזמרים הדתיים, שכל כך אופנתי כיום?
"אני גאה להיות זה שסלל את הדרך של המוזיקה האמונית אל מרכז המיינסטרים. לפני אוף שימחעס לא היתה כיפה אחת בפלייליסט. לא אביתר בנאי, לא חנן בן ארי, לא ישי ריבו. אהוד בנאי היה הרבה לפני החזרה בתשובה שלו. אני רואה אותם היום ואני גאה. רוצה לטפוח לעצמנו על השכם בגאווה".
איך זה שלא הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"לפני שנתיים פנו אלי מהפקה של תוכנית בשם 'אמזונס'. שאלתי אם זה כמו 'הישרדות', ואמרו לי שזה משהו אחר. באתי, עשיתי אודישן, התקבלתי, ואז הבנתי את הכיוון של הלבוש והצניעות. אמרתי להם, 'אמזונס זה נהדר, אבל כשתהיה אנטארקטיקה וכולם יהיו עם מעילים - אני אגיע'".
"האח הגדול"?
"הציעו, אפילו הגענו לסיכומי פרטים, שאני אהיה בחדר סגור בשבת, אבל זה לא הבשיל, כי אין אדם דתי באמת שיסכים לישון בחדר משותף עם עוד בנים ובנות. הציעו לי גם 'אמא מחליפה', העלו רעיון שאשתי תלך לבית אישה ואלי יגיע בחור גיי. הסברתי למפיקי התוכנית שבתפיסה החרדית התא המשפחתי הוא קדוש, הדבר הכי טהור שיש, ואי אפשר לפגוע בזה, גם למראית עין. עצם הכניסה של מישהו אחר לטריטוריה הטהורה של משפחה - זה לא עובר".
איך היית מגדיר את עצמך: ישראל הראשונה או השנייה?
"השלישית. זאת שטומנת בחובה את שתיהן. למדתי לחיות ולאזן בין כל הדברים".
