"הפסיקה בפולין לא מגבילה את המחקר ההיסטורי על השואה"

ההחלטה שהתקבלה אתמול (שלישי) בבית משפט בוורשה שבפולין, לחייב שני חוקרי שואה ידועים להתנצל על מידע לא מגובה בעובדות אותו פרסמו בנוגע לחלקו של ראש כפר במדינה ברצח יהודי במלחמת העולם השנייה, עורר גל גינויים בינלאומיים.

ארגונים יהודיים, בכלל זה נציגי הקהילה היהודית בפולין, טוענים כי ההחלטה הזו עלולה לפגוע בחופש המחקר המדעי על חלקם של פולנים בשואה ולהטיל פחד על היסטוריונים. מאחר שהתביעה נגד שני ההיסטוריונים, יאן גרבאווסקי מאוניברסיטת אוטווה שבקנדה וברברה אנגלקינג מהמרכז לחקר השואה בוורשה, מומנה על ידי "הליגה הפולנית נגד השמצה" – גוף המקורב לממשלתה השמרנית של פולין – יש גופים הרואים בכך ניסיון של הממשלה לצנזר את המחקר ההיסטורי על תקופת השואה, זאת במטרה למנוע פגיעה בשמה הטוב של פולין.

עם זאת, נציגת התובעת במשפט, עורכת הדין מוניקה בז'וז'ובסקה, הבהירה בראיון ל"ישראל היום" כי הפסיקה לא תהייה תקדים להגבלת המחקר ההיסטורי: "אין זו פסיקה פוליטית או היסטורית, אלא החלטה שקשורה לזכות הבסיסית של כל אדם לשמור על כבוד קרוביו, אם הם מואשמים ללא כל ראיה. אם היסטוריונים עשו טעות והוליכו שולל, עומדת הזכות לתבוע את אלה המפרים זכויות. החלטת בית המשפט אינה קשורה לעמדות פוליטיות כלשהן או לאיסורים על מחקר היסטורי".

התביעה נגד שני ההיסטוריונים הוגשה על ידי פילומנה לשצ'ינסקה, אחייניתו של, אדוארד מאלינובסקי, שעמד בתקופת המלחמה בראש הכפר מאלינובו. זאת, בגין מידע שפורסם בספר "לילה ללא קץ", שלכתיבתו היו שותפים השניים, על גורלם של יהודים בפולין הכבושה בזמן המלחמה. בספר מצוין כי הדוד של התובעת סייע לגרמנים ברצח תושביו היהודים של הכפר. המידע מבוסס על עדות מאוחרת של ניצולת השואה אסתר דרוגיצקה, שמאלינובסקי הציל אותה מידי הנאצים בכך שהעניק לה מסמכים מזויפים.

במשפט שנערך למאלינובסקי בשנת 1950 בגין שיתוף פעולה עם הנאצים, העידה דרוגיצקה לטובתו וסייעה בכך לזיכויו. אך, מעדות שהעניקה ב-1996, היא חזרה בה מעדותה הראשונה וקשרה אותו להסגרת 22 יהודים לידי הנאצים, שהוצאו להורג. אחייניתו של לשצ'ינסקה טענה שמידע זה אינו נכון ומבוסס על שמועות, ודרשה מההיסטוריונים להתנצל ולשלם לה פיצויים בסך כ-23,000 אירו (כ-100,000 שקלים). השופטת הכריעה לטובת התובעת, דרשה משני ההיסטוריונים לפרסם התנצלות ולתקן את המידע בפרסומים עתידיים. עם זאת, היא לא חייבה אותם לשלם פיצויים והטילה את הוצאות המשפט על המדינה. ההיסטוריון יאן גרבאווסקי הודיע שבכוונתו לערער על פסיקת בית המשפט.

"לדעתנו, המתודולוגיה של החוקרים לא הייתה נכונה", הסבירה בז'וז'ובסקה. "בית המשפט הכריע לטובתנו וקבע שעובדות היסטוריות חייבות להיות מדויקות ביותר, בעיקר כשמאשימים מישהו ברצח או בשותפות לרצח. זה היה תיק אזרחי טיפוסי, לא על חלקו של מאלינובסקי במלחמה ולא על הקשרים בין גרמנים, פולנים ויהודים במלחמה, אלא על הזכות לכבד את זכרו של אדם שהלך לעולמו".

עוד אמרה כי מדובר בעובדה בכך שב-1943 נרצחו יהודים בכפר, שמאלינובסקי חויב על ידי הגרמנים להשתתף בכריית קבר ליהודים שנרצחו ושהוא פגש את דרוגיצקה, שביקשה ממנו לעזור לה להימלט מהגרמנים. לדבריה, באותן שנים חיו בכפר שני אנשים בשם אדוארד מאלינובסקי, ושם המשפחה הזה היה אז נפוץ למדי. "היא שמעה שהיה רצח של יהודים ביער בסמוך לכפר. כבר ב-1950, דודה של התובעת הואשם בפשעים שהיו קשורים לאדוארד מאלינובסקי השני שהתגורר בכפר. שמעתי את העדות מ-1996, והבנתי שההיסטוריונים ביצעו על סמך דבריה זיהוי מוטעה. אי אפשר להאשים אדם מבלי ראיות מוצקו. עדותה של דרוגיצקה, שלא הייתה אז בכפר, מבוססת על שמועות. מכאן, שבהיעדר ראיות, לכל אדם עומדת הזכות להגן על שמו הטוב של קרוביו ולתבוע את אלה המפרים את זכויותיו".

"אין בהחלטת בית המשפט כל התייחסות לנושא הכבוד הלאומי הפולני או הזהות הלאומית הפולנית, כפי שטוענים גופים שונים, מדובר אך ורק בהכרה בזכות האישית המאוד חזקה להגן על כבודם של קרובים מתים", הוסיפה. "אם מישהו מאשים קרוב שלך בשותפות לרצח מבלי לספק ראיות, האם אתה רשאי לתבוע אותו בבית משפט או לא? אם אין עובדות וההאשמה נעשית על בסיס שמועות או רכילות, אתה רשאי לתבוע, גם כשהנאשמים הם אנשי אקדמיה או היסטוריונים".

בתוך כך, גורמים פולניים וישראליים הביעו חשש כבד כי הפרשנות המוטעית של החלטת בית המשפט הפולני עשוי לדרדר שוב את יחסי שתי המדינות כך שהמתיחות ביניהן, שקיימת מאז משבר "חוק השואה הפולני" מלפני כשלוש שנים, תחריף.