ביידן לא מתקשר, בלינקן לא מתלהב: נראה שהממשל החדש בוושינגטון מתאמץ להפנות לממשלה בירושלים כתף קרה.
בירושלים אומנם לא ראו בהכרח בהצהרת מזכיר המדינה סימן שלילי והדגישו שאין בכוונת וושינגטון להפוך את ההחלטה להכיר בריבונות ישראל בגולן, אבל בינתיים התנהגות הממשל כלפי ישראל נראית ילדותית משהו. זאת דווקא כאשר בראש המערכת עומד נשיא בן 78 שעיקר כוחו הוא ניסיונו הרב.
דבריו של בלינקן מייצגים בעיקר את ההסתייגות של הממשל הנוכחי מההחלטות שקיבל הממשל הקודם, אפילו אם הם לא מתכוונים להפוך אותן. כך בגולן, כך גם בנוגע להחלטה להשאיר את השגרירות בירושלים.
היחס הקר שמפגינים כלפינו ביידן ואנשיו קשור גם לניסיון העבר שלהם, וזאת בעיקר כאשר התרחשה הרעה משמעותית ביחסים האישיים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ה-44 ברק אובמה סביב החתימה על הסכם הגרעין עם איראן. נתניהו לא הסכים אז להתיישר עם העולם ה"נאור" וביידן, כמספר 2, צפה מקרוב ולמד.
מאז השבעת ביידן לא התרחש כל משבר יוצא דופן ביחסי ישראל-ארה"ב. לא נרשמה התערבות חריגה של גורם שלישי, בעיה דיפלומטית או התבטאות שאינה במקומה. מאז 20 בינואר ישראל נוקטת כלפי בעלת בריתה החשובה מכולן קו ממלכתי, אפילו שמראש לרבים בירושלים היה ברור שהאביב בן ארבע השנים תחת טראמפ חלף ולא ישוב.
נראה שהבעיה כעת היא אחרת, והיא לאו דווקא קשורה לנעשה אצלנו: עכשיו פשוט הגיע תורה של ישראל לשלם את מחיר הקיטוב הפנימי בארה"ב. בעיני תומכי ביידן הרדיקליים יותר, אם היית בעל ברית של "ההוא שאסור לומר את שמו", אז עדיף לך להסתתר ולהתכונן, כי שעת הנקמה הגיעה. בתקופת הקמפיין ביידן היה נתון ללחץ עצום מצד יועציו, שדחקו בו להציג עצמו כל הזמן כמנוגד 180 מעלות לטראמפ.
כעת, לאחר הניצחון, כל המדיניות נבדקת מחדש. טראמפ הכיר ברמת הגולן באופן נחרץ, אז ביידן יהסס; טראמפ יצא מהסכם הגרעין, ביידן ייכנס; טראמפ ניתק מגע עם הרשות, ביידן יחבר בחזרה; טראמפ היה בעל הברית הראשי של נתניהו, ביידן יתרחק ויקרר.
עם זאת, חשוב לזכור שמרכז הכובד של ממשל ביידן רחוק מאוד מהמזרח התיכון. בצד נושאי החוץ, הקורונה - על כמעט חצי מיליון מתיה בארה"ב, קרוב ל-100 אלף מקרים חדשים ליום וקצב חיסונים במגמת עלייה - היא זו שתהיה עיקר עיסוקו של הנשיא בטווח הקרוב.