ספק אם שיגור הרקטות אתמול לפנות בוקר לאשדוד מצביע על מגמה חדשה ברצועה, אבל בישראל צריכים להיות מוטרדים: המאמצים להסדרה מקרטעים, וישראל פספסה את ההזדמנות לנצל את משבר הקורונה במשא ומתן עם חמאס.
הירי עצמו בוצע ב־02:40 לפנות בוקר ממרחב שנמצא בשליטת חמאס, באזור בית חנן שבצפון הרצועה. המכ"מ של מערכות היירוט זיהה את השיגורים, אבל הרקטות לא יורטו לפני שנחתו בים הפתוח. עד אתמול נמנע צה"ל מלאשר רשמית במקרים שבהם רקטות נפלו בים - וגם הצנזורה פסלה זאת - בטיעון שהדבר עלול לספק מידע לאויב ולשרתו בעתיד. עדיין מוקדם לדעת אם ההודעה הרשמית אתמול היא שינוי מגמה או ניסיון לסכל ביקורת על כך שהרקטות לא יורטו.
כך או אחרת, בניגוד לפעמים קודמות, נזהרו אמש בצה"ל מלקבוע כי תקלה טכנית היא שגרמה לשיגור הרקטות. בהיעדר מידע מוצק, כל האפשרויות נותרו פתוחות: שחמאס מבקש לאותת לישראל על שלל עניינים שבמחלוקת (מכלכלה וקורונה ועד אסירים); שגורם סורר כלשהו התעצבן והחליט לפעול על דעת עצמו (כמו בלא מעט מהאירועים האחרונים); או שאכן מדובר בתקלה (אם כי רצף כזה של תקלות הוא בניגוד לכל היגיון סטטיסטי, אפילו אם מביאים בחשבון את התחזוקה העזתית הלקויה).
חמאס עצמו לא תרם מידע, ובניגוד למקרים הקודמים גם לא מיהר להתנער מהאירוע. בארגון הכילו את תקיפת הנגד של צה"ל - שני פירים לוגיסטיים שמשמשים להכנסת הציוד למערך המנהרות התת־קרקעי ברצועה - ודומה שבשני הצדדים הכריזו בלי מילים כי האירוע נסגר.
אלא שספק אם המציאות בשטח תתמוך בכך. חמאס וישראל אמנם אינם מעוניינים בעימות, ועל פניו גם אין שום סימנים להסלמה ואפילו לא להתחממות נקודתית, אבל למציאות יש דינמיקה משלה. עזה רעועה, רעבה ומיואשת מתמיד, והשיחות להסדרה רחבה או נקודתית נעות בעצלתיים. גם בעזה מבינים שספק אם דברים יתקדמו במהירות לפני הבחירות בישראל, וסביר עוד יותר - לפני שתוקם כאן ממשלה חדשה (ואיש אינו יודע מתי זה יקרה). אפשר להעריך בוודאות גבוהה שעד אז מישהו, מתישהו, יתעצבן בעזה ויאתגר שוב את המציאות הביטחונית בדרום.
_1.jpg)
לישראל היו בחודשים האחרונים קלפים טובים ביד לשנות את המציאות הזאת מהיסוד. הקורונה שמה את ישראל לפחות פעמיים בצד של מי שיכלו לסייע לעזה. בפעם הראשונה בתחילת המשבר, לפני כשנה, כאשר בעזה חששו מקריסה והיו נואשים לקבל סיוע מיידי, ובפעם השנייה בטווח הזמן שבין נובמבר האחרון לתחילת ינואר, כאשר בעזה חששו להישאר ללא חיסונים.
בשני המקרים פספסה ישראל את ההזדמנות לסייע לעזה בתמורה להישגים במו"מ, בעיקר בתחום ההומניטרי (החזרת גופות חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול, והאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א־סייד שמוחזקים ברצועה). זה צרם בפעם הראשונה, וזה צורם עוד יותר בפעם השנייה: בעזה יקבלו את החיסונים ממדינות במפרץ או מארגונים בינלאומיים, ישראל לא תוכל לעמוד מנגד, והזדמנות פז אבדה סתם כך.
גרוע מכך, מרגע שחמאס הבין שהקורונה לא תמוטט אותו, הוא ינהג כמאמר הקלישאה הצה"לית - "מה שלא הורג אותך - מחשל אותך". אפשר להניח שהארגון יקשיח עמדות, גם על רקע רוח הגב שהעניין הפלשתיני צפוי לקבל מעצם כניסתו של ממשל ביידן לבית הלבן. מבחינת ישראל אלה חדשות רעות; כמו תמיד, מה שלא ילך בדרום במילים, ייגמר בטילים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו