שופטת בית משפט לתעבורה בבת ים, צפורה משה, זיכתה מחמת הספק את תושבת חולון בת 62, מעבירות של גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש ואי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, לאחר שדרסה רוכב אופנוע שנפגע באורח קשה. השופטת קבעה כי לפי הראיות שהתקבלו, התאונה לא התרחשה כפי שהבוחן המשטרתי טען, ובדו"ח שלו נתגלו חוסרים ושאלות רבות נותרו ללא מענה.
על פי כתב האישום, הנאשמת נהגה ברכבה ברחוב ההסתדרות בחולון מכיוון מזרח למערב, והתקרבה לצומת עם רחוב האבות. באותה שעה נסע רוכב אופנוע ברחוב ההסתדרות והתקרב לצומת אל מול כיוון נסיעתה של הנאשמת. נטען, כי הנאשמת נהגה בחוסר זהירות בכך שפנתה שמאלה בצומת, מבלי שנתנה תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחינה מבעוד מועד באופנוע שהגיע מול כיוון נסיעתה, המשיכה בנסיעה שמאלה לכיוון דרום מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע, חסמה את דרכו של האופנוע ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מן התאונה נחבל רוכב האופנוע בראשו.
הנאשמת שיוצגה על ידי עורכת הדין מיכל קפלן מהסניגוריה הציבורית, העידה וטענה כי כאשר פנתה שמאלה לרחוב טשרניחובסקי שבו היא מתגוררת, האטה את רכבה ופנתה רק לאחר שווידאה כי צומת הרחובות פנויה. היא טענה שלא הבחינה ברוכב האופנוע, לפתע היה "בום", והיא כלל לא הבינה מה קורה ורק בדיעבד התברר לה כי הייתה מעורבת בתאונה. לגרסתה וכפי הנראה, רוכב האופנוע אשר היא לא הבחינה בו קודם לכן, נסע מולה ברחוב טשרניחובסקי אשר הינו חד סטרי.
בסיכומים טענה התביעה המשטרתית, כי יש די בראיות ובעדויות ברמה הנדרשת מעל לספק סביר כדי להרשיע את הנאשמת בכל עובדות כתב האישום. עוד נטען על ידי התביעה כי עדויות העדים היו מקצועיות ולא נסתרו, ואילו הנאשמת העידה בבית המשפט דברים הסותרים את עדותה בחקירה במשטרה ומנגד, טענה עורכת הדין קפלן, כי עד הראיה התגלה כלא אמין, מאחר וידע את שמו של המעורב ואף את מספר הטלפון שלו למרות שהכחיש היכרות מוקדמת, והוא העיד על נזק בדופן הרכב בעוד שהנזק היה בחזית.
באשר לבוחן התאונה, טענה הסנגורית, כי הוא קבע את מסקנותיו על עדות רוכב האופנוע המעורב ועד הראיה והוא הסכים כי מדובר בתאונה חזיתית, אך לא נתן הסבר מקצועי לעובדה כי בזמן פנייה שמאלה אמור להיות נזק בדופן הרכב הפונה. הבוחן לטענתה גיבש את עמדתו מראש וגם לא ציין כי הנאשמת לא נתנה זכות קדימה לאופנוע, אלא כל שציין היה כי הייתה יכולה לראות אותו לאור שדה הראייה במקום.
השופטת צפורה משה כאמור קיבלה את דברי הסנגורית וזיכתה את הנהגת מהעבירות שיוחסו לה, וקבעה כי עדות רוכב האופנוע אינה הייתה מהימנה שכן הייתה מלאה בסתירות. "העד לא זכר את התאונה והעיד כי רק חודש וחצי לאחר התאונה הגיע למקום עם אשתו כדי להיזכר מה אירע. מצב זה שבו אין לנפגע זיכרון ממשי מהאירוע עצמו מהווה קושי רב, בעיקר כאשר מדובר במקרה של גרסה מול גרסה", כתבה השופטת בהחלטתה.
השופטת הוסיפה: "משכך, על דו"ח הבוחן להיות מדויק מפורט ולכלול את כל הפרטים הרלוונטיים, כמו גם היעדר רישום של החבר של הנפגע שהגיע למקום המהווה מחדל המצדיק כשלעצמו את זיכויה של הנאשמת. בדו"ח בוחן התנועה אין כאמור גם התייחסות לטענת התביעה בעניין אי מתן זכות קדימה אלא אי עצירה בקו צומת. מסקנת הבוחן לפיה התאונה הייתה נמנעת מאחר ומדובר בשדה ראיה של 64 מטרים בצומת הינה מסקנה שלא עלה בידי המאשימה להוכיח שכן לא ברור כיצד היה על הנאשמת לפעול על מנת להימנע מגרימת התאונה שעה שרוכב האופנוע לא נסע בכיוון ממול הנאשמת".